1. באוקטובר 2003 נסגרה תחנת הרדיו של ערוץ 7. שנה וחצי קודם לכן קיבלו שופטי בית המשפט הגבוה לצדק את עתירתם של חברי הכנסת יוסי שריד, חיים אורון, איתן כבל ואברהם פורז, ופסלו את החוק שִאפשר לתחנה להמשיך לשדר. כל מי שעסקו בסגירת ערוץ השידור היחיד שביטא את תפיסת עולמם של רבים בחברה הישראלית - פוליטיקאים כשופטים - היו אנשים המזוהים כפלורליסטים וכחסידים גדולים של חופש הביטוי.


אם תשאלו אותם הם יישבעו לכם גם היום שאין למעשים שלהם אז שום קשר לקו הפוליטי של ערוץ 7. נהפוך הוא. הם יסבירו, בפלורליסטית מדוברת, השגורה תדיר על לשונם, שלמחנה הלאומי חייב להיות קול ופה ותדר, אלא שחוק ערוץ 7 שחוקקה אז הכנסת, "אינו ראוי בעליל".

בשבוע שעבר התגייסו רבים ורעים כדי לעשות כל מה שהם יכולים כדי לסגור את "ישראל היום". גם במקרה הזה, לאיש מהם לא הייתה כמובן שום בעיה עם תפיסותיו של העיתון ועם תמיכתו בעמדותיו של ראש הממשלה. נהפוך הוא. אם תקשיבו טוב להסברים שלהם, הם ישכנעו אתכם שפתיחת השוק למגוון דעות היא עניין מובנה בתפיסת עולמם מאז עמדו על דעתם. שהם ודמוקרטיה זה שני חצאים של אותו שלם. העניין הוא ש"ישראל היום" זה לא סיפור של חופש ביטוי אלא של תעמולת בחירות אסורה לטובתו של בנימין נתניהו. זהו. עם כל השאר אין להם שום בעיה. פלורליסטים, אתם יודעים.


ב-2010 קמה גלי ישראל, תחנת הרדיו האזורית של יהודה ושומרון. לפני שנתיים וחצי בערך נפל בחלקי הכבוד להתראיין לאחד העיתונים הכלכליים החשובים. שעה ארוכה ישבתי מול המראיין ושוחחתי איתו על עמדותי הפוליטיות, על מה שאני חושב על התקשורת הישראלית, על הטורים שלי ב"מעריב" ועל עוד כל מיני דברים שעיתונאים שואלים עיתונאים אחרים כשהם מראיינים אותם.

אבל הייתה שאלה אחת שהופיעה לפני כולן. נדמה לי שבקושי הספקתי להיטיב את אחורי על הכיסא וכבר התבקשתי להתמודד עם הטענה שגלי ישראל, שאני משדר בה מדי בוקר, מפרה את החוק. גבולות הזיכיון של הרדיו, הסביר לי בן שיחי, נגמרים בנקודה מסוימת, ואילו השידורים שלכם עוברים אותה ומגיעים גם למקומות אחרים, בירושלים ובמרכז הארץ.

"אם לומר לך את האמת", השבתי לו, "אני משדר בתחנה חודשים ספורים בלבד, אין לי שמץ של מושג בעניינים הטכניים שאתה מדבר איתי עליהם, אני אפילו לא יודע איפה מוצבים המשדרים ומה טווח השידור שלהם. אני מגיע בבוקר, מגיש שעתיים של אקטואליה, והולך הביתה. אבל עכשיו, כשאתה מעלה את הנושא הזה", הוספתי, "אני נזכר פתאום שאת שידורי הרדיו של התחנה האזורית מירושלים אני שומע כמעט עד הבית של החותנת שלי בקריות, וחלק מתחנות הרדיו שאמורות לשדר למרכז אני קולט לגמרי לא רע כשאני נוסע לבקר בישיבה של הבן שלי בדרום הר חברון. אין לי מושג מה אומר החוק בעניין הזה, אני רק יודע שאם יש איזושהי בעיה, כנראה שאנחנו בגלי ישראל לא המצאנו אותה".

בארבע השנים שבהן עומדת תחנת גלי ישראל על רגליה, היא נאלצה להתמודד ולדלג מעל שלוש עתירות לבג"ץ שהגישו נגדה ארגוני שמאל קיצוני. זה לא משום שלשמאל יש חס וחלילה בעיה עם קול אחר שיישמע מעל גלי האתר. הרי כבר אמרנו שאל"ף-בי"ת של שמאל זה חופש ביטוי וחופש דעה ופלורליזם. פשוט בגלי ישראל  יש עניין של גבולות ותדרים שחייבים לטפל בו. נכון, אין ערוץ רדיו אזורי שהשידורים שלו נעצרים בדיוק על גדר גבול הזיכיון, אבל המלחמה נגד זה חייבת להתחיל איפשהו, וגלי ישראל זה יופי של מקום להתחיל איתו.

בשבועות האחרונים הגיע תורו של ערוץ 20, שזכה במכרז להפעלת ערוץ המורשת הישראלי. לצורך הגילוי הנאות אציין שאני מופיע באחת מתוכניות הערוץ כחבר פאנל פעמיים בשבוע, אבל פרט לכך אני לא יודע איך נראה בעל הבית, למנכ"ל אמרתי פעם אחת שלום באירוע ההשקה, לא ישבתי מעולם בשום ישיבה, ואף אחד לא מתייעץ איתי, לא בעניין התוכן ולא בשום עניין אחר.

מי שצופים בערוץ, ואלה, תודה לאל, הולכים ומתרבים, שומעים בתוכניות האקטואליה שלו דומיננטיות גדולה של השפה הלאומית-ימנית. למה זה קורה? אפשר להניח שזו תפיסת העולם של בעל המאה. אפשר גם לשער שכמו להרבה צופים אחרים, גם לו נשבר לזפזפ בין תוכניות האקטואליה המרכזיות ברשתות האחרות ולשמוע כל הזמן אנשים שנראים אותו דבר ומדברים אותו דבר. כך או כך, הערוץ הזה בקושי ספר מאה ימי חסד, וכבר תפסה את מקומה על הבמה מקהלת חובבי חופש הביטוי והחלה לשיר.

"המנגינה שבוקעת אחידה ומונוטונית", כתב לפני כשבועיים באכזבה גלויה מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", שכנראה מורגל בשמיעת מנגינות מגוונות בערוצים אחרים. "באצטלה של נקודת מבט 'יהודית' 'הגינות' ו'איזון', לימין יש ערוץ טלוויזיה ברישיון מהמדינה". נראה לכם שיש לו בעיה עם ערוץ ימני? מה פתאום, כמו כולם גם הוא פלורליסט. "אין שום בעיה עם מנחים ימניים, פאנליסטים ימניים, ותוכניות ריאליטי ימניות. לציבור השמרני-ימני - הרוב במדינה - מגיע ייצוג ראוי על המסך. אבל אין להם בעלות על היהדות, על המורשת, על הפטריוטיזם או על הציונות". אהה.

"ידיעות אחרונות" לא היה היחיד. לצדו הסתערו גם האחרים. זה היה צפוי. הערוץ, וזה היה ברור, לא עושה טוב לאף אחד מהמתחרים, גם אם בשלב הזה כולם גדולים וחזקים ממנו בהרבה. אלה מיהרו לפצוח בהגשת תלונות נגד הערוץ על כל צעד ושעל שעשה, ומצאו לצדם את מועצת הכבלים והלוויין ששה ושמחה להיכנס לתמונה.

לפני כשבועיים שיגר ראש אגף פיקוח ובקרה במועצה, רונן אברמסון, מכתב להנהלת הערוץ. אברמסון צירף למכתבו שורה של אייטמים שעלו לדיון בתוכניות הערוץ, אייטמים שלפי תפיסתו ערוץ מורשת לא אמור לעסוק בהם. היו שם, בין היתר, חוק עוקף בג"ץ, ירי חמאס והכתף הקרה שקיבל השר יעלון מהממשל האמריקאי. אברמסון הזכיר להנהלת ערוץ 20 שלפי תנאי הרישיון תוכניות ערוץ האקטואליה צריכות להיות "בראי מורשת ישראל". 

מהי מורשת ישראל ומה גבולותיה? שאלה טובה. תלוי את מי שואלים ובעיקר תלוי לאיזה צורך שואלים. כי כשמבקשים לתקוף את הדתיים על כך שהם מנכסים לעצמם את מורשת ישראל, טוענים כלפיהם שהמורשת הזו איננה רק תורה ומשנה, באבא סאלי והרב קוק, אלא מכילה עולם רחב ומלא שגם חילונים יכולים לחסות תחת כנפיו. כשבערוץ 20 אימצו את הקו הזה, פתאום התהפכה הגישה. פתאום התברר שמורשת ישראל היא שני חרדים ארוכי זקן ולבושי חליפות שחורות שעסוקים בשינון הדף היומי, וכל מה שחורג מזה הוא מנוגד למורשת.

קחו לדוגמה את ערוץ המוזיקה, שלפי שמו אתם יכולים להבין לבד מה חשבה המדינה כשהמציאה אותו. בדקתי מה משדר הערוץ הזה השבוע. "הרווק", "סברי מרנן", "שמש", "ילדות רעות" ו"רמזור". מוזיקלי באמת, נכון? על העמידה של ערוצים 2 ו-10 בתנאים שהותוו להם בענייני ריאליטי וסוגה עילית נדמה שכבר נאמר הכל.

חוק רשות השידור, למי שמתעניין בדווקנות חוקית, קובע שעל השידורים לקדם בין השאר "את החינוך היהודי על כל גווניו", "לטפח את הכרת הלשון העברית ולקדם את השימוש בה" ועוד כל מיני דברים שתתקשו למצוא בשידורים גם בזכוכית מגדלת. חוק הרשות השנייה קובע שתפקיד הרשות הוא, בין השאר: "ליתן ביטוי מתאים למגוון התרבותי של החברה הישראלית באזורי הארץ השונים ובצורות  ההתיישבות השונות ולהשקפות השונות הרווחות בציבור".

פעם בכמה שנים הרשות השנייה מזמינה סקר שבודק את "הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית השיא בערוצי הטלוויזיה המסחריים". הסקר האחרון שבוצע לפני שלוש שנים קבע כי המסך של ערוץ 2 וערוץ 10 מציג נוכחות גבוהה ביותר של גברים, יהודים, אשכנזים, חילונים, ומציג תת-נוכחות של האחרים. במגזר היהודי, 95% מהנוכחים על המסך הם חילונים, 3% דתיים-לאומיים, 2% חרדים ורק 1% מהערבים מוגדרים כ"נוכחים".

קראו את חוק הרשות השנייה והחליטו לבד אם הנתונים הללו מתיישבים עם החוק שמצווה "ליתן ביטוי למגוון התרבותי של החברה הישראלית". עכשיו נסו להיזכר מתי מישהו איים על הערוצים האלה שהוא יפגע בהם בגלל זה.

אה, כמעט שכחתי, חוק הרשות השנייה מחייב גם לשדר "מידע מהימן, הוגן ומאוזן". ממש במקביל לתחילת המאבק הזה נגד ערוץ 20, ניסה מחבל לרצוח את פעיל הר הבית יהודה גליק. יומיים אחר כך התכנס פאנל הפרשנים המלומד של "אולפן שישי" בערוץ 2 כדי לדון בסוגיה. אורגיה שמאלנית תהיה מילה עדינה כדי לתאר את מה שעשו הפרשנים באולפן זה עם זה.

"רבנים לאומניים קיצוניים מיש"ע נתנו היתר לעלות להר הבית", קבע אמנון אברמוביץ' וכינה אותם "הזויים". "כשאדם עם לפיד גדול מסתובב ליד חבית של בנזין, תפקפקו בשיקול הדעת שלו", המשיך רוני דניאל מהנקודה שבה הפסיק אברמוביץ' ופסק שחברי הכנסת שעולים אל ההר "מסכנים את כולנו". אהוד יערי תרם גם הוא לשיחה הערה והורה לבנימין נתניהו להכריז ש"אין כוונה לשנות את ההסדרים הנוהגים בהר הבית". ורינה מצליח הזכירה שנתניהו דווקא אמר את זה "אבל הבעיה איתו שהוא מכריז על בנייה בירושלים".

באמת בעיה גדולה. ואתה רואה את התמונות ושומע את הקולות וקורא שוב את חוק הרשות השנייה ומדפדף עוד פעם אל המבקרים שמפריע להם שערוץ 20 משמיע "מנגינה אחידה ומונוטונית", ואתה מבין הכל.

זה לא סיפור של חוק וזה לא סיפור של תנאי רישיון. סותמי הפיות מהז'אנר הנאור לא רצו את ערוץ 7, כמו שהם לא רוצים את גלי ישראל ואת "ישראל היום" ואת ערוץ 20. הם דמוקרטים ופלורליסטים ומאמינים גדולים בריבוי דעות ובריבוי קולות, אבל עושים הכל כדי להשאיר את התקשורת הישראלית הישנה והרעה כמות שהיא. חייבים לנצח אותם.

2. לפני כמה שנים גילה מישהו באחד מאתרי החדשות, שבעיתון "הארץ" לא נותר עוד אף חובש כיפה. מו"ל העיתון עמוס שוקן שנתבקש להתייחס לדברים, פטר אותם בביטול. "אף פעם לא בדקנו מה יש על הראש של העובדים שלנו", אמר. אלא שב"הארץ" אין רגע שבו לא עוסקים בספירה מהסוג הזה ובקטלוג של אישי ציבור לפי הכיפה שעל ראשם.

כשהאלוף (במיל') יעקב עמידרור מונה לראש המועצה לביטחון לאומי, כתב הפרשן הפוליטי יוסי ורטר את אחד הטורים המביכים שנכתבו כאן מאז ומעולם. ורטר הביע דאגה מכך שארבעה משבעת הפקידים הבכירים שעובדים בצמוד לראש הממשלה, יהיו דתיים. "האם יעלה על הדעת שבמדינת ישראל, במזרח התיכון שאין בו רגע דל, ראש ממשלה יהיה מנוע משיחה עם יועצו המדיני, עם ראש הסגל שלו ועם יועצו לביטחון לאומי, החל מכניסת השבת ועד צאתה?... האם שומרי השבת בכלל יודעים מה קורה בעולם באותן שעות? הרי אסור להם לצפות בטלוויזיה, לגלוש באינטרנט או להאזין לרדיו. האם הגיוני שראש הממשלה הוא זה שמעדכן מדי מוצאי שבת את יועציו המדיניים באירועים שהתרחשו בזירה הבינלאומית והאזורית ב-25 השעות שבהן הם היו מנותקים מן העולם? לא. זה לא הגיוני".

כל חובש כיפה סרוגה התפוצץ אז מצחוק אל מול בורותו של הפרשן הבכיר. נדמה לי שאין בית כנסת שבו לא מופיע לפחות מתפלל אחד בשבת - רופא, קצין בצה"ל או בעל תפקיד אחר - עם ביפר או עם מכשיר סלולרי. כשמונה יורם כהן לראש השב"כ, הסביר עמיתו של ורטר, הפרשן הצבאי הוותיק אמיר אורן, שראשי התיבות שב"כ הם "שירות בעלי כיפות" ושנוכח כך "המצב חמור". למה חמור? משום ש"שלושה מארבעת בעלי התפקידים הבכירים ביותר באים מרקע דתי ומקרינים אהדה להשקפת עולם המתנגדת לפשרה מדינית שכרוכה בפינוי התנחלויות".

אורן, אחד שיודע, גם הסביר איפה בעיקר הבעיה עם השב"כניקים הדתיים הקיצוניים. "השב"כ יכול להתחנף לנתניהו, הממונה הבלעדי עליו והממנה בפועל את ראשיו... הוא מסוגל לגזור על המו"מ גסיסה אטית... מי יעז להתמודד עם אזהרות השב"כ, כל עוד נתניהו מאמץ אותן... הארגון, המיטיב להילחם בטרור, עלול לגרום לנזק מדיני, אם יחרוג מתחומו ושיקולים פוליטיים ואישיים ידריכו את מהלכי בכיריו. השב"כ עלול להיות למודיעין המסכל". אורן לא ידע להצביע על שום דבר שעשה כהן קודם לכן, שלימד על חוסר ענייניות שלו. יש לו כיפה וזה מספיק.

השבוע הצליח יורם כהן לבלבל את אנשי "הארץ" כשבניגוד לעמדתו של נתניהו טען שאבו מאזן לא מעודד טרור ולא רוצה טרור. ומה יעשה עכשיו הפרשן הצבאי המדופלם, שהבטיח לנו שכהן הוא ימני קיצוני ומסוכן? ורטר, אגב, נשאר נאמן לגזענותו המכוערת, השמורה רק ליהודים. "אפילו ראש השב"כ, חובש הכיפה הסרוגה, יורם כהן - שהיו שחשדו בו כי הערוגה שבה הוא צמח תוביל אותו להדליק שריפות במקום לכבותן - סיפק אתמול חוות דעת מקצועית ונקייה", כתב. אולי תזכיר לנו, ורטר, מי היה זה שחשד בו.

3. "אלה שמטנפים בפייסבוק הם חיפושיות זבל. הם אותם אפסים שחותכים בכביש ורובם ימניים... רוב שונאי הנשים ושונאי הגייז ימניים". רזי ברקאי, השבוע באילת. סוגה עילית.