אני כאן כדי לעזור בסך הכל. כל כך הרבה אפליקציות שחוסכות לנו זמן וכסף צצו כפטריות אחרי הרוח (גשם לא היה כאן), והנה אני בא ופשוט אומר לכם: עזבו, לא כדאי לחלום היום על מה שבטח יעצבן אתכם מחר. אנא חסכו את האנרגיות. אין צורך לרדת על מאמן או שחקנים כי חשבתם שהיה אפשר לעשות יותר.

הבית שקיבלנו כולל בדיוק את מה שכל מאמן נבחרת חושש ממנו - נבחרות שהן לא גדולות, ממדינות שהן לא גדולות, עם מספר תושבים לא גדול, אבל עם שחקנים גדולים. ולא רק שחקנים גדולים, אלא כאלה שמגיעים לשיאם פחות או יותר בקמפיין שיגיע. אני מתכוון לבוסניה, וויילס ובלגיה, ושם בצד את קפריסין ואנדורה. גם כי קפריסין בירידה גדולה וגם כי אנדורה זה אחלה מקום לטייל בו, לא יותר.

לפני חמש שנים פגשה בוסניה את בלגיה פעמיים במסגרת מוקדמות המונדיאל. הבלגים הגיעו עם סגל של ותיקים לא מוכשרים וכוכבים צעירים לא מלוטשים כמו פלאיני, דפור, אקסל ויטסל ואדן הזאר. בוסניה הייתה כבר בתהליך של הבשלה, עם צמד כוכבי האליפות של וולפסבורג בגרמניה - זבזדאן מיסימוביץ ואדין דז'קו - והייתה גדולה על הבלגים המבולבלים. בוסניה ניצחה פעמיים, בלגיה סיימה רביעית ובקמפיין הבא - מוקדמות יורו 2012 - נפלה לדרג הרביעי!


פלאיני חוגג עם החברים בבלגיה. תור הזהב. צילום: רויטרס

בלגיה נמצאת היום במקום בו הייתה בוסניה לפני 4-5 שנים - הבשלה. בוסניה נמצאת היום בשיא, ואחרי שני קמפיינים של כמעט - הפסדים בפלייאוף - היא קיבלה בית נוח שכולל את יוון העקשנית והעפילה אוטומטית למונדיאל. חמשת השחקנים הבולטים שלה: דז'קו, מיראלם פיאניץ', ודאד איביסביץ', סיאד סליחוביץ' והשוער אסמיר בגוביץ' - כולם בגיל המתאים וכולם עם ניסיון של הצלחות בטורניר מוקדמות. בשורה התחתונה - הדור הנוכחי שלהם רק הולך ומשתבח, ובעיקר מתמלא בניסיון ואמונה. מה שבעיקר חסר אצלנו.

אם לבוסניה יש כמה כוכבים גדולים, לבלגיה יש 20, ולפחות עשרה מהם מסוגלים לשחק בכל הרכב של כל קבוצה בכירה ביבשת. נבחרת בלגיה עשתה את הקפיצה המדהימה ביותר של העשור האחרון. מדוע אני קורא לשלב הנוכחי הבשלה? כי הם עדיין רחוקים מהשיא. לא משנה לאן יגיעו במונדיאל הקרוב, השיא של החבר'ה האלה אמור להגיע ביורו הבא, ליד הבית - בצרפת. ואחרי קמפיין מוקדמות נדיר מול יריבות כמו קרואטיה וסרביה, הבית הנוכחי יהיה בדיחה עבורם. בלגיה אמורה להגיע לשיא ביוני 2016. בגמר היורו, מול גרמניה או ספרד.

והנה וויילס. מה שקורה עכשיו לוויילס התרחש בבוסניה לפני 6-7 שנים, אז צמחו שם שניים-שלושה מטאורים שסחבו את כל הדור. גם אצל הבריטים זה מתחיל להתרחש, רק בהבדל אחד: השניים שסוחבים עכשיו את וויילס הם מהסוג שיכול באמת לקחת עוד שמונה שחקני שדה, שרובם שחקני פרמייר ליג סבירים פלוס, ועוד שוער פרמייר ליג טוב (אגב, המשותף לכל שלוש הנבחרות: שוער יציב) ולנטוע בהם אמונה שאפשר לקפוץ שלב.

גארת' בייל וארון ראמזי הם עבור וויילס - ביחס למצבה הקודם ובקנה מידה מוקטן - מה שהיו מראדונה ובורוצ'אגה עבור ארגנטינה של 1986 - מנהיגים שאפשר לרוץ איתם ולהילחם עבורם. ולכריס קולמן, המנג'ר, יש מה שאין לאלי גוטמן: היררכיה ברורה, יכולת לאסוף את כל החלקים סביב מספר 1 ומספר 2. החיסרון הגדול של וויילס היא נטייתם הברורה של שני כוכביה לפציעות. אבל כשהם בריאים, הם טובים מאיתנו. והכוונה היא גם לרוב שחקני ההרכב המשלימים.


גארת' בייל במדי וויילס. גדול עלינו. צילום: רויטרס

שלוש הנבחרות שהזכרנו כל הזמן מתקדמות. בניסיון, בשילוב השחקנים הבכירים בליגות הגדולות ובגידול כוכבים חדשים, שממש עכשיו מגיע זמנם. עבור כל אחת מהן, זהו דור הזהב.

עד כאן העובדות ומכאן לשלב השאלות. האם משחקים אצלנו החלוצים של שטוטגרט ומנצ'סטר סיטי? האם בשער הנבחרת עומד שוער אתלטיקו מדריד, שמסומן כטוב בעולם כיום? האם שחקן העונה של צ'לסי הוא ישראלי? האם השחקן היקר בעולם טס אצלנו על הקו? האם יפתח את המשחק הראשון של ישראל מול בלגיה שחקן הרכב בקבוצה מאחת מארבע הליגות הבכירות? האם אנחנו באמת מאמינים? האם גוטמן עדיין מחייך? התשובה זהה לכל השאלות.

התהליך אצלנו הפוך. נסיגה, או לכל היותר קיפאון. הרבה שחקני ספסל בליגות בינוניות, וכמה שמות בולטים כאן בארץ ישראל. אז שתהיה לכם שבת שקטה נטולת תקוות. ניפגש שוב בספטמבר. בסך הכל ביקשתי לחסוך את הרעש שאחרי ההתנפצות. והלוואי, הלוואי שאני טועה.