מיכאל שטראוס, בעל השליטה בקבוצת המחלבות שטראוס, התוודה בהתבטאות נדירה כי הוא אוהב את הקוטג' של תנובה הרבה יותר מזה של המתחרים (כולל שטראוס). יש משהו מיוחד בקוטג' הזה שאני לא מצליח להסביר. את הדברים האלו אמר שטראוס לח"מ. אם תרצו, הנה לכם על רגל אחת מדוע רכשה קבוצת ברייט פוד הסינית את השליטה בתנובה.

הסינים סוגדים לחדשנות ולטכנולוגיה הישראלית. תנובה היא מבחינתם ההיי-טק של המזון הישראלי. כמו שטראוס, הם מעריכים את איכות המוצרים והודו בפניי שהם אוהבים את הטעם. בשבוע שעבר ביקרתי בשנחאי במפעלי ברייט דאיירי, הנמנית על ברייט פוד. כמויות הייצור שם עצומות. המבחר דל. על השולחן הונחו לא יותר מחמישה מוצרים של החברה בעיצוב פשוט עד כדי פרימיטיבי. הסינים, שאמורים להאכיל 1.3 מיליארד פיות, זקוקים למגוון מוצרי תנובה.

מכיוון שהמחלבות האחרות, כמו שטראוס, תפוסות בהסכמים עם תאגידים בינלאומיים (כמו דנונה), תנובה נותרה מועמדת אידיאלית לעסקה. הסינים אינם מתכוונים להעביר את הפרות או המחלבות לשנחאי. הם מעוניינים בטכנולוגיה שתאפשר להם לפתח תעשיית מוצרי חלב מתקדמת. הסויה, מבחינת רבים מהם אאוט, החלב אין. זאת הסיבה שהסינים לא מפסיקים לקנות מפעלי מזון במדינות כמו אנגליה, צרפת, אוסטרליה וניו-זילנד.


קוטג' מייד אין צ'יינה? לא בהכרח. צילום: פלאש 90

מבחינת הסינים מדובר בעסקה אסטרטגית. תנובה תצא נשכרת מההתפתחות. היא בהחלט עשויה להקים מחלבה בסין ואף למכור לסינים חלק מהמוצרים. הקוטג', על כל פנים, יישאר בישראל. בפן הפיננסי של העסקה אין גדולות ונצורות. קרן ההשקעות אייפקס תפיק עם השלמת העסקה רווח של כמיליארד דולר.

היא לא תשלם עבור רווח זה אפילו אגורה למס ההכנסה, שכן מדובר בחברה זרה. גם לעובדיה אין הרבה ממה לחשוש. בניגוד למסע ההפחדה של חלק מחברי הכנסת, לאחר בונוס המכירה שיקבלו, מרביתם יישארו בתפקיד.

מעניין מאוד שדווקא המושבים והקיבוצים, המחזיקים ב-23% ממניות תנובה, החליטו שלא למכור למרות המחיר האטרקטיבי. נראה כי המשך אחזקת המניות נועד לשמור על האינטרסים של החקלאים, המהווים חלק משרשרת המזון הכוללת של הרפתות והמגדלים.