השיעור עומד להתחיל ואחרוני המאחרים מזדרזים להיכנס. המרצה שועט לכיתה ובלי לבזבז זמן פותח בשאלה שעל הפרק: דילמת חלוקת המשאבים על פי חז"ל. שלוש שעות יימשך השיעור "סוגיות בצדק חברתי", והתלמידים יעמיקו ויתפלפלו בהגיגים על ערך חיי האדם, ינסו לקלוע לדעת חכמים. זהו שיעור בישיבה, אך זו אינה ישיבה אורתודוקסית קלאסית, אלא "בינה" - הישיבה החילונית הראשונה והיחידה בארץ.

20 תלמידים יושבים בשיעור הזה, הרוב המובהק נשי. כולם בגילי 20-30, ראשים נטולי כיפות או כיסויי ראש, קוד הלבוש חופשי. על השולחנות שלפניהם מונחים ברישול קלסרים וכלי כתיבה, לצד קופסאות סיגריות, כוסות קפה ובקבוקי דיאט קולה. זו כיתה צנועה, בלי אביזרים טכנולוגיים או מחשב לכל תלמיד. על הקיר נשענת גיטרה שידעה ימים יפים טובים יותר, ולוח השעם מזכיר לכולם את תאריכי ימי ההולדת של הנוכחים.

בשעת צהריים מאוחרת של יום חמישי, בזמן שבני גילם סופרים את הדקות עד לכניסת סוף השבוע, התלמידים הצעירים לומדים. שותים בצמא את דבריו של המרצה, ליאור טל, חבר בוועידת מרצ לשעבר וראש המכינה הקדם צבאית של הישיבה היום. טל מאתגר אותם לחשוב, לא מקבל תשובות פשטניות, מעודד להעמיק. כאן "לחפור" היא לא מילת גנאי.

"אל תגיד לי מה חז"ל היו אומרים", הוא פונה לאחד התלמידים, "תגיד לי מה אתה היית עושה". שבע שנים חלפו מאז הוקמה הישיבה. ברוב הזמן היא פועלת בבניין לא גדול בסמוך לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. במקום פעל בעבר סניף של קופת חולים כללית. היום זו "קופת חולים לנפש", כפי שכינה אותה ההיסטוריון מוקי צור, מייסד הישיבה ואחד ממדליקי המשואות ביום העצמאות שעבר.


טל שקד, "החבר'ה שלנו גם עובדים ומתנדבים וזה חטאם". צילום: עדי אבישי

בכניסה לישיבה פינה ללימוד בצוותא, והמונח "ארון הספרים היהודי" מקבל פרשנות אחרת. זה בצד זה נשענים ספרי הזוהר והתלמוד הבבלי, "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז, כתבי שפינוזה ואריסטו, משניות ו"רוח איש" של אסא כשר.

חלק מהתלמידים אוכלים עכשיו את ארוחת הצהריים, שמוגשת על שולחנות ארוכים באמצע המסדרון. אחרי השיעור הבא הם יחזרו לבתים ששכרה עבורם הישיבה בשכונת שפירא ובקריית שלום, שם הם גם מבצעים את פעילות ההתנדבות הקהילתית שלהם. "אלו חבר'ה פתוחים מאוד", מספרת טל שקד, ממייסדי הישיבה. "אצלנו הם עורכים מסע עצמאי לגילוי של עצמם ושל זהותם היהודית".

לא מספיק דתיים

הרעיון להקים ישיבה שתחבר את האדם החילוני לזהות היהודית שלו עלה לאחר רצח רבין, שאיים לפלג בין הציבור הדתי והחילוני. מקימיה לא חשבו לרגע לכנות את המקום בשמות מכובסים, ובחרו להגדיר אותו "ישיבה".

"היה חשוב לנו להתחבר למושג המקורי שקיים לאורך הדורות", אומרת שקד. "לא רצינו להתחיל דבר חדש אלא להמשיך דרך ולקבל השראה מהטקסטים התלמודיים. אנשים באים ללמוד פה בצורה רצינית, יש כאן תלמידי חכמים חילוניים שמרגישים בני בית בתרבות היהודית ויש להם כלים להתמצא בה".

"באתי הנה כדי ללמוד יהדות, להתחבר למי שאני בדרך שמתאימה לי", אומרת דניה אברבנל, תלמידה בישיבה. "אני חושבת להמשיך אחר כך ללימודי מחשבת ישראל באוניברסיטה".

מבט בלוח השעות מגלה לימודי תלמוד, פילוסופיה יהודית, חסידות, מבוא לתורת הסוד וספרות ציונית. "הכרתי כאן נורמות חדשות של יהדות, ואני יכול עכשיו לבחור מהי היהדות בשבילי", אומר ליאב וונסובר, ויובל חקלאי מוסיפה: "אני נכדה לסבא רב, אבא אתאיסט ואמא מסורתית. פה אני יכולה לסלול את הדרך שלי".

הרעיון המקורי של המייסדים היה להקים "ישיבת שילוב" - מסלול של לימודי תורה מעמיקים, הנפרשים על פני שלוש שנים, ושירות צבאי מלא, מודל שקיים בישיבת מעלה הגלבוע השייכת לממסד הדתי - אבל היוזמה לא צלחה. על פי חוק טל, שר הביטחון הוא שמעניק למוסד לימודי הכרה כישיבה, וזאת על פי המלצת איגוד ישיבות ההסדר, עמותה פרטית של הציונות הדתית. ראשי הישיבה פנו לאיגוד ופרשו בפניהם את חזונם ואת פעילותם.

"הוכחנו להם שאנחנו עומדים בקריטריונים הנוקשים של ישיבות ההסדר", אומר ערן ברוך, ראש הישיבה. "אבל במכתב שהם הוציאו לשר הביטחון אז, אהוד ברק, נאמר שהישיבה שלנו לא פועלת על פי רוח ישראל סבא. את מבינה? זה לא שיש לנו מעט משתתפים או מעט שעות מקרא, אלא שלטענת האיגוד אנחנו לא דתיים מספיק. לפי ההוויה הדתית האורתודוקסית לא כל אחד יכול ללמוד או ללמד תורה. ודב אלבוים, שמלמד אצלנו, הוא אולי תלמיד חכם אבל לא הוסמך לרבנות. והעובדה שלומדות כאן בנות לא עולה בקנה אחד עם קנה המידה האורתודוקסי. המניעה מאיתנו להיות ישיבה נבעה מהתפיסה שהדת שייכת לדתיים ושלחילונים אין אחיזה בה".

ברוך מספר שהממסד השיב את פניהם ריקם. "פנינו לשר החינוך, שאחראי לתקצוב הישיבות, לממסד הדתי הבכיר במשרד החינוך ולמשרד הביטחון, אבל הם לא נוקפים אצבע, כי יש תפיסה אורתודוקסית חזקה. מבחינת השליטה על הדת והתפיסה המוסדית - המונופול האורתודוקסי לא נותן אחיזה לאף אחד אחר".

"זה אבסורד שנותנים לחתול לשמור על השמנת", ממשיכה שקד. "הרי לכלל הישיבות יש תקציב כללי, כך שהוספת עוד ישיבה מקטינה את התקציב היחסי. ומה פתאום שר הביטחון כפוף לעמותה פרטית? זה לחלוטין אחד העיוותים של חוק טל. אבל העיוות הכי גדול הוא שהמונופול על לימודי היהדות בארץ נתון ליהדות האורתודוקסית".

בעמדת המתנה

כפי שלממסד הדתי קשה לקבל את הישיבה, גם לציבור החילוני נדרשה תקופת הסתגלות כדי להבין את המהות של "בינה". הקושי הגדול היה לגייס את המחזור הראשון של התלמידים. "הקונוטציה של 'ישיבה' גרמה לאנשים לחשוש מפעילות של חזרה בתשובה", אומרת שקד.


תלמידי הישיבה, "המונופול האורתודוקסי לא נותן אחיזה לאף אחד". צילום: עדי אבישי

המחזור הראשון מנה 40 תלמידים, "חבר'ה עם ברק בעיניים ומוטיבציה גבוהה לחולל שינוי חברתי", כדברי שקד. גם את הקושי הראשוני הזה הם תולים באורתודוקסיות. "החילונים הם אורתודוקסים בתפיסה שלהם את היהדות", מסביר ברוך. "הרי הרוב המוחלט של החילונים בוחר לערוך את החתונות וגם את הלוויות לפי הגישה הזו. ולפי אותה רוח, אם חילוני רוצה ללמוד תורה, זה מוזר ולא שייך".

שבע שנים חלפו מאז פתיחת הישיבה, וכיום הביקוש גואה: מספר התלמידים בתל אביב קפץ פי חמישה, וסניף נוסף נפתח בשכונת עין כרם בירושלים. את ההכרה ב"בינה" כישיבת שילוב הם אומנם לא קיבלו, אבל במקום זה פועל מסלול מכינה קדם צבאית. מסלול נוסף מוצע לבוגרי צבא שלומדים בישיבה במשך יומיים מרוכזים, מתנדבים ולוקחים חלק בעשייה חינוכית. גם גרעיני נח"ל יש כאן וקבוצה של סטודנטים יהודים מהתפוצות. לאחרונה הקימו בישיבה, בשיתוף עם מח"ט גולני לשעבר אופק בוכריס, את מסלול "אמיר". התוכנית מיועדת ליצור קבוצת חיילים שתהווה את הפיקוד הערכי המוביל בחטיבה.

"אני לא יודעת אם הרב חיים דרוקמן, מהוגי רעיון ישיבות ההסדר, חלם ש-40% משדרות הפיקוד בצה"ל יהיו שייכים ליהדות האורתודוקסית, אבל זו עובדה בשטח", אומרת שקד. "אני מאמינה שאנחנו מייצרים כאן אמירה חשובה: שיהיה פיקוד ומנהיגות חילונית שמחוברים למסורת היהודית".

אלא שאת כל העשייה הזו צריך לממן. כרגע התקציב שלהם מורכב בעיקר מתרומות, למשל של קרן פוזן, הקרן החדשה לישראל, המגבית היהודית המאוחדת, הסוכנות היהודית ועוד תורמים פרטיים מהארץ ומחו"ל. גם התלמידים נדרשים לתשלום סמלי, ועיריית תל אביב נרתמת לסייע ומעניקה מלבד המבנה גם הנחה במסים. יש להם תוכניות גדולות להמשך - למשל לעבור לבניין גדול יותר, ליצור מסלולים נוספים - אבל כרגע הם נמצאים בעמדת המתנה. "אנחנו לא יודעים איך יהיה שר החינוך הנכנס (הרב שי פירון - ג"ע), חוק טל נמצא בדמדומים, וצריך לחכות ולראות מה יהיה עם זה", אומר ברוך. "יש כאן הזדמנות לתקן את העוול ההיסטורי שנגרם לנו".

"החבר'ה שלנו לומדים, עובדים ומתנדבים, וחטאם היחיד הוא שהם עושים את כל זה ולא רק לומדים תורה", מסכמת שקד. "המדינה מתקצבת ביד רחבה במאות מיליוני שקלים ישיבות, אבל לא משלמת אגורה כדי לתמוך בישיבה החילונית שלנו. ברגע שמשרד החינוך אומר שלימוד תורה בבני ברק זה חשוב, הוא אומר שיהדות שווה חרדים. אני רוצה שמשרד החינוך יגיד שיהדות שווה צעירים עובדים ויצרנים שתורמים לקהילה".