"בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו", אמר ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון אי אז ב-1955. "אם המדינה לא תחסל את המדבר, עלול המדבר לחסל את המדינה", הוסיף בהזדמנות אחרת באותה שנה. אלא שהציטוט הרלוונטי ביותר של הזקן באשר לפיתוח הנגב, הוא זה שבו סיפר מה גרם לו לוותר על הנוחות היחסית בתל אביב לטובת חיים בצריף בשדה בוקר. "לא באתי לשדה בוקר כדי להפוך לסמל ומופת לנוער הישראלי. באתי מפני שאהבתי את המקום, אהבתי את הבחורים ואהבתי את עבודת האדמה".

ההוגים ש"יוזמת נח" - חבר'ה בשנות ה-20 לחייהם שגדלו רובם בתל אביב נרתעים מעט מההשוואות לבן-גוריון ונמנעים מתארים כמו "הקיבוצניקים החדשים". צריך ללחוץ עליהם לא מעט עד שהם מעיזים לקרוא לעצמם "חלוצים", אף על פי שהפרויקט שלהם הוא מהפכני כמעט כמו זה של החלוצים המקוריים. אפילו אם הוא נובע ממצוקת הדיור בגוש דן.

לפני קצת פחות משנה פגשתי אותם בפעם הראשונה. למתבונן מבחוץ זה נראה כמו עוד פרלמנט תל אביבי של בני טובים, שנפגשים מדי שבוע כדי לקטר מעל לשולחן הפינתי של בית הקפה "נח" ברחוב אחד העם. רק שבין קיטור אחד למשנהו, עלה גם רעיון שנראה אז הזוי ואוונגרדי - לבנות רבעים שלמים בערים מתפתחות בפריפריה שיוקדשו לצעירים. במראה, בצרכים, בסגנון, באופי. העיר הראשונה שנראה היה להם שמתאים לבנות בה את פלורנטין החדשה היא אופקים.

"מצב הדיור, שרובנו סובלים ממנו, עלה לא פעם על הפרק בשיחות שלנו, כי כמו כולם תלינו הרבה תקוות במחאה החברתית", מספר יו"ר היוזמה, בן טופור, "אבל כשהבנו שהיא לא שינתה שום דבר, החלטנו לחשוב על דרכים אחרות שיפתרו את המצוקה של הצעירים ועל הדרך יפתחו את הפריפריה. הצגתי להם רעיון שכתבתי לתחרות רעיונות בלונדון - שהתיימר למצוא פתרונות כלכליים לצעירים לנוכח המשבר של שנת 2008. הבסיס היה לבנות מעין עיר חדשה, מקום שגם אנחנו נוכל לרכוש בו דירה ולשמור על הייחוד שלנו כצעירים".


יוזמי תיבת נח, הרעיון ההזוי קרם עור וגידים. צילום: רענן כהן

אם זה נשמע לכם יומרני ובלתי ניתן להגשמה, אתם לא לבד. בפגישה עם ראשי "יוזמת נח" בשנה שעברה כיכבו בעיקר מדדים ודיאגרמות שהציגו היטב את הקושי של צעירים להגיע לדירה אבל פחות הבהירו לאן העסק הולך בשטח.

"כמו בכל יוזמה יומרנית, תחילת הדרך הייתה רצופה מהמורות. שמענו הכל. אמרו לנו שאין לנו סיכוי, שדברים לא עובדים ככה, שאי אפשר להקים עיר וגם לא רובע, ובגדול שאנחנו לא מבינים כלום", נזכר טופור השבוע, "אבל לא ויתרנו. אז נפגשנו עם מרצה למאקרו-כלכלה מאוניברסיטת תל אביב, שמתמחה בפיתוח הפריפריה, כדי להבין אם יש בכל הסיפור הזה היגיון כלכלי".

"הוא הסביר שכשעסקה משתלמת לכל הצדדים - לצעירים, למדינה ולאוכלוסייה הכללית - ההיסטוריה הכלכלית מוכיחה שהיא כמעט תמיד מתבצעת. הוא טען שפרויקט כזה יביא צמיחה לכל הכלכלה הישראלית ולדרום בפרט, ובמקביל גם יסייע בכל מיני פרמטרים אחרים כמו חינוך ותעסוקה. חיפשנו עוד קנה מידה אז הקמנו עמוד בפייסבוק ותוך זמן קצר התחלנו לקבל פניות מצעירים. למרות שלא עשינו יותר מדי פעילות שיווק, הבנו שיש ביקוש לרעיון שלנו. אז קיבלנו את הרוח הגבית שהייתה דרושה לנו, ומשם יצאנו לדרך".

אופקים חדשים

יו"ר הוועדה הקרואה באופקים, צביקה גרינגולד, היה הראשון שהרים את הכפפה. בעל עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים, שנכנס לספרי ההיסטוריה בתור מפקד "כוח צביקה" - כוח השריון המאולתר שלחם נגד הסורים במרכז הרמה בימי המלחמה הראשונים, זיהה ביוזמה הזו הזדמנות לשדרג עיר פריפריאלית בעלת מוניטין בעייתי וזימן את הצעירים לתכנונים ראשוניים. 

הם מבחינתם זיהו באופקים יעד אידיאלי. בשנת 2015 אמורה להיחנך בעיר תחנת רכבת חדישה, שתקצר את המרחק לתל אביב ל-70 דקות. וכשמדובר בצעירים שמתכננים לישון באופקים אבל לעבוד בעבודות בוהמייניות בשדרות רוטשילד, זמן הוא שם המשחק. אבל רכבת בלבד, אתם בוודאי מנחשים, היא לא מה שיגרום לצעירים מהמרכז לארוז פקלאות וללכת להפריח את השממה. לכן בחצי השנה האחרונה הקימו ראשי היוזמה מספר מחלקות שיהיו אחראיות לפיתוח של הרובע מבעוד מועד.

טופור: "גיבשנו צוות מקצועי של אדריכלים, בכירים מעולם הפרסום ויחסי הציבור, ועורך דין שעוזר בבעיות המשפטיות - כולם בהתנדבות ומתוך ציונות לשמה. האדריכלים עוזרים לנו בתכנון הרובע כך שיהיה צעיר ותוסס, יכלול רחובות מרכזיים וצורת בנייה צעירה וצפופה עם בתים של ארבע קומות".

"אנשי התקשורת מכוונים אותנו לפרסום נכון, ובמקביל הקמנו מחלקת עוגנים שעוסקת בפיתוח חינוך, תעסוקה ותרבות. יש למשל בחור שהמשימה שלו היא לפתות יזמים צעירים להגיע לרובע. יש כוריאוגרפית שרוצה להקים מרכז לאמנים שגרים באותו אזור ומנסה ליישם את זה בהשראת רבעים דומים שקיימים היום בחו"ל. עם הזמן הפכנו לנבחרת".


אופקים, 70 דקות לתל אביב ברכבת. צילום: ויקיפדיה

אבל בסופו של דבר הכל שאלה של מחיר. 
טופור: "נכון, ומכיוון שכל כך הרבה צעירים לא יכולים בכלל לחשוב היום על דירה במרכז, שים לב לתמחור הבא: דירת ארבעה חדרים וגינה ב-650 אלף שקל. העובדה שייתכן שנקבל את הקרקע בחינם ושגם עלויות הקבלן נחסכות כי אנחנו באים כקבוצה מאורגנת, שמה את רכישת הדירה במחיר שהוא כמעט שווה לכל נפש". 

בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות נבחר איציק דנינו לראש עיריית אופקים ומיד עם כניסתו לתפקיד עמדה בפניו דילמה מאוד דרמטית בנוגע לעתידה של העיר. "מצד אחד, יוזמה של חבר'ה צעירים ואיכותיים ונמרצים שיש ביכולתם לממש את התוכנית הזאת, ומצד שני מימוש השטח להקמת מתחם תעשייתי, כפי שהיה מתוכנן מבעוד מועד", מספר דנינו.

"בסופו של דבר החלטנו למקם את אזור התעשייה החדש במקום אחר ולתמוך ברעיון שיהפוך את האזור שבו תהיה תחנת הרכבת לשכונה מהממת שתדמה לשכונה תל אביבית בפן החברתי ובמקומות הבילוי והמסחר".

"נכון לעכשיו אנחנו מדברים על הקמת 1,100 יחידות דיור, אבל עתודות השטח שלנו יאפשרו לנו להוסיף 7,000 יחידות מאוחר יותר. תראה, אנחנו מדברים על מחיר שהוא לא פחות מדרמטי ועל איכות חיים שהמשמעות שלה היא שתושב אופקים שימשיך לעבוד בתל אביב וייסע ברכבת, יגיע יותר מהר מהחבר שלו שגר ברעננה או כפר סבא ותקוע בפקקים כל בוקר וערב. ברגע שיהיו 200 צעירים שיעשו את הדרך הזאת - שינינו את תפיסת המגורים בישראל כולה".

ככל שהשיחה מתקדמת נשמע שהיוזמה הזאת היא לא רק פרויקט החיים של הצעירים, אלא גם של דנינו עצמו. הוא מוסיף למשוואה את ההטבות שמקבלים תושבי פריפריה במס הכנסה, מציע למשפחות החדשות חינוך מ"בוקר עד אופק" (שבע בבוקר עד שבע בערב) ומתחייב על הקמת גנים ובתי ספר חדשים.

אפילו כשמגיעים לשם הרע של אופקים בנושא חינוך ולחשש שזה ירתיע הורים צעירים, יש לו כבר תשובה מוכנה. "זה ביצה ותרנגולת. כשבאים אנשים איכותיים, גם מערכת החינוך מתפתחת. יש לנו יכולת לתת חינוך אחר ושונה. אנחנו יודעים שהזוגות האלה הם רציניים ואיכותיים והחינוך של ילדיהם הוא בראש מעייניהם, ואלה בדיוק הילדים שאנחנו צריכים באופקים. מערכת חינוך זה טנגו. לכן אני אומר שזה פרויקט שמחולל שינוי ברמה הלאומית".

ואם המחירים הזולים יפתו אנשים לרכוש דירות להשקעה וייצרו עיר רפאים?
"אני אומר לך עכשיו שמי שיעשה את העסקאות האלה יכפיל את הכסף תוך פחות משנתיים. זו עסקה כלכלית נהדרת וחוץ מזה שזה בסדר אם ישכירו כאן דירות. לגיטימי שזוגות צעירים מתלבטים לפני רכישת דירה. זו החלטה גורלית של פעם או פעמיים בחיים, והגיוני שהם ירצו לשכור דירה ולהתנסות בחיים כאן לפני שהם רוכשים דירה משל עצמם. עם זאת, לא ניתן שיקנו בזול וימכרו ביוקר. נתנה את הרכישה בכך שאי אפשר יהיה למכור את הדירה לפחות חמש שנים".

חשוב כמו להפציץ באיראן

עם כל הכבוד ליוזמה של הצעירים ועם כל הרצון הטוב של ראש עיריית אופקים, מי שיכול להקל או להקשות על יישום התוכנית הוא משרד השיכון. בשבועות האחרונים נערכה פגישה ראשונה בין ראשי היוזמה לשר אורי אריאל, והאחרון בהחלט שמח לבשר עליה לתקשורת, לספר שמדובר ביוזמה ברוכה ושהרעיון, גם מבחינה מעשית וגם מבחינה אידאולוגית, הוא לא פחות מנפלא. 

"הם מקימים קבוצות רכישה של צעירים וזה יפה שהם לא רק מקטרים אלא מתארגנים", אמר, "זה יכול להביא להוזלה שבין 15% ל-18% מהמחיר. הם יחסכו גם את הוצאות הקבלן ואני מאוד תומך ומשתדל לעזור להם. נלווה אותם ככל שנוכל כדי לחסוך להם 'רבה גלט'".

אלא שיש תמיכה ועידוד, ויש פעילות בשטח. עוד מוקדם מדי לבחון את מידת הירתמותו של שר השיכון לנושא, אבל כשהוא נשאל על הסוגיות המרכזיות שהעלו בפניו הצעירים - קבלת הקרקע בחינם, ביטול המכרז למניעת סחבת והשתתפות מצד המדינה בעלויות הפיתוח של האזור - ההבטחות התחילו להתמתן. "אנחנו לא יכולים לתת להם את מה שאנחנו לא נותנים לאחרים", הוא השיב.

"זה שהם צעירים ונחמדים לא מבטיח להם עדיפות על חשבון מישהו אחר וזה שלהם קוראים 'נח' ולאחר קוראים 'שלמה' לא יכול לתת להם יתרון. מחירי הקרקע בדרום שואפים לאפס והיתרון הגדול שלהם זה שהם יבואו מאורגנים ועל ידי זה הם יחסכו כמאה אלף שקל לדירה. בקשר לפיתוח, יהיה להם סיי והם יוכלו להשפיע על התכנון ובכך לחסוך הרבה מהעלויות. זה שונה לחלוטין מאדם פרטי שמגיע וצריך לקבל את מה שכבר תוכנן עבורו".


שר השיכון אורי אריאל, "זה שהם צעירים לא מבטיח להם עדיפות". צילום: מרק ישראל סלם

ומה בקשר למתן היתר בנייה ללא מכרז?
"הם לא יקבלו הטבות על פני עמותות אחרות, אבל בהחלט יש מכרזים שפתוחים לגופים שעומדים באיזשהו סטנדרט. יש מכרזים שאנחנו נותנים בהם עדיפות לעמותות, והיות שהם גוף מאורגן, הם יוכלו לקבל שם עדיפות על אחרים. עם זאת, אם תקום למשל עמותה אחרת באופקים - תהיה להם תחרות. כמובן שאם הם המתמודדים היחידים הם יזכו". 

אבל את החיסכון במכרז הם ביקשו לא בגלל התחרות אלא בגלל הרצון למנוע סחבת.
"בגדול, אין דבר כזה להתחמק מהמכרז. נכון שמדי פעם יש פטור ממכרז, אבל בשביל זה צריך סיבות טובות. כשצה"ל בונה שיכון לקצינים שלו, הוא יכול לקבל פטור ואז אנחנו חוסכים זמן ועלויות. האם להם יש סיבה טובה לפטור? כרגע, אני לא בטוח".

דנינו: "יש החלטת ממשלה שמדברת על ערי מטרה בדרום, שהמדינה תשקיע בהן 580 מיליון שקל בדיוק לפרויקטים האלה, כשמטרת העל היא להביא אוכלוסייה צעירה ליישובים האלה. תאריכי היעד שלנו מאוד קשורים למה שהממשלה תעשה בחודשים הקרובים. אם הם יידעו לקצר בירוקרטיה ויעבירו סמכויות מהוועדה המחוזית לרשויות המקומיות, המשמעות היא שתוך שנתיים או שנתיים וחצי אנשים יוכלו לגור כאן. אם לא, זה ייקח עוד שנה וחצי. לכן אני קורא לראש הממשלה להנפיק היתרי בנייה כמה שיותר מהר. עבור מדינת ישראל זו משימה חשובה לפחות כמו לפוצץ את הכור באיראן".

גם באר שבע על המפה

תוך כדי השיחות הסתקרנתי לדעת למה בחרו ליוזמה דווקא את השם "נח". הם היו מספיק ישרים כדי להודות שלשם של בית הקפה התל אביבי יש מניות לא קטנות, אבל טענו שכמו נח המקראי, גם הם רואים את עצמם כמי שיוצאים לדרך חדשה. כאלה שמצילים את הצעירים ממבול כלכלי, וכמו שנח לקח זוגות זוגות לתיבה, כך הם יביאו זוגות צעירים לפרויקט באופקים ולפרויקטים דומים במקומות אחרים. 

היה להם חשוב במיוחד לחזור ולהתעקש שמדובר בפנייה לצעירים מכל רחבי הארץ, ועם הזמן, כך הם מספרים, התברר שהמציאה עבור הצעירים מהמרכז היא אולי הסיכוי האחרון של הצעירים מהדרום להישאר בבית.

תשאלו את אלינור זגורי (27), במקור מאופקים, שלומדת מדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון והצטרפה למיזם שישאיר אותה בדרום. "לפני הכל הצטרפתי מתוך התחושה של הילדה שגדלה באופקים והתביישה כל החיים לומר מאיפה היא. אני באה ממשפחה של ארבעה אחים וכולם עזבו כי אופקים לא סיפקה להם הזדמנות תעסוקתית וחינוך טוב לילדים. ודווקא בגלל זה אני רוצה שצעירים יבואו לשם, כי אני יודעת שעם קצת השקעה, זה יכול להיות מצוין עבורם. עבורי זה גם סוג של שליחות ליצור את הפלטפורמה הזאת".

"אין ביוזמה הזאת שמץ של תל אביביות וצפונבוניות ולכן הרבה מהחברים שלי בבאר שבע מתחברים אליה. כבר לא מדובר רק במחיר זול אלא באידיאולוגיה, ואנחנו יודעים שנצטרך להילחם בטחנות רוח כדי להשיג את המטרה שלנו. קרא לי אופטימית חסרת תקנה, אבל כבר היום אני מזהה הרבה דלתות שנפתחות בפנינו ופעם היו סגורות. אתה יודע מה? אולי גם יש צעירים שבסתר לבם קצת נמאס להם מתל אביב והיו רוצים לקחת חלק בבנייה של משהו חדש? כמה פעמים בחיים אתה כבר מקבל את ההזדמנות הזאת?".


אופקים, סיכוי לתושבי הדרום להישאר באיזור צילום: ויקיפדיה

אבל ישראל של היום היא צינית. לא חלוצית.
"אז גם הציניים יבינו עם הזמן שבאר שבע הופכת להיות מרכז. קשה לאנשים להבין, אבל הנגב מתפתח באופן מדהים. מקימים פארק הייטק, יש מרכז ענק של IBM, הצבא עובר עם עיר הבה"דים וזה יביא הרבה משרות אזרחיות שיש בהן שיתוף פעולה עם הצבא".

גם דנינו לא שוכח את השכנה הגדולה ותולה בה תקוות רבות להצלחת הפרויקט. "המטרה היא להיות פרבר של באר שבע. בקרוב מאוד ייסלל כביש חדש שמקצר את הדרך לשם בחצי, ותוך שש עד שבע דקות תוכל להיות במרכז העיר. המשמעות היא שבטווח נגיעה אתה במטרופולין מתפתחת, שמרכז הבילויים שלה הוא שם דבר בכל האזור. פתאום ייפתחו אפשרויות שבן זוג אחד יעבוד בתל אביב והשני בבאר שבע. אולי אפילו לא יצטרכו להגיע עד תל אביב".

בשנה האחרונה הצליחה "יוזמת נח" לגייס כבר 500 איש שרוצים לעבור לגור ברובע המיועד. בפייסבוק ובאינטרנט משווקים את הרעיון ללא הרף, הפעילות החברתית באוניברסיטת תל אביב ובן גוריון רק מתעצמת, הרצאות מתקיימות לא פעם בברים למיניהם, והניסיון למצוא תורמים ציוניים בארץ ובחו"ל שירימו את הקמפיין השיווקי כבר נמצא בשיאו.

"אנחנו תמיד אומרים שזה רק הרובע הראשון. יש לנו חזון להתרחב באופקים ובמקביל גם קשר עם עיריות נוספות כמו כרמיאל, קריית גת וירוחם, שביקשו מאיתנו לארגן קבוצה גם לעיר שלהם", מספר טופור, שחי היום על חשבון ההורים, לאחר שעזב לפני חצי שנה את עבודתו במשרד הביטחון והתנדב במשרה מלאה להרמת הפרויקט. "מעבר לעובדה שאנחנו מתכננים להוציא לפועל תוכנית נדל"ן, אנחנו יוצרים בעצם קהילה של אנשים שיש לה אירועים, מפגשים והופכים את זה לאובססיה".

אז בשורה התחתונה, מה נראה ברובע שלכם כשנבוא לבקר, נניח בעוד שש שנים?
"תראה, זאת לא תהיה תל אביב, כי לא תהיה אותה כמות של אנשים ואותה נגישות. אבל אתה תצא מהרכבת שתמוקם בקצה הרחוב הראשי, ותלך ברחוב מלאבבתי קפה, חיי לילה וקהילתיות. בין לבין תראה אזור תעשייתי, מערכות חינוך ותרבות, גנים ירוקים ושכונה שהאנשים בה מקיימים את החלום של כל צעיר בימינו -לעבוד קשה ולגור בנח".