כל כתב המגלה עניין בנסיך אל-וליד בן טלאל מערב הסעודית יכול לצפות לקבל בשלב מסוים מתנה קטנה מהוד רוממותו. נהג יביא אליו משלוח ובו תיק עבהוגבוה מעור ירוק, ועליו תבליט עם לוגו של דקל נוה מדבר והשם קינגדם הולדינג קומפני, השוקל לפחות חמישה ק"ג. 

כמו בובת בבושקה רוסית, כך גם התיק הירוק טומן בחובו מעטפת עור ירוקה ובה דוח שנתי כרוך אף הוא בעור ירוק. הדבר היחיד שאינו עטוף עור הוא גרסאות דקות של עשרות מהמגזינים המפורסמים ביותר בעולם, שעל השער של כל אחד מהם מתנוסס לראווה הנסיך עצמו.

מגזינים אלה הם מקור המידע הנרחב ביותר בתוך ים המידע הנוגע לעושרו של הנסיך. על שער "ואניטי פייר" הוא עומד בפוזה של איש חוג הסילון, ואת התמונה משלימים משקפי שמש עם עדשות מראה, מעיל ספורט בצבע כחול אבקה וחולצה עם צווארון פתוח.

הוא מופיע על שני שערים של "טיים 100", פעם אחת כחלק מקולאז' יחד עם טיפוסים כמו ג'ורג' סורוס, לי קה שינג והמלכה ראניה, ובפעם השנייה לבדו, לבוש בלבוש הסעודי הקלאסי - גלבייה וכאפייה. ויש אפילו שער אחד ב"פורבס", שבו הוא שולח מבט עוצמתי, בצווארון גולף בסגנון סטיב ג'ובס, מעל הכיתוב: "איש העסקים הממולח ביותר בעולם".


בן טלאל, מופיע על המגזינים - שלו. צילום: רויטרס

אבל פיסת המידע המאלפת ביותר חוזרת על עצמה בכל המגזינים האלה: אף לא אחד מהם הוא מגזין אמיתי. במקום לשלוח אליו בפשטות גזירי עיתונים, אנשיו של הנסיך בישלו או ארגנו מחדש עמודי שער של מגזינים וכתבות שבהן יש אזכורים של שמו, כרכו אותם יחדיו והדפיסו על גבי נייר מבריק יפהפה.

התדמית היא הכל עבור הנסיך אל-וליד, ותשומת לב מיוחדת הוא מעניק לאלה המסוגלים לתת לה תוקף ממקור חיצוני. הוא נפגש עם אנשים חשובים מאוד. תשאלו אותו. אנשיו מוציאים הודעה לעיתונות עם תמונה בכל פעם, וכך אפשר לראות שהוא נפגש עם שם גדול (ביל גייטס), עם מישהו שעשוי להפוך יוםאחד לשם גדול (מנכ"ל טוויטר, דיק קוסטולו) או פשוט עם מישהו שנשמע כמו שם גדול (שגריר בורקינה פאסו בערב הסעודית).

ב-2003 הוא צולם מאחורי ג'ורג' וו. בוש, עבדאללה מלך ירדן, יורש העצר הסעודי עבדאללה ונשיא מצרים חוסני מובארק. ב-2005 , כשהופיעה הביוגרפיה המאושרת שלו, "אל־וליד: איש עסקים, מיליארדר, נסיך", הופיעה התמונה הזו על גב הספר, רק שהפעם עם אל-וליד בחזית, באדיבות פוטושופ, כפי שהודה הנסיך מאוחר יותר בראיון ל"פורבס".

במשך כמה חודשים שהחלו בסוף 2011 החל הנסיך להפנות אלי הודעות טקסט, שאותן שלח בתדירות יומיומית כמעט: חלקן נשלחו לבת הזוג של נשיא אירופי; אחרות למנהל בכיר מפורסם מאוד בחברת היי-טק אמריקאית גדולה; ואחרות נשלחו למנחים של כמה תוכניות אירוח בטלוויזיה בכבלים. התכנים נמסרו שלא לציטוט, אולם הרצון להרשים היה ברור.

אבל במונחים של מתן תוקף חיצוני, את העדיפות העליונה שלו, כך לפי שבעה אנשים שעבדו עבורו בעבר, הוא נותן לרשימת המיליארדרים הגלובלית של "פורבס". "רשימה זו מייצגת את האופן שבו הוא רוצה שהעולם ישפוט את הצלחתו או את טבעו", אומר אחד מסגניו לשעבר, שאף הוא, כמו כמעט כל עמיתיו לשעבר, דיבר בעילום שם מחשש לפעולת תגמול מצדו של האיש העשיר ביותר בעולם הערבי. "זה דבר גדול מאוד עבורו".

לדברי עובדים לשעבר אלה, ישנן כמה נקודות סף - כמו מיקום בין 20 או עשרת המובילים - שהן מטרות מוצהרות בארמון. אולם בשנים האחרונות מנהלים לשעבר אצל אל-וליד מספרים שהנסיך, שהוא אחד האנשים עשירים בעולם, מפריז באופן שיטתי בכמה מיליארדי דולרים בשווי ההון שלו.

הדבר הוביל את "פורבס" לבצע בחינה מעמיקה יותר של עושרו ולמסקנה חד משמעית: השווי שמצהיר עליו הנסיך בנוגע לאחזקותיו נראה מדי פעם כמו מציאות חלופית, לרבות השווי של קינגדם הולדינג הציבורית שבבעלותו, שעולה ויורד בהתבסס על גורמים שנראים קשורים יותר לרשימת המיליארדרים של "פורבס" מאשר לעקרונות היסוד.


בן טלאל עם סרקוזי. חי במציאות חלופית. צילום: רויטרס

צהריים ב-8 בערב 

אל-וליד, 58 , לא הסכים לדבר עם "פורבס" לצורך הכנת כתבה זו, אולם מנהל הכספים הראשי שלו, שאדי סנבאר, הגיב בהתלהמות: "מעולם לא ידעתי ש'פורבס' הנו מגזין של לכלוך סנסציוני ושל סיפורים המבוססים על שמועות". אי ההתאמה שמצאנו בהקשר לשווי ההון שלו מלמדת רבות על הנסיך ועל תהליך גילוי הנסתר לגבי עושרו האמיתי של אדם.

הנסיך הופיע לראשונה על רדאר גילוי העושר של "פורבס" ב-1988, שנה לאחר שיצא גיליון המיליארדרים הראשון שלנו. המקור: הנסיך עצמו, שיצר קשר עם כתב "פורבס" כדי ליידע אותו בדיוק עד כמה חברת Kingdom Establishment for Trading & Contracting שלו מצליחה, וכדי להבהיר שמקומו הוא ברשימה החדשה.

יצירת קשר זו התגלתה כחוליה ראשונה בשרשרת בת 25 שנה של שידול תקופתי, פיתוי ואיום בכל הנוגע למיקום שלו ברשימה המדוברת. מבין 1,426 המיליארדרים ברשימה שלנו, אף אחד - כולל אפילו דונלד טראמפ השחצן - אינו נוקט צעדים קיצוניים יותר ממנו בניסיון להשפיע על דירוגו. 

ב-2006, כש"פורבס" העריך שהונו של הנסיך שווה בעצם שבעה מיליארד דולר פחות ממה שאמר, הוא התקשר אלי הביתה ביום שלמחרת פרסום הרשימה ונשמע בוכה כמעט. "מה את רוצה?", הפציר, והיה מוכן להקריב את הבנקאי הפרטי שלו בשוויץ. "אמרי לי מה את צריכה".

לפני כמה שנים שלח את מנהל הכספים הראשי של קינגדם הולדינג בטיסה מריאד לניו יורק כמה שבועות לפני שהרשימה יצאה, כדי לוודא ש"פורבס" משתמש בנתונים שעליהם הצהיר. סמנכ"ל הכספים ובן לוויתו אמרו שלא יעזבו את משרדו של העורך עד שלא יוודאו שהוא מחויב לכך (לאחר ליבון יסודי של הסוגיה שכנע אותם העורך לעזוב עם הבטחה שיעבור על הכל).

ב-2008 ביליתי איתו שבוע בריאד, לבקשתו, טיילתי בארמונותיו והתרשמתי ממטוסיו, ובחנתי מקרוב יהלומים בשווי 700 מיליון דולר, כך אמר לי. כדי לעמוד בקצב של הנסיך אל-וליד, כך למדתי בשבוע שלי איתו, יש צורך בתעוזה ובקפאין. הוא נשאר ער מדי לילה עד סביבות 4:30, ואז תופס ארבע או חמש שעות שינה, וחוזר חלילה.

"למי שעבד עם הנסיך לא היו חיים", נזכר עובד לשעבר מהתקופה המוקדמת. "שעות העבודה היו מוזרות בצורה קיצונית: 11 לפני הצהריים עד 5 אחר הצהריים, ואז מ-9 בערב עד 2 בלילה". אפילו אשתו בת ה-20 ומשהו, אמירה אל-טאוויל, חייבת להשתלב בלוח הזמנים (היא כלתו הרביעית, אם כי הוא היה נשוי רק לאחת בכל פעם); כשהייתי שם היא הוסעה עם נהג בכל לילה לארמון שלה במיני קופר בצבע כחול עמוק.

הסביבה היומיומית מפוארת עד גיחוך. הארמון המרכזי שלו בריאד כולל 420 חדרים מצופים יש, בריכות שחייה ודיוקנאות של עצמו. אם הוא צריך לצאת לנסיעת עסקים עומד לרשותו ה-747 שלו, בסגנון "אייר פורס וואן", אלא שלהבדיל מהנשיא, במטוס שלו יש כס. אם אל-וליד מעוניין לשנות קצת את הקצב הוא הולך ל"חווה וכפר נופש" שלו, המשתרעים על 480 דונם בקצה ריאד, וכוללים חמישה אגמים מלאכותיים, גן חיות קטן, מיני-גראנד קניון, חמישה בתים וכמה אתריםבחוץ המיועדים לסעודות ערב משותפות עם הפמליה שלו.

כדי לשמור על הגזרה הוא אוכל ארוחה עיקרית אחת ביום, בסביבות 8 בערב, שבשל לוח הזמנים שאליו מורגל הגוף שלו הוא מכנה אותה "ארוחת צהריים". מצדו האחד מלווה אותו פמליה של "נשות ארמון" שמנהלות את הבית שבו הוא נמצא באותו זמן, ומצדו האחר בני הלוויה הגברים. כל העיניים בחצי המעגל הזה ממוקדות בדרך כלל בטלוויזיה. ולמקרה שמישהו ישכח את נקודת המיקוד של הנסיך, הטלוויזיה הזו מכוונת בדרך כלל ל-CNBC.


הנסיכה אמירה אל טאוויל, חייבת להשתלב בלו"ז. צילום: רויטרס

אבא, תן כסף

השאפתנות הזו, אף שהיא לובשת צורה מוזהבת, היא במידה רבה זכות מלידה. אם אי פעם הוטל על מישהו העול להצליח, הרי שזהו הנסיך אל-וליד, נכדם של האבות המייסדים של שתי מדינות נפרדות. סבו מצד האם היה ראש הממשלה הראשון של לבנון. סבו מצד האב, המלך עבדול עזיז, הקים את ערב הסעודית. "זה מציב אותו במקום שבו עליו להוכיח שהוא הראשון במשהו", אומר סאלח אל פאדל, מנהל בבנק Saudi Hollandi, שעבד עבור אל-וליד במשך כמה שנים החל מ- 1989 , ב-United Saudi Commercial Bank של הנסיך.

בעוד שבני דודו בבית סעוד, בית המלוכה השולט בערב הסעודית, הגיבו ללחץ דומה באמצעות איוש משרות פוליטיות בערב הסעודית - האחד מכהן כשר הפנים ואחרים מכהנים כמושלים - אל-וליד, כך אומר אל פאדל, "רצה להוכיח עצמו בתחום העסקים".

אביו של אל-וליד, הנסיך טלאל, היה איש עסקים מוצלח, שכן בתחילת שנות ה-60 כיהן כשר האוצר של ערב הסעודית והתמקד בביצוע רפורמות, בטרם הורחק לגלות כתוצאה מהשקפותיו המתקדמות. במהלך אותה תקופה, כשאל-וליד היה בן 7, נפרד אביו מאשתו, שהייתה בתו של ראש הממשלה הראשון של לבנון, והיא שבה לארצה יחד עם הנסיך הצעיר. 

שם, לפי הביוגרפיה המאושרת שלו, הוא רכש לו הרגל - לברוח ליום או יומיים ולישון בספסל האחרון של מכוניות לא נעולות. אל-וליד הגיע לבסוף לפנימייה צבאית בריאד, שם רכש משמעת נוקשה שבה הוא דבק אפילו כיום.

בקולג' הוא סיגל לעצמו נקודת השקפה מערבית, לאחר שהתקבל למנלו קולג' באתרטון, קליפורניה. כששב לערב הסעודית, הוא נודע כבחור שאיתו חברות זרות יכולות לעשות עסקים במקרים שבהם הן זקוקות לשותף מקומי.

לפי ההסבר הסטנדרטי שלו לדרך שבה התחיל, הוא קיבל במתנה 30 אלף דולר מאביו, הלוואה של 300 אלף דולר ובית. אומנם לא ברור, אפילו מהביוגרפיה שלו, כמה עוד קיבל מהמשפחה שלו, אבל יש להניח שמדובר בסכומים גדולים, היות שכשהיה בן 36, ב-1991 , הוא כבר היה במעמד של קבלת ההחלטות העסקיות הגורליות שהגדירו אותו בהמשך.


לא ברור כמה קיבל מהמשפחה, בן טלאל. צילום: רויטרס

בעוד שהרגולטורים הפעילו לחץ על סיטיקורפ להעלות את בסיס ההון שלה למול הלוואות גרועות ברחבי המדינות המתפתחות, אל-וליד, שאז טרם נודע מחוץ לערב הסעודית, צבר פוזיציות ב-800 מיליון דולר. ההימור העצום הזה התנפח במהלך שני מחזורי שגשוג בוול סטריט - ועד 2005 שווי הונו הגיע לעשרה מיליארד דולר, והפך את אל-וליד באותו זמן לאחד מעשרת האנשים העשירים ביותר בעולם, וזיכה אותו בכינוי החיבה, שהוא עודד את השימוש בו, "הבאפט של ערב".

אבל בניגוד לוורן באפט, שהימוריו הצליחו בזה אחר זה במשך עשורים, אל-וליד התגלה כמשקיע לא עקבי. במהלך 20 השנים האחרונות הוא מימן כמה כישלונות רציניים, כמו איסטמן קודאק ו-TWA . השקעות גדולות במדיה (טיים וורנר וניוז קורפ) השיגו ביצועים בינוניים. ובעוד שהיו גם הצלחות גדולות, במיוחד אי-ביי ואפל, אל-וליד פספס זכייה גדולה כשנפטר מחלק גדול מאחזקותיו באפל ב-2005 . במילים אחרות, אל־וליד עדיין צריך לחזור על מה שהשיג באמצעות השקעתו בסיטי. 

"זו הייתה עסקת הענק שלו, ומה שהציב אותו על המפה. זה היה סיכון גדול, מספרים גדולים, בנק גדול", אמר ל"פורבס" מנהל שהיה מקורב בעבר לאל-וליד. "מאז הוא לא עשה דבר שמתקרב לסדר הגודל הזה". יחד עם זאת, בעולם הגוזמאות של אל-וליד אין מקום לאי בהירות. אתר האינטרנט של קינגדם הולדינג נפתח בחמש מילים גדולות ומודגשות: "משקיע הערך המוביל בכל העולם".

כשהנסיך החליט להנפיק את קינגדם הולדינג לציבור ב-2007 , נראה הצעד הזה תמוה על הנייר. בעוד שסמנכ"ל הכספים דקלם את הסיבות הרגילות להנפיק, הנסיך כבר החזיק בבעלות של 100% בחברה. היא הייתה מלאה באחזקות שכבר הונפקו לציבור, והוא שחרר למסחר שיעור עלוב של 5% מהמניות. במילים אחרות, לא היו לו שותפים לרצותם, לא בעיות נזילות ולא רצון לגייס הון רב - שלוש הסיבות העיקריות להנפקת מניות ולהתמודדות עם כאב הראש הכרוך בחברה ציבורית.

המניות, הרשומות בבורסת הסעודית לני"ע, נסחרות בדלילות. שום אנליסט לא עוקב אחריהן באופן אקטיבי. בתוך החברה נראה היה שהגישה קרובה יותרלמגזינים הגאוותניים שמפיקים אנשיו. "זה היה בשביל הספורט", אומר עובד של אל-וליד מהעבר הרחוק. "זה כיף להנפיק לציבור. יש הרבה רעש תקשורתי סביב זה".

מובן שהרעש התקשורתי הזה הוא "כיפי" רק אם המניה מציגה ביצועים נאים. הנסיך, שכמו תמיד מודע לתדמיתו, לא פקפק שכך יקרה. "אני מאוד מרוצה שההנפקה ממשיכה להתנהל בעוצמה", אמר ל"ערב ניוז" ביום שבו הוצעו המניות. "זה אומר שהסעודים מזהים את הפוטנציאל של החברה מס' 1 בממלכה". אין זה משנה שהענקית "סעודי ארמקו" הזרימה לכלכלה כמויות עצומות של מזומנים ומימנה לגיונות של חברי משפחת המלוכה במשך עשורים.


באפט, ההימורים שלו יותר מוצלחים. צילום: רויטרס

"החזון שלו הוא להיות האיש המזוהה כעשיר ביותר ודמות ציבורית, ואת זה הוא השיג", אומר אל-פאדל מסעודי הולנדי בנק. "האתגר הקשה ביותר יהיה לשמור על זה". דבר זה הוכח כנכון זמן קצר לאחר ההנפקה. בהנפקה, שהעניקה לקינגדם שווי של 17 מיליארד דולר, התבססה החברה ברובה על אותן מניות סיטי, בשווי של כמעט 9.2 מיליארד דולר. אולם קיץ 2007 סימן את תחילתה של הידרדרות ארוכה ותלולה, שהואצה בעזרת המשבר הפיננסי העולמי.

מאז יולי 2007 איבדו מניות סיטי 90% מערכן. מניות קינגדם הולדינג נפלו בין תחילת 2008 לתחילת 2009 , ואיבדו 60%. הדבר מחק שמונה מיליארד דולר מהונו של הנסיך, והפיל את השווי נטו שלו ל-13.3 מיליארד דולר בלבד, ברשימת המיליארדרים של "פורבס" לשנת 2009 .

אולם אז החלו מניות קינגדם הולדינג את מה שנראה כהתאוששות מפליאה בתחילת 2010, ועלו ב-57% בעשרת השבועות שקדמו ליום בפברואר שבו מחליט "פורבס" סופית על הערכים עבור רשימת המיליארדרים של אותה שנה, בעוד שמניית סיטיגרופ צנחה באותו זמן ב-20%. דירוגו של הנסיך ברשימת המיליארדרים של "פורבס" עלה ל-19 (19.4 מיליארד דולר).

ב-2011 חזר דפוס זה על עצמו. בעשרת השבועות לפני ש"פורבס" נעל את הרשימה, עלו מניות קינגדם הולדינג ב־31% , בזמן שמדד המניות הסעודי עלה ב-3% באותה תקופה, ומדד S&P 500 הוסיף 9% (הנסיך אל-וליד סיים במקום ה-26 בעולם באותה שנה, עם הון ששוויו מוערך ב-19.6 מיליארד דולר).

הדבר קרה שוב ב-2012, אז טיפסה מניית קינגדם הולדינג ב-56% במהלך עשרת השבועות שלפני אמצע פברואר, תקופה שבה עלה השוק הסעודי ב-11% בלבד ו-S&P 500 הוסיף רק 9% (הפעם אל-וליד היה במקום ה-29 עם הערכה של 18 מיליארד דולר, לאחר ש"פורבס" לא התחשב בטענותיו לגבי רבים מהנכסים שאינם כלולים בקינגדם הולדינג).

כרגיל: הכל גזענות

במהלך תקופת זמן זו החלו כמה מנהלים שהיו קרובים בעבר לאל-וליד לספר ל"פורבס" את אותו סיפור בעקביות: הנסיך השתמש בכלי הציבורי שעומד לרשותו כדי לנפח את השווי שלו. ההסברים שלהם התבססו על מעקב צמוד אחר המניה בניגוד לראיות ישירות. אולם אחד המנהלים אמר שאינו יכול לחשוב על שום הסבר אחר לכך שהמניה עלתה בצורה דרמטית בזמן שהנכס העיקרי, האחזקה הגדולה בסיטי, צללה.

בעוד שחברות ציבוריות הן כמעט תמיד גורם מכריע, המקבל הוכחה בשוק, בקביעת שווי נטו, במקרה של קינגדם, עקב העמימות סביבה, השיעור הקטן של המניות הנסחרות והמסחר המצומצם והמפוקפק, החליט "פורבס" להתמקד בנכסי הבסיס. הערכנו את הרווחים מאחזקותיה בחברות ניהול המלונות "פור סיזנס","מובנפיק" ו"פיירמונט ראפלס", ויחד עם בנקאי השקעות בתחום תעשיית המלונאות, הגענו למכפיל נדיב של חברה ציבורית.


בן טלאל עם אסד. מנפח את השווי לפני הדירוג. צילום: רויטרס

כמו כן, הגענו לערך, נקי מחוב, עבור אחזקות ביותר מ-15 מלונות המוחזקים בידי קינגדם. בהתבסס על החלקים האחרים שאותם יכולנו לזהות, כולל נדל"ן סעודי וסל של ני"ע בארצות הברית ובמזרח התיכון, הערכנו את חלקו בקינגדם הולדינג ב-10.6 מיליארד דולר, או 9.3 מיליארד דולר פחות ממה שמעריך שווי השוק. 

לנסיך, לפי טענתו, יש נכסים בשווי 9.7 מיליארד דולר מחוץ לקינגדם. לפי הרשימה של סנבאר, מדובר בנדל"ן סעודי בהיקף 4.6 מיליארד דולר; בחברות מדיהערביות בשווי 1.1 מיליארד דולר (שאותן לא החשבנו משום שהנסיך משתמש בערך נטו נוכחי של רווחים עתידיים, בעוד שאנו משתמשים במכפיל על הרווחים בהווה); ובהשקעות לא ספציפיות בהיקף 3.5 מיליארד דולר בחברות ציבוריות ופרטיות ברחבי העולם.

גם אם מחשיבים לנסיך את כל הנכסים הללו, וגם אם כוללים מגוון מטוסים, יאכטות, מכוניות ותכשיטים, "פורבס" עדיין אינו יכול להצדיק הערכת שווי של יותר מ-20 מיליארד דולר. עדיין האיש העשיר ביותר בעולם הערבי. עדיין 2 מיליארד דולר יותר מבשנה שעברה. אבל 9.6 מיליארד דולר פחות ממה שהנסיך מתעקשעליו. ובעוד ש"פורבס" מתגאה באומדנים שמרניים, במקרה זה, אנו מאמינים שבהאטה במשק השווי יהיה נמוך עוד יותר.

שבוע לפני ש"פורבס" סיים להכין את הטבלה שלו, הטיל הנסיך על סמנכ"ל הכספים שלו לוודא שהרישום שלו ב"פורבס" ב-2013 יהיה לפי רוחו: במיוחד 29.6 מיליארד דולר שישיבו אותו למעמד שאליו הוא משתוקק - בין עשרת הראשונים. לפי גורם מחוץ לחברה, המקורב לדרך המחשבה של הנסיך ולהתבטאותו הספציפית בנושא זה, ההוראה הישירה לסנבאר הייתה להיות "נבזי".

בעקבות כך הגיעו ארבעה מכתבים מפורטים מסנבאר, שתקפו את הכתבים שלנו ואת המתודולוגיה שלנו על כך שהם מסמנים את הנסיך בצורה לא הוגנת, כדי לבחון אותו בקפידה. "מדוע 'פורבס' מיישם סטנדרטים שונים על מיליארדרים שונים, האם זה תלוי במוצא הלאומי?", תהה סנבאר.

באחד המכתבים התעקש סנבאר שאחזקות קינגדם עלו בערכן, מבלי שהציע לספק פירוט על כך. הוא הזכיר שקינגדם צמצמה את ההפסדים הבלתי ממומשים בתיק ההשקעות בכמעט 1 מיליארד דולר מאז 2008. במכתב אחר הוא אמר שההנפקה של קינגדם ב-2007 נבחנה במשך 12 חודשים בידי רשות ני"ע של סעודיה. "הדבר מהווה סטירה מצלצלת לניסיונות לשפר את היחסים הדו צדדיים ואת שיתוף הפעולה בין ערב הסעודית לאמריקה. 'פורבס' מאכזב את ממלכת ערב הסעודית וזוהי סטירה בפניהן של המודרניות והקדמה".

לבסוף, סנבאר התעקש ששמו של אל-וליד יוסר מרשימת המיליארדרים אם "פורבס" לא יעלה את הערכת השווי שהוא מעניק לנסיך. כש"פורבס" שאל שאלות יותר ויותר ספציפיות בתהליך בדיקת העובדות לכתבה זו, הנסיך נקט צעד חד צדדי ביום לפני שהיא פורסמה, והודיע באמצעות משרדו שהוא "מנתק את הקשרים" עם רשימת המיליארדרים של "פורבס".

"הנסיך אל-וליד נקט צעד זה משום שחש ששוב אינו יכול להשתתף בתהליך הגורם לשימוש בנתונים שגויים, והנראה כאילו הוא מתוכנן לפגוע במשקיעים ובמוסדות מהמזרח התיכון. עבדנו בצורה פתוחה מאוד עם הצוות של 'פורבס' במהלך השנים, ובהזדמנויות רבות הצבענו על בעיות הזקוקות לתיקון במתודולוגיה שלהם", אמר סנבאר בהצהרה.

"ואולם לאחר כמה שנים שבהן מאמצינו לתקן את המעוות נפלו על אוזניים ערלות, החלטנו של'פורבס' אין כל כוונה לשפר את הדיוק של ההערכות שלהם לגבי האחזקות שלנו, וקיבלנו החלטה להמשיך הלאה". וכיצד העביר הנסיך אל־וליד את המסר הזה? באמצעות הודעה לעיתונות.

לאתר פורבס