בינואר השנה, חצי שנה לפני פרוץ האירועים הדרמטיים במצרים, פרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב ניתוח מעמיק של הלכי הרוח בחברה המצרית, בתום שני סבבי הצבעה על החוקה המצרית החדשה. "זה רק עניין של זמן עד שבסיס הפירמידה החברתית-כלכלית של מצרים יקרוס", קבע המאמר, שתיאר תמונה קודרת ועגומה של התרסקות המשילות, העדר הביטחון האישי וקריסת הכלכלה. "כל אלו מובילים לקריאות לאחוז בנשק, למשוך דולרים ולהסתתר, כי הסערה מתקרבת", קבעו תא"ל (במיל') אודי דקל ואורית פרלוב, מחברי המאמר.

אם תשאלו את פרלוב, חוקרת רשתות חברתיות בעולם הערבי במכון למחקרי ביטחון לאומי, שום דבר במהפכת תחריר השנייה לא הגיע בהפתעה. גם לא בראשונה. בנובמבר 2010, שלושה חודשים לפני שמיליוני מצרים יצאו לרחובות ב-25 בינואר, זיהתה תכונה יוצאת דופן בשיח הפנימי של גולשי הפייסבוק והטוויטר המצרי. "עקבתי אחרי המתרחש והתחלתי להבין שיש כאן מסה קריטית. היה מאוד ברור לאן זה הולך, למרות שבממסד חשבו שהכל תחת שליטה".

גם אחרי ההליכים הדמוקרטיים במצרים - הלכי הרוח בפייסבוק סימנו לפרלוב שהמהפכה טרם הושלמה. "אחרי שמורסי נבחר, כל הפחדנים באו והצביעו על החורף האסלאמי ועל כישלון המהפכה, אבל לי היה ברור שהאחים המוסלמים לא מייצגים את השינויים הגדולים יותר שקורים, ושהם דבר זמני בלבד. האחים המוסלמים הם ארגון עם אידיאולוגיה ישנה. זה נכון שהם מאורגנים פוליטית, אבל כשמסתכלים מגבוה על התהליכים במזרח התיכון, הם לא מובילים לאסלאם פוליטי, אלא בדיוק להפך - לתנועות של חופש, זכויות אדם, ליברליזם. היה ברור לחלוטין שהאחים המוסלמים הם לא הבשורה החדשה ולא מנועי שינוי לשום דבר אלא חוזרים על דוקטרינות מימי הביניים שלא מתאימים ל-2013".

ההערכות המודיעיניות של פרלוב, שלימים מתבררות כדי מדויקות, לא נשענות על מקורות מודיעיניים או צבאיים מסווגים במצרים, אלא מבוססות על תחושותיהם של המוני צעירים ערבים שמבלים בקביעות ברשתות החברתיות. כבר 17 שנים היא חיה ונושמת את העולם הערבי במלוא מובן המילה. היא התגוררה וביקרה בחלק מהמדינות, למדה וחקרה את הנושא ויודעת לספר בפרטי פרטים על ההתרחשויות במצרים, לבנון, סוריה, ירדן, הפלסטינים, סעודיה, עיראק, איראן, נסיכויות המפרץ ועוד, אך היום היא מבלה את מרבית זמנה בצ'אטים ובציוצים.


"כשמסתכלים על התהליכים, הם לא מובילים לאסלאם פוליטי". צילום: אסף קליגר

שיעור המשתמשים הקבועים ברשתות החברתיות בקרב אוכלוסיית מדינות ערב עומד על 12% (לעומת ממוצעים של למעלה מ-50% במדינות המערב). בחישוב מהיר, מתוך הגודל המוערך של האוכלוסייה במדינות ערב - כ-300 מיליון בני אדם - כ-70 מיליון איש מתחברים באופן קבוע לפייסבוק או לטוויטר. פרלוב מאפיינת את "דור ה־ Y" של העולם הערבי כבני הגילים 20-40, בעלי 12 שנות לימוד ומעלה, מכל הזרמים ומכל הדתות. "כולם ברשתות החברתיות. סטודנטים, אמנים, רואי חשבון, עורכי דין, מורים, אפילו דרשנים ואנשי דת שהשתמשו פעם בכלי התקשורת המסורתיים מבינים את זה".

"כל יום אני נמצאת כמעט שמונה שעות בתוך הרשתות החברתיות, מקשיבה לשיחות, משתתפת בחלקן", היא אומרת. "אני פשוט עוקבת אחרי כל הפינות שמסביבנו כל הזמן. אני משתדלת כמה שפחות להתמקד בחיפוש אחר משהו ספציפי או אזור מסוים - לא רק מצרים או סוריה או לבנון - אלא להתעסק כל הזמן במאקרו". את השיטוט ברשתות החברתיות היא מדמה לציר תנועה מרכזי.

"הפיד של הפייסבוק הוא כמו טראפיק בלתי פוסק - כשאת נוסעת או הולכת ברחוב עמוס ומסתכלת כל הזמן לכל הכיוונים. התפקיד שלי זה לשמור על ראש נקי - לא לחפש דווקא טרוריסט או להתמקד במה שקורה בעזה - כי אז מאבדים את התמונה הגדולה", היא אומרת, ומדגישה כי היא מתייחסת לרשתות כ"כלי קונסטרוקטיבי", ומקפידה לא להתעסק בכלל בלוחמת סייבר או בנושאי טרור.

הטוויטר והפייסבוק הן הפלטפורמות העיקריות של המחקרים של פרלוב - המחאות הגדולות לרוב נובטות בפייסבוק, היא מציינת, ורק משם ממשיכות לטוויטר. "הטוויטר הוא יותר קומוניקטיבי, ומתנהל בו סוג של דיאלוג. בפייסבוק יש יותר אנשים מבטוויטר, וגם האופי שלו מונולוגי יותר. אין בו את ההגבלה של ה-140 תווים, אז החוויה היא של ‘אני בן אדם מעניין, יש לי מה לומר, ולא מגביל אותי שום דבר, ולכן אני יכול לדבר כמה שאני רוצה'".

מדי שבועיים היא מסכמת בניוזלטר מקוון את הטרנדים שקלטה אצל גולשי הרשתות החברתיות והבלוגרים המובילים במדינות שמסביבנו, ובשנתיים האחרונות היא מפרסמת בקביעות מאמרים עם דקל, שבהם הם סוקרים יחדיו את המגמות הבולטות ברחובות של שכנינו.

יציבות? לא בקרוב

בשבועיים האחרונים פרלוב הפסידה הרבה שעות שינה, שכן המעקב התדיר אחר המתרחש במצרים דורש התאמה לשעון מצרים, ושם מתעוררים לפעילות רק בשעות אחר הצהריים וממשיכים עד השעות הקטנות של הבוקר. היא יודעת לשרטט בדיוק מרשים את השתלשלות האירועים במצרים בשנתיים וחצי האחרונות, שולפת מהמותן שיעורי הצבעה והפרשי קולות, ומפרטת את כל פעולותיו של מורסי נגד הדמוקרטיה. "מורסי הכריז על רנסנס גדול אבל אחרי שנה - אין זכויות, אין חופש, אין דמוקרטיה. הכלכלה קורסת, הרחובות מלאים חמושים ומיליצות, אין אוכל ודלק, והכי גרוע - אין כסף בכספומטים".


הפגנות במצרים, "הם הבינו של מספיק ללכת לכיכרות". צילום: רויטרס

אחרי אנשי קמפיין א-תמרוד (המרד), שהניעו את האירועים האחרונים במצרים כאשר החליטו לגייס מיליונים לעצומה הקוראת למורסי לפנות את כיסאו, היא עוקבת בקביעות מאז סוף אפריל. "הם הבינו שלא מספיק ללכת לכיכרות, ונכנסו לבתים ולכבישים ולא רק בקהיר אלא בכל המחוזות, ובמעמדות נמוכים ועניים יותר. מדי שבוע הם פרסמו פוסט מעקב של מספר החתימות, והעלו באופן שוטף תמונות של ‘העם חותם'".

אך את ההצלחה של המחאה הנוכחית במצרים פרלוב תולה בחבירה יוצאת הדופן של שלוש קבוצות מרכזיות, שלא היו באירועים לפני שנתיים וחצי ונוספו הפעם למהפכנים. הראשונה - מובילי תנועת א־תמרוד, חמישה צעירים בני 18-22, מהדור שלא השתתף בהפגנות תחריר הראשונות. השנייה - אנשי מובארק והמשטר הישן, והשלישית - המעמד הנמוך, תושבי עיירות העוני שמסביב לקהיר.

אחרי שנים של פעילות ברשתות החברתיות, לפרלוב יש כבר קבוצת חברים לא קטנה, ובשבועות האחרונים, עם הפיכתה למרואיינת מבוקשת, היא מקפידה להתעדכן ולהתייעץ עם הגולשים הערבים לגבי המסרים שחשוב להם שיצאו החוצה. "לפני כל ראיון אני שואלת אותם מה חשוב להם שיצא החוצה", היא אומרת, ומדגישה כי הגולשים המצרים מרגישים ששרטוט האירועים בתקשורת העולמית עושה להם עוול. "יש שנאה אדירה לארצות הברית, לכלי התקשורת שלה ולכל מה שהיא מייצגת. בנוסף לשלטים אשר קראו למורסי להתפטר הונפו הפעם שלטים גדולים בתחריר נגד הנשיא אובמה והשגרירה האמריקאית במצרים. מבחינתם, האמריקאים בחרו ב'אחים המוסלמים' מטעמי נוחות, יציבות ואינטרסים מיידיים, ויש כעס אדיר על מדיניות הממשל ועל כלי התקשורת המערביים שמיהרו להכריז על הפיכה צבאית".

לדבריה, "כל מי שחושב שהצבא תכנן את זה קודם - טועה טעות מוחלטת. בשביל שהצבא בסופו של דבר ייחלץ לעזרה ויוציא את הנשק, היו צריכים לחבור שלושה כוחות משמעותיים ולאסוף כמות גדולה מאוד של תומכים. הצבא ידע שיהיה מחיר להתערבות, ושהאחים המוסלמים לא ישבו בשקט, והוא בכל זאת החליט לנטוש את הברית עם האחים המוסלמים ולהצטרף למפגינים, ולאמץ מילה במילה את מפת הדרכים שהציגו".

לעומת הזעם כלפי האמריקאים, ישראל הפכה לנון-אישיו. "יש פחות קריאות נגד ישראל במצרים - הם לא רוצים לבטל את הסכם השלום. זה נכון שכשיש בעיות בסיני יש הרבה קריאות לשינוי הנספח הצבאי של הסכמי השלום, מתוך רצון לריבונות מצרית מלאה בתוך סיני, אבל הם מעדיפים שיהיו יותר שקיפות וויזואליות ביחסים, ולא שיטת הקריצות והרמיזות בין מצרים לישראל בסוגיית סיני. מבחינתם, אפשר שהיחסים יהיו מעל השולחן ואפילו יהודקו אם הם יקבלו בחזרה את הריבונות".

בכלל, ברשתות החברתיות הערביות ניכרת ירידה בשיח הדה לגיטימציה לישראל. "ישראל היא עובדה מוגמרת, אף אחד לא חושב שאפשר להוריד אותה מהמפה. הציבור הצעיר מתעניין בעיקר בפופיק של עצמו ומסתכל פנימה".

פרלוב משתדלת שלא להתנבא, אבל היא ממליצה להיאזר בסבלנות לנוכח האירועים אצל שכנתנו מדרום. "כנראה שתהיה התייצבות רק כשהכוחות הצעירים החילוניים והליברליים יצליחו לייצר הנהגה צעירה יותר ולמצוא את היאיר לפיד או האובמה שלהם. אבל זה ייקח זמן. כל מי שעומד עם השעון ומחכה ליציבות, כדאי שימתין. יציבות ושינוי לא הולכים ביחד". בינתיים ההתרחשויות ההיסטוריות במצרים מהדהדות ברחבי המזרח התיכון. "יש משהו במסה של אנרגיה קריטית - כמו המטריקס - שמהדהד חזק כמו רעידת אדמה".


תימן,  "זה סוג של דמוקרטיה אתונאית". צילום: רויטרס

ההשפעה המיידית הראשונה, לדבריה, היא מכת מחץ קשה לאסלאם הפוליטי - חמאס בעזה, האחים המוסלמים בירדן ומובילי חזית האופוזיציה הלאומית של המורדים בסוריה. "מעבר לכך, לא סתם גזי פארק בטורקיה שאב את המודל של תחריר. זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה ש-60% מהמזרח התיכון הם מתחת לגיל 30. כל המבנים הישנים לא מתאימים יותר. המערכת של הדינוזאורים לא מתאימה לדור הצעיר. הכל מתחיל להשתנות, ויש איזשהו שינוי כולל בסדר הקיים. אלה תהליכים גלובליים שמתרחשים גם בעולם הערבי וגם אצלנו: הלאומנות הולכת ונעלמת, וכל המבנים האידיאולוגיים מתחלפים בשיח של ערכים, זכויות וחופש".

מבחינת פרלוב, הרשתות החברתיות מחוללות מהפכה מחשבתית של ממש בעקרונות היסוד של תפיסת העולם הדמוקרטית. "החברה האזרחית קיבלה ביטוי תלת ממדי - זו חברה שקיבלה גם פנים, גם קול וגם עומק של שיחה. זו זירה שבה מדברים על הכל ומתעדים הכל, החל מכלכלה ומדינה ועד יחסי צבא וחברה". הציבור גילה את כוח ההמון, לדבריה. "זה סוג של דמוקרטיה אתונאית. הציבור גילה את הכוח שלו, והדור הצעיר נטול פחד וגם יותר קומוניקטיבי מההורים שלו.

"מי אמר שדמוקרטיה של כל ארבע שנים היא המודל הנכון? אולי מתהווה פה סוג חדש של דמוקרטיה?בכל מקרה, אין פה נכון או לא נכון, יש פה מציאות. אי אפשר להתווכח איתה. כולם אומרים שהמהפכה הירוקה התחילה באיראן ובדיעבד תחזור להסתיים שם. אם מצרים תצליח לעלות על דרך הדמוקרטיה ותתייצב תוך כמה שנים, אין לי ספק שהמלוכות לא יצליחו לשרוד ולעצור את האינטרנט והקדמה, ושגם ירדן, סעודיה וקטאר יצטרכו להקשיב לדור הצעיר. גם בישראל, אני חושבת, נראה את המחאה חוזרת לרחובות אם לא תהיה שביעות רצון מהשלטון. המשטר יצטרך להיות הרבה יותר מחובר לציבור, ואני לא חושבת שהוא יצליח לשרוד ארבע שנים אם הפה והמעשים לא יהיו על אותו קו".

ביקורים אצל השכנים

כבר בגיל צעיר גילתה פרלוב (33), ילידת תל אביב, את האהבה למזרח התיכון. "הייתי בת 16, ראיתי את תהליך השלום שהתחיל ב-1993, וחשבתי שיש לי את הפתרון לסכסוך". אחרי השתתפות במספר מפגשי נוער עם פלסטינים וערבים, היא החליטה לקחת את הנושא ברצינות. "הבנתי שבלי ערבית אי אפשר לתקשר באמת ושאני חייבת לחיות במדינות הערביות, כי לא אהיה מומחית בלי שאעשה את זה". את השירות הצבאי דחתה בשנה וחצי, במהלכם למדה ערבית מדוברת וספרותית בסמינר בגבעת חביבה והתגוררה בבתים באום אל פחם ובקה אל גרביה.

בקיאותה בשפה הערבית הובילה אותה לחיים בנקודות יוצאות דופן, במעין גרסה נשית מודרנית של "לורנס איש ערב". מיד אחרי השירות הצבאי ביחידת מודיעין עליה היא אינה מפרטת, ניגשה למשרד החוץ בירושלים. "הודעתי להם שיש לי ערבית ושאני מוכנה לחיות בכל מדינה ערבית שירצו". פרלוב נשלחה לשגרירות הישראלית בירדן, שם התגוררה במשך שנה. את התואר ראשון באוניברסיטת תל אביב סיימה תוך שנתיים - "הרעב לעבודה במדינות ערביות גבר", וב-2005 קיבלה שיחת טלפון שפתחה פתח לשלוש שנים של חוויות מסעירות, שגם עליהן היא מנועה מלפרט. "על הקו היה השגריר הלא רשמי של ישראל באחת במדינות האזור. הוא הודיע לי שהוא רוצה להקים נציגות, ובמשך שלוש שנים חייתי באותה מדינה. זאת הייתה תקופת אולמרט, והייתה לנו פעילות די ענפה במדינות שבנינו איתם קשרים. אני באמת האמנתי שאם נצליח לרתום את המדינות במעגל השני הן יעזרו לפתור את הסכסוך".

את הרשתות החברתיות גילתה לפני כחמש שנים, כאשר סיימה את התואר השני, אז הגיעה ל"שוקת שבורה", כהגדרתה. "המערכת הממשלתית לא רצתה אותי, למרות כל הקשרים והידע שלי, והרבה דלתות נסגרו. לא הייתה לי ברירה אלא למצוא כלים חדשים ולייצר משהו חדש. נזכרתי בביקור שערכנו במכון למחקרי ביטחון לאומי באחת ממדינות האזור. שנה לפני המהפכה באירן, הראו לי שם את כל השיחות ברשתות החברתיות ובבלוגים, והם ידעו להגיד שהולך לקרות משהו רציני".


סוריה, "עדיין יש מי שמזלזל". צילום: רויטרס

פרלוב התחילה לפרט את רשמיה וממצאיה בבלוג קבוע, ומשם הדרך למכון למחקרי ביטחון לאומי הייתה קצרה. ראש המכון, ראש אמ"ן לשעבר האלוף עמוס ידלין ואודי דקל, לשעבר ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באגף התכנון בצה"ל, לקחו אותה תחת חסותם, ומאז מפרסם המכון סקירות המנתחות את השיח ברשתות החברתיות תוך הצבעה על המגמות האסטרטגיות המדיניות הביטחוניות והכלכליות העולות ממנו.

כך, בדצמבר 2012, מיד אחרי מבצע עמוד ענן, זיהו פרלוב ודקל שמורסי ומובארכ זו "אותה הגברת בשינוי אדרת", והצביעו על כוחו העולה של השחקן הלא מדינתי החדש. "'הרחוב הערבי', כפי שמבהירים ברשת, אינו כתובת יציבה ודאית. הוא פועל באופן רגשני ולא שכלתני, ללא שיקולים פרגמטיים, ולא ניתן יהיה לצפות את התזמון, היקף הפגיעה, היקף הנזק והמסלול שבו הוא יתנהל מרגע שיהיה גורם במשוואה", כתבו אז.

לפני כחודשיים סקר הצמד את השיח ברשתות החברתיות בלבנון בחודשים האחרונים, וזיהו את הסיסמה "וייטנאם זה כאן" שהופצה ברשתות החברתיות כאחד הסימנים המעידים על עמוק המשבר עמו מתמודד חיזבאללה בלבנון לנוכח המערכה בסוריה, הקשיים בזירה הפוליטית ושמשחקי העוצמה במגרש הסוני-שיעי.

בזירה הפלסטינית, פרלוב מזהה ירידה עקבית בלגיטימציה של ההנהגה הפוליטית הן בגדה המערבית והן בעזה, ובשבועות האחרונים היא עוקבת בדריכות אחר השלוחה העזתית של תנועת א-תמרוד המצרית, ששואפת להפיל את שלטון החמאס במחאה אזרחית. לדבריה, "הציבור הפלסטיני הרבה פחות אלים מפעם. מי שדיבר על אינתיפאדות, זה לא יקרה. אם תהיה מחאה ציבורית היא תופנה כלפי המנהיגים שלהם וניסיון להפיל אותם, אבל בהתחשב במצבו של החמאס בעזה, הקמפיין של א-תמרוד עשוי להצליח".

האינפורמציה כאן בחינם

אף על פי שחלפו שנתיים וחצי מאז תחילת אירועי "האביב הערבי", גופי המודיעין הממסדיים המרכזיים בעולם טרם הצליחו לייצר תובנות מתוך הרשתות החברתיות, אומרת פרלוב, ולא ידוע לה על נושאי תפקידים רשמיים שעושים עבודה דומה לשלה. היום היא כבר מוזמנת באופן קבוע להרצות בפני בכירים בצה"ל ובגופי המודיעין, אך היא מודה שהיא עדיין נתקלת בהתנגדויות מסורתיות. "אין ספק שמתחילים להבין את הכוח של הרשתות החברתיות, אבל עדיין יש מי שמזלזל - אני שומעת לא פעם את המשפט "כן, אבל". רוב האנשים בממסד עדיין מחפשים כתובת אחת - הצבא. מעצבי דעת קהל עדיין לא נתפסים בעיניים של מקבלי ההחלטות כבעלי סמכות. מבחינתם קשה לסמוך על מוחמד - זה לא משנה שיש לו 200 אלף עוקבים והוא פי אלף יותר פופולרי מיאיר לפיד".


"הציבור הפלסטיני הרבה פחות אלים מפעם". צילום: אסף קליגר

מבחינת פרלוב, כמות הידע הבלתי פוסקת ברשתות החברתיות מייצרת הלכה למעשה 70 מיליון מקורות מידע פוטנציאליים. "גופי המודיעין רגילים לעבוד עם מספרים הרבה יותר קטנים. מה עושים עם כמות המלל? איך בוררים מה איכותי ומה לא איכותי? גם אם הם מבינים את חשיבות הפלטפורמות האלה, מקבלי ההחלטות לא מצליחים להעביר את רמת ההבנה למעשים. צריך עכשיו לייצר ולרכוש כלים חדשים כדי להתמודד עם המציאות החדשה הזו. תהליכים כאלה לוקחים זמן. היום המערכת עוד לא מוכנה לשנות אבל לפחות היא רוצה לשמוע".

פרלוב מודעת לעובדה ששתי קבוצות בולטות נעדרות מהרשתות החברתיות של המזרח התיכון - המעמד הנמוך ובני 45+. "אין לנו את כל התמונה ב-360 מעלות, אבל כשאנחנו מרגישים את הדופק של החברה האזרחית אנחנו מגדילים את זוית הראיה שלנו ומקבלים רזולוציה טובה יותר. מה שפעם היה פריבלגיה ששמורה לאנשי ביטחון ומודיעין בלבד הפך זמין ברגע. כל אחד מאיתנו יכול בכל דקה של היום לדבר עם מי שהוא רוצה ולקבל כל הזמן אינפורמציה על מה שקורה במדינות שמסביבנו. יש לנו 70 מיליון סוכנים פוטנציאליים שנותנים כמויות של אינפורמציה חינם, והכל על פלטפורמה אחת. פעם ראשונה שאנחנו מקבלים כלי אמצעי ישיר לחלוטין שנותן את הקול של החברה האזרחית בכל המדינות - כולל מדינת ישראל".

הרושם המתקבל משיחה עם פרלוב הוא של תחושת שליחות אמיתית, ואמונה אמיתית בכוחו הפוזיטיבי של הפלטפורמה המקוונת החדשה. "המניע שלי הוא תיקון ושינוי. העולם שלי עגול יותר ופחות דיכוטומי, ומנסה לאמץ כמה שיותר זוויות הסתכלות". מבחינתה, הרשתות החברתיות העניקו לאזרחים הפשוטים מתנה נדירה, אפשרות לקבל ללא תיווך את תמונת המצב של המציאות בה חיים שכנינו. "סופסוף יש לנו כלים שיכולים לעזור לנו לתקשר ולדעת מה באמת קורה אחד אצל השני, בלי התבניות של ההנהגה הפוליטית או התקשורת. כשאפשר לראות באמת את השיחות קשה למכור נרטיב שלא נכון במציאות".

המגעים השוטפים ברשתות החברתיות יוצרים גם קשרים מיוחדים בין פרלוב לחבריה הווירטואליים, בני דור ה-Y במדינות ערב. "אני כל הזמן מדברת איתם - אני חושבת שהם מאוד אמיצים, וחבל שאין יותר ישראלים שעושים את זה. אנחנו מדברים בפתיחות על הכל. הם שואלים, מבקשים ומקבלים אינפורמציה, ואני משמיעה את הקולות שלהם כאן. ככה מייצרים תקשורת טובה יותר. שלא יהיו אשליות, לא צריך לחפש כאן אהבה גדולה - שיח האהבה מאוד שטחי, הם אפילו לא אוהבים אחד את השני, אבל עצם העובדה שמשמיעים את הקולות שלהם כאן והם מקבלים את הקול שלי שם היא בעלת חשיבות מיוחדת".

עדיין קשה להם לתקשר איתנו, היא אומרת. "בכל זאת הם תחת משטר לא דמוקרטי וישר נחשדים בשיתוף פעולה. הרבה פעמים הם עוקבים אחריי בלי בפועל לעקוב. בלבנון ובעזה יש חוקים שאוסרים על תקשורת עם ישראלים. אני לא מעוניינת שירצחו אותם רק בגלל שהם מצ'וטטים איתי בפייסבוק".

גם לגבי המזרח התיכון וגם לגבי העתיד המקצועי הצפון לה פרלוב מסרבת לתת תחזיות ונבואות, אבל היא אופטימית במהותה. "מעולם לא הייתי נביאה. אני משתדלת מאוד לא להתעסק עם העתיד, כי אין לי שום כלים לדעת אותו. אני אוהבת להצביע על ההווה - מקסימום הווה קרוב - מספיק מורכב מה שקורה היום".