ינואר 2013. שלג כבד יורד בעיירה וישנייבה בבלארוס. קבוצה קטנה של אנשים מתקבצת בחצר הבית שבו נולד וגדל שמעון פרס. הצריף המקורי איננו עוד, אך הבאר ניצבת במקומה. יורם דורי, שזה 20 שנה משמש כיועצו האסטרטגי של הנשיא, משלשל חבל ודלי, שואב מים ומחלק לחברי המשלחת.

"לרגע קט הרגשתי כשמעון פרס", יאמר דורי לאחר מכן, "דמיינתי נער קטן מוריד את הדלי ושואב מים. המים באמת עם טעם גן עדן. אנחנו שתינו בכוסות, שמעון פרסקי (שם נעוריו של פרס - א"ג) בטח שתה ישירות מהדלי". 

נראה שלא הרבה השתנה בעיירה הצנועה מאז אמצע המאה ה-20. סוס ועגלה הם עדיין כלי רכב מקובל, ורבים מהבתים עשויים עץ. בחלק מהחצרות ניצבים צריפים ישנים ופשוטים. נגן אקורדיון וקבוצת מקומיים בלבוש בלארוסי מסורתי מקבלים בשירה ובלחם מיוחד את האורחים המגיעים למרכז העירוני. 

"החלטנו להציב בחצר הבית שחזור של הצריף שבו חיה משפחת פרס", מכריז סגן המושל של אזור מינסק, אלכסנדר יושקביץ', ומעלה את מפלס ההתרגשות של הנוכחים. הוא מוסיף כי במקביל ימומש רעיון שהעלה דורי ובאולם הראשי של המרכז העירוני תוצב תערוכה הסוקרת את פועלו של פרס - "מוישנייבה למעון הנשיא בירושלים" - שתקבל חומרים מישראל באמצעות ארגון "לימוד FSU" וארכיון מרכז פרס. 


הבאר בחצר בית ילדותו של שמעון פרס. צילום: רומן קוגן

"וישנייבה הוזכרה לא פעם בנאומיו של פרס", אומר דורי, "כאן הוא ינק את עיקרי תפיסתו. לא פעם הוא תיאר את חייו בצריף ליד באר המים שטעם מימיה עדיין בפיו, שנים רבות אחרי שעזב. בוישנייבה הוא שמע את מילותיו האחרונות של סבו, בעת שעזב עם אמו ואחיו את הכפר בדרכם להצטרף לאבי המשפחה בארץ ישראל: 'ילדי', אמר הסב, 'תמיד תישאר יהודי'. מאז תחילת עבודתי סקרן אותי המקום שבו ספג פרס את תשתית אמונתו, ולבסוף נקרתה בפני ההזדמנות לראותו". 

קדיש בשלג כבד 

המשלחת הישראלית הגיעה לבלארוס ביוזמתו של חיים צ'סלר, יו"ר "לימוד FSU", ארגון בינלאומי ללימוד יהדות לדוברי רוסית שהוקם לפני כ-30 שנה. וישנייבה תארח בחודש מאי הקרוב את "פסטיבל לימוד" השנתי של הארגון, המציע לימודי יהדות באווירה פלורליסטית לסטודנטים ולצעירים מרחבי העולם, בעיקר מרוסיה, מאוקראינה, ממולדובה, מבלארוס, מארה"ב, מקנדה, מגרמניה ומישראל. בפסטיבל ישתתפו 600-800 צעירים, והוא יציין גם את יום הולדתו ה-90 של פרס, שחל ב-29 במאי. 

המסע לוישנייבה החל במרחק 400 ק"מ ממנה, בברסט שבקרבת הגבול הפולני, עיר הולדתו של מנחם בגין ז"ל. בדרך עצרה המשלחת לביקור בוולוז'ין, שם פעלה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה הישיבה החשובה ביותר בבלארוס - ישיבת וולוז'ין ("אם הישיבות"). למדו בה ענקי רוח כמו ראשי הציונות הדתית, הרב חיים סולובייצ'יק, הרב ריינס והרב מוהליבר, וגם צבי ויסוצקי, מקים אימפריית התה.

"פרס סיפר כי סבו ומחנכו העיקרי בילדותו, הרב צבי מלצר, למד גם הוא בישיבה לצד חיים נחמן ביאליק", מספר דורי, "הבניין השתמר וחזותו החיצונית שופצה, אבל רק היא. המבנה צנוע וממנו יצאו ענקים. מתברר שאין צורך בישיבות בארמונות שיש, אלא חשובה רוח הלמדנות שבפנים". 

מוולוז'ין המשיכה המשלחת לוישנייבה המושלגת. "קשה לעכל איך חיו בצריפים כאלו בקור הזה ובשלג", תוהים דורי וצ'סלר, "איך חיו ולמדו, כיצד התפתחו. מקום כל כך קטן, תנאים לא תנאים, הוציא מתוכו את נשיא מדינת ישראל, את מי שהיה שר אוצר וראש עיריית תל אביב יפו, יהושע רבינוביץ' ואת נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, נחום גולדמן". 


אנשי המשלחת לצד האנדרטה לנספים בשואה. צילום: רומן קוגן 

בתום הביקור בחצר הצריף של משפחת פרסקי ובמרכז העירוני, הגיעה המשלחת לאנדרטה לנספים בשואה. האנדרטה הוקמה בתקופה הקומוניסטית בצדה של חצר שבה נורו למוות רבים מיהודי המקום. בצדה האחד נכתב ברוסית כי הנרצחים הם "אזרחים סובייטים". לצדה השני התווסף בשנת 2005 כיתוב בעברית, ובו מצוין כי בוישינייבה נרצחו 2,000 יהודים, ובהם כמה מבני משפחת פרסקי. 

"בנאומו בבונדסטאג הגרמני, ביום השואה הבינלאומי של 2010, תיאר פרס בפירוט מצמרר איך הובלו 2,000 מיהודי הכפר, ובראשם סבו רבי מלצר, לבית הכנסת העשוי מעץ שהוצת על ידי הנאצים על יושביו", מזכיר דורי ולמרות השלג הכבד מוציא כיפה מכיסו ומניח על ראשו. "יתגדל ויתקדש שמה רבא", קרא כששאר חברי הקבוצה מצטרפים לקדיש על הנספים. בתום התפילה אומר דורי: "כאן בוישנייבה אנו רואים שהעם היהודי ניצח. אבל מה נורא היה המחיר".