ישנם מבחני דרכים שממש, אבל ממש, קל לכתוב אותם, גם מפני שהשורה התחתונה שלהם כל כך ברורה ונחרצת, וגם מפני שאפשר להציב אותה כבר בתחילת הדברים ולסגור עניין.

וזה הולך ככה: "אם אתם באמת אוהבים לנהוג, ואתם מחפשים מכונית להשקיע בה 227 אלף שקל - מיני קופר S היא אחת מאפשרויות הבחירה הטובות ביותר".

למי שאומר מה החוכמה? באיזו מכונית ב-227 אלף שקל לא כיף לנהוג?" נאמר רק כך: חביבי, אתה צודק, רוב המכוניות שמוצעות בגזרת המחירים הזאת מציעות משהו טוב בפן זה או אחר. אבל מבחינתך ההמשך של הכתבה הזאת מיותר, מפני שאתה כנראה לא באמת, אבל באמת, אוהב לנהוג. מפני שמה שאנחנו מדברים עליו הפעם הוא אלמנט אחד, ספציפי, מזוקק ומיוחד שנקרא "הנאה מנהיגה". 

הטוב? השתפר

המכונית החדשה היא דור שלישי למיני החדשה, ורביעי בתולדות המושג מיני (במקור אוסטין 7 למי שמתעקש). אף על פי שמדובר בסיפור הצלחה גדול, המכונית הזאת מציבה את שני הדורות הקודמים שלה בפרופורציה ראויה. הדור השלישי מאיר את חולשות הדור שקדם לו, ראשית כשהוא מוכיח שאפשר להגדיל עוד יותר את המכונית - 10 ס"מ מאוד משמעותיים לאורך, 4.4 ס"מ חשובים לרוחב, וכמעט 3 ס"מ לבסיס הגלגלים - ובכל זאת לשמור על הפרופורציות הקלאסיות ועל נאמנות למקור.

שנית, הפעם מבוססת המכונית על פלטפורמה חדשה, מודרנית מאוד, שבה הושקעו  הרבה מאוד משאבים, מפני שהיא כבר לא מוגבלת רק למותג "מיני", אלא תשמש גם מכוניות הנעה קדמית של ב.מ.וו.

עם מתלים רבי-חיבורים מאחור, שבנויים ממתכת קלה, ועם משקל כללי נמוך בכמאה ק"ג למרות תוספת אבזור, קל יותר להשיג התנהגות כביש מהוקצעת, כפי שאכן נעשה.


למרות התוספות, המשקל דווקא יקד. ה"קופר S". צילום: יח"צ

שלישית, ואולי חשוב מכל, הפעם ניגשה ב.מ.וו למלאכת תכנון הדור החדש כשהיא מאוד בטוחה בעצמה וביצירה שלה, ונכונה להשקיע את כל המשאבים הנחוצים. מתחת למכסה המנוע, לכן, שוכנים, לראשונה, מנועי בנזין ודיזל שפותחו בלעדית על ידי ב.מ.וו ומיוצרים על ידה.

לישראל יגיעו מנועי הבנזין בעלי שלושה צילינדרים בנפח 1.2 ליטר (מיני ONE) ו-1.5 ליטר (מיני "קופר"), ואילו את "קופר S" שבה נהגנו, שהיא (נכון לרגע זה) המיני החזקה  והספורטיבית ביותר שבהיצע, מניע מנוע ארבעה-צילינדרי בנפח 2.0 ליטר.

במאמר מוסגר צריך לומר שגם בעניין זה ב.מ.וו הולכת נגד הזרם: בשעה שכל יצרני הרכב מקטינים את נפחי המנועים ומגדישים אותם, מיני הגדילה את נפח המנוע של קופר S מ-1.6 ליטר - 2.0 ליטר והצמידה לו את כל הטכנולוגיות שלה (מגדש טורבו "טווין-פאוור", הזרקת דלק ישירה, תזמון משתנה לשסתומי יניקה ופליטה, סעפות יניקה ופליטה מתקדמות ועוד), כך שהתוצאה היא מנוע חסכוני מאוד בתצרוכת הדלק ובזיהום האוויר (רמת זיהום 4).

המסורת תיאלץ להתעדכן

למעצבי הפנים הייתה הפעם משימה קשה במיוחד, והם עמדו בה בדרך סבירה אך  לא מושלמת. מצד אחד, חשוב לשמור על תחושת הרטרו ועל מאפייני העיצוב המקוריים - החל משמשה קדמית זקופה, דרך חלונות צד שלא נאטמים במאה אחוז, וכלה בלוח שעונים עגול במרכז הדאשבורד.

מצד שני, לתוך זה חייבים להכניס בימינו מערכת מולטימדיה, בקרת אקלים וחיבורי USB, לכן לא היה מנוס מלהעביר, לראשונה במיני, את מד המהירות ממקומו הקלאסי אל מעל לגלגל ההגה.

התוצאה, אגב, טובה מאוד, אבל חבל שמד הדלק ומד הסל"ד לא שולבו בדרך  אנלוגית קלאסית לתוך התצוגה הזאת, וכעת הם פחות נעימים לשימוש.

את המקום המרכזי שהתפנה תופס כעת מסך בגודל 6.5 אינץ', שעליו מוקרנות כל  הפונקציות של מערכת שליטה בסגנון i-Drive של ב.מ.וו, כלומר כפתור שליטה מרכזי ומערכת תפריטים נוחה לשימוש.

אפילו מתגי החלונות החשמליים הועברו ממקומם המוזר הקודם אל מיקום טבעי יותר על הדלתות, והמרחב הפנימי סביב הנהג גדל, כך שכעת יש מדרך נוח לרגל שמאל וברך ימין לא נתקעת בלוח המכשירים. מושב הנהג בקופר S תומך היטב ונוח, ותנוחת הנהיגה נוחה, אם כי שדה הראייה לא היה הצד החזק של מיני ולא הפך להיות כזה גם כעת.

מבחינת הגודל, מיני היא מכונית סופר-מיני גדולה, אבל מבחינת פונקציונליות, למרות השיפור, היא לוקה בחסר. זה מתחיל בעובדה שישנם רק שני מושבים מאחור, וגם לתוכם לא ממש נוח להיכנס, ממשיך במרחב פנימי משופר, אך עדיין די צנוע, ליושבים מאחור, ומגיע עד לתא המטען שגם הוא שופר ועוצב טוב יותר - אבל נותר קטן וצפוף מדי לשימוש יומיומי.


למרות השיפור, ה"קופר S" לוקה בפונקציונליות. צילום: יח"צ

טוס מכאן

"קופר S" איננה מכונית ספורט (חכו ל- JCW) במובן הטהור והכואב של המושג, אבל יש מעט
מאוד מכוניות אחרות בגזרת המחיר שלה שמספקות חוויית נהיגה כוללת מהנה יותר (אם בכלל).

ראשית לכל, אף שההיגוי שלה מוגבר חשמלית, הוא נותר קצר מאוד, חד, מדויק ונייטרלי כמעט לגמרי עם נטייה קיימת אך לא מפריעה לתת-היגוי. אין לה אומנם דיפרנציאל ננעל מכני, אבל האלקטרוניקה, במצב "ספורט", עושה את העבודה ומתגברת בקלות על אובדני אחיזה בתוך פניות חדות.

שנית, המתלים נפלאים: המהלך שלהם קצר, הם נוקשים, קצב הגלגול ומהלך הגלגול נשלטים נהדר, ושיכוך הרעשים שלהם איכותי מאוד. התוצאה מהנה ביותר: מבלי לאבד את תחושת הקארטינג, המכונית הזאת מקפצצת מעל בורות ומהמורות ובמקום "להעלים" אותם הם מתורגמים לחיוך על פניו של הנהג.

מיני קופר S החדשה מגלה רמה גבוהה יותר של כל התכונות שהפכו את מיני החדשה לאהובה כל כך: נחישות, אחיזה, דיוק ומיקוד, ובזכות מרכב קשוח וקל יותר היא מוסיפה להם גם תחושת איכות גבוהה יותר. שלישית, ולא פחות חשוב, סוף סוף היא זכתה למנוע מכובד, ליניארי מאוד, והוא משולב עם תיבת הילוכים אוטומטית שעובדת נהדר.

התוצאה לא נמדדת רק מעמידה ל-100 קמ"ש או במבחן כוחות הסוס (שם יש מי שמציעות יותר ממנו), אלא גם בנוחות השימוש בכל מצבי הנסיעה, בזמינות הכוח, ובהיענות הנהדרת להעברה ידנית של יחסי ההעברה בתיבה (שברוב הזמן בכלל לא נחוצה).

המנוע שקט מאוד, ואני חושד שמהנדסי ב.מ.וו מחדירים צלילים ערבים לתוך התא באמצעים לא מכניים אלה ואחרים, אבל מה זה משנה? אפילו החוויה הווקאלית נעימה.