בשיחות שקיים עם הפסיכולוגים שטיפלו בו לאחר ששב ארצה, הביע גלעד שליט חשש מהתחקיר המבצעי. שליט ידע ממה הוא חושש. הוא הכיר מקרוב את נסיבות נפילתו בשבי. 

הוא ידע שתפארתו של צה"ל לא תהיה על מה שאירע שם, באותו לילה. הוא ידע שלא מילא את תפקידו כלוחם קרבי בצה"ל ולא עשה את המינימום על מנת למנוע את חטיפתו. הוא ידע שבעצם הסגיר את עצמו, נפל בשבי בלי לירות כדור, למרות שיכול למנוע את האירוע כולו בקלות יחסית.

שליט חשש מאוד מהפגישה עם חוקריו. בניגוד למקרים אחרים של נפילה בשבי או חטיפה, צה"ל טיפל בשליט בכפפות של משי. החייל הפך ל"ילד של כולנו" ושנות היעדרותו נצרבו בנשמה הלאומית, מה שסחף גם את הצבא.

לא היו חקירות אמיתיות, לא מתקני חקירה ולא תרגילי חקירה. שליט לא טופל כמו אלחנן טננבוים, למשל. הוא טופל כמו המאמי הלאומי. המומחים שבדקו אותו זיהו את החשש הזה והכינו את החוקרים לטראומה אפשרית. הוא המשיך שירות בקבע עד סיום הליכי החקירה והשיקום והליכים אחרים.

הוא הפך למגה-סלב. החיים שלאחר השבי פינקו אותו. שליט הרוויח ביושר את גל החום שאפף אותו, את כל הטוב שהורעף עליו. הוא תרם יותר מחמש שנים מחייו למדינה. זו לא הייתה תרומה מרצון, אבל גם תרומה כזו נרשמת במאזן.

הסיפור המלא היום בגליון סופהשבוע

עוד היום בסופהשבוע: טל בשן מנסה לפצח את חידת דדו 37 שנה אחרי מותו. רוסלנה רודינה נפתחת ומספרת למיקי לוין על החיים אחרי אייל גולן ומה עושים עם התקף החרדה החברתית רגע לפני ליל הסדר? וגם: אמנון דנקנר ורון מיברג עם טורים חגיגיים.