לא בכל יום עומד איש היי-טק בינלאומי על במה ומכריז "נכשלתי". אריק בן חמו, יזם בכיר שעמד בראש חברות ענק בארה"ב, ידע הצלחות אדירות וכישלונות. בשיא הצלחתו עמד בן חמו, יליד אלג'יריה, בראש חברת 3com שאף רכשה חברות היי-טק בישראל. אבל השבוע, בכנס הארגון הישראלי לעסקים חברתיים IVN, הוא נשמע עגום במיוחד.

בדיוק לפני שנה הקים בן חמו את קרן טנדם, שאמורה להוכיח שאפשר לחבר פעילות חברתית עם עסקים באופן שמקדם אוכלוסיות חלשות ומוציא אותן ממעגל העוני, ובאותה עת מניב רווחים עבור יזמים ומשקיעים. בן חמו לא באמת קיווה להרוויח מהמיזם, אבל האמין שבאמצעות אשראי במחיר הוגן, או אפילו נמוך, אפשר לקדם פיתוח עסקי.

בעוד בן חמו נוהג לגייס עשרות מיליוני דולרים לקרנות שהוא מקים בתחום העסקי, גייסה טנדם סכום צנוע בהרבה, הנאמד בכמה מאות אלפי שקלים. מקץ שנה התייצב בן חמו על הבמה בכנס ארגון IVN, המאגד יזמויות עסקיות לקידום הקהילה, ובפיו הלקח העיקרי שהפיק מ"טנדם": ארגונים חברתיים מעדיפים תרומות על הלוואות. 

בן חמו יכול היה להמשיך להסביר מדוע דווקא הלוואה נכונה יותר לפיתוח עסק חברתי - היא מאפשרת למחזר את ההון ולאפשר פיתוח מספר גדול יותר של עסקים. הוא מדבר על חינוך היזמים לצורך להרוויח כסף על מנת להתקיים לאורך זמן. "מצב העסקים החברתיים רע ואינו עובר את המינימום הנדרש", סיכם בן חמו.


בן חמו. נכשל. צילום: יהלי עמית

ד"ר פאמלה הארטיגן, מבית הספר ליזמות חברתית באוניברסיטת אוקספורד, הכניסה את המשתתפים לפרופורציות כשאמרה שהיקף היזמות החברתית בעולם נאמד ב-40 מיליארד דולר בלבד, לעומת טריליוני דולרים המושקעים ביזמות עסקית רגילה.

"עסקים חברתיים" הוא טרנד לוהט בקרב קהילת הפילנתרופים. הרעיון המרכזי הוא מינוף התרומה באמצעות יישום טכניקה עסקית: כספי התורם מושקעים בעסק, האמור לפעול על בסיס רווחי ככל עסק אחר. הרווחים ממוחזרים להשקעה נוספת בעסקים חברתיים, וכך יכולה תרומה קטנה יחסית להפוך לעסק גדול הרבה יותר. 

שיעור הצלחתם של עסקים חברתיים בישראל ובעולם אינו גבוה. מקדמי הרעיון נוטים לעתים להגזים מאוד בשיעורי ההצלחה העסקית, וטוענים שיש למדוד את הרווח לעסק חברתי גם במונחים של השפעה סביבתית, והחיסכון לרשויות כתוצאה מתרומתם של העסקים החברתיים לטיפול בשכבות מצוקה.

יזמי העסקים החברתיים שואבים עידוד והשראה מהבנק החברתי שהקים חתן פרס נובל, מוחמד יונוס. ואכן, עיקר ההצלחות שנרשמו בענף היו בתחום הבנקאות החברתית. גם בישראל היו כמה יוזמות להקמת בנק חברתי שישרת אוכלוסיות חלשות ויעודד יזמות עסקית-חברתית. ההצעות העיקריות היו להסב את פעילותו של בנק הדואר לטובת אוכלוסיות חלשות, אבל לא הושגה התקדמות של ממש בכיוון.

מה שקרה לאחר הופעתו של בן חמו רק המחיש עד כמה רחוק חזון העסקים החברתיים מהמציאות. על במת הכנס עלו ארבעה אנשים שהציגו עצמם כ"יזמים חברתיים", אולם רק אחת מהם, מריומה בן יוסף, היא יזמית חברתית המנסה לקדם אוכלוסיות חלשות באמצעות עסקים. בן יוסף היא מייסדת ומנהלת בית השנטי - מוסד המטפל בנוער במצוקה בתל אביב המופעל באמצעות תרומות ותמיכה ממשלתית. כעת היא מנסה לקדם מיזם עסקי שיתמוך בפעילות בית השנטי - מלון אורחים בנגב.

יזמות חברתית נוספת שהוצגה היא מוזיאון אום אל פחם. היזם, סעיד אבו שקרה, מנסה לקדם את מעמדה של עירו באמצעות המוזיאון, אבל הקשר בין המיזם לקידום חברתי אינו ברור. גם שתי היזמויות האחרות שהוצגו היו "חברתיות" במובן מסוים, אבל מנותקות לחלוטין מהקשרים של קידום אוכלוסיות חלשות. להפך: אלה מיזמים הפונים לבני המעמד הבינוני-גבוה, המסוגלים להשתמש ברשתות חברתיות מתוחכמות לצורך פרנסה או בילוי.

"בר קיימא" היא מסעדה טבעונית שהוקמה בתל אביב על בסיס גיוס סכומים קטנים יחסית ממספר משקיעים. אתר "הד-סטארט" הוא סוג של קיקסטארט ישראלי המשמש בעיקר מוזיקאים וסופרים לגייס משקיעים לדיסק או לספר הבא.


ליליות. יזמות חברתית שהצליחה. צילום: אלוני מור

מי שישב מהצד בכנס היה כנראה היזם היחיד בישראל הטוען להצלחה עסקית בתחום העסקים החברתיים. חנוך ברקת היה בעבר מנכ"ל איפקס ישראל. הוא פרש מתפקידו זמן קצר לאחר שאיפקס השלימה את רכישת הענק הראשונה שלה בישראל - השליטה בבזק, ומאז מקדיש את זמנו וכספו לעסקים חברתיים.

בניגוד לבן חמו, ברקת מעדיף להשקיע ביזמים ולא להלוות להם כסף, באמצעות דואליס שבשליטתו הפרטית. דואליס משקיעה בעיקר בקידום נוער בסיכון, ומשתפת פעולה עם עמותות העוסקות בתחום. שתי היזמויות המפורסמות ביותר של הקרן הן "ליליות" - מסעדה ובית מאפה בתל אביב, ו"רינגלבלום" - מסעדה בלב אזור מצוקה בבאר שבע. לקרן שש יזמויות נוספות ובהן חברת התוכנה "גליל סופטוור" בנצרת, המיועדת לקידום אנשי היי-טק במגזר הערבי, ו"החצר הנשית בנמל" המעסיקה נערות בסיכון ביפו.

לדברי ברקת, חלק מהיזמויות נושאות רווחים באופן המקנה רווחים גם לקרן המשפחתית, החוזרת ומשקיעה אותם במיזמים ואינה מחלקת אותם לבעליה. לאחר מאבק ממושך הצליח ברקת לשכנע גם את שלטונות המס להכיר בהשקעה בקרנות מסוגה של דואליס כהוצאה לתרומה. בעקבות ההכרה יוצא ברקת לגיוס הון לצורך הרחבת פעילות ההשקעה. לראשונה תרוכז הפעילות בקרן ייעודית שתפעל כקרן השקעות לכל דבר, ותנסה למנף תרומות קטנות יחסית לפעילות חברתית נרחבת.

המבחן העיקרי של ברקת יהיה ביכולת לצרף תורמים נוספים למה שנראה היום כ"שיגעון" הפרטי שלו. "אני מסביר למשקיעים שמודל הקמת עסקים חברתיים מאפשר להם לתרום לחברה הרבה יותר מהסכום שאותו הם תורמים בפועל", אומר ברקת. 


ומה עושה המדינה

במסגרת ריטואל הפיטורים הרגיל התייצבו מול מצלמות הטלוויזיה גם עובדי אופיס דיפו, ששאלו כרגיל מדוע הממשלה אינה פועלת למניעת פיטורים המוניים. הכתבים משכו בכתפיהם ולא טרחו אפילו לקבל את תגובת שר האוצר, שר הכלכלה או ראש הממשלה. התשובה ידועה לכל: זה עשרות שנים נמנעת הממשלה מלנסות להציל מפעלים כושלים מקריסה. גם אם רצתה לעשות זאת היה המשק קורס בתוך שנים ספורות, מחמת חוסר יעילות ועודף הוצאות ממשלה למימון מפעלים ועסקים.

אבל אל תבינו לא נכון: זה לא שהממשלה נמנעת בכל מקרה מהצלת חברות קורסות והזרמה של מיליארדים לקופתן. כדי לזכות בסיוע ממשלתי חייבת החברה להיות מונופול המעניק שירות חיוני, רצוי בבעלות ממשלתית. מונופול כושל ומפסיד כמו חברת החשמל קיים עדיין רק בזכות הזרמות כאלה של הממשלה.

לפני 30 שנה הזרימה הממשלה עשרות מיליארדי שקלים כדי למנוע את התמוטטות הבנקים הגדולים, שהנהלותיהם כשלו. גם המונופולים של התחבורה הציבורית לא היו קיימים היום אלמלא הזרמות הון ממשלתיות.


סניף אופיס דיפו, השבוע. צילום: אלוני מור

ומה עושה הממשלה למען מפוטרים שלא התמזל מזלם לעבוד בחברה ממשלתית כושלת או בסתם מונופול שאי אפשר בלעדיו? את ידה הרחומה של הממשלה הם יפגשו במוסד לביטוח לאומי: שלושה חודשים שלמים של דמי אבטלה בשיעור 70% מהמשכורת, שלושה חודשים נוספים בשיעור של חצי מהמשכורת האחרונה, ואחר כך, אלוהים גדול.

קצבת הבטחת הכנסה מסתכמת ב-2,700 שקל. קצת יותר למי שיש לו שלושה ילדים ומעלה, אפס למי שבן או בת זוגו מרוויחים משכורת עתק של 4,500 שקל לחודש. ההחזר החודשי הממוצע למשכנתה, על פי עדכון בנק ישראל, הוא 3,000 שקל לחודש. השבוע, לרגל כנס שדרות, פרסם המוסד לביטוח לאומי שורה של המלצות לצמצום ממדי העוני, בהן העלאת הקצבה להבטחת הכנסה. 

אנשי האוצר שעיינו בהמלצות התקשו לחשב את השורה שמעניינת אותם: מהי עלות ההכנסות, ואיך בדיוק נשלם את המחיר. העלאת דמי הביטוח הלאומי (ב-0.3%, על פי ההערכות) לא תעבור את שר האוצר ואת ראש הממשלה, המואשמים גם כך בהכבדת יתר של נטל המס. שם מעדיפים להתעמק בדו"ח ה-OECD האחרון, המעודד את הממשלה לשמור על גירעון נמוך.