"לפני חצות". במאי: ריצ'רד לינקלייטר. שחקנים: ג'ולי דלפי, אית'ן הוק. 109 דקות. ארה"ב-יוון 2013

אומרים שסרט טוב הוא סרט שמציע תיקון לחיים עצמם. סוף טוב לפרידה מעצבנת, לנטישה, לריבים במשפחה, למוות ולשאר תחלואי המציאות. מהבחינה הזאת, טרילוגיית לפני הזריחה/שקיעה/חצות של ריצ'רד לינקלייטר, לא מספקת את התיקון הקתרטי הזה.

לוותיקים והמעודכנים ביניכם, "לפני חצות" מפגיש שוב את ג'סי וסלין (אית'ן הוק המצוין וג'ולי דלפי), תשע שנים אחרי "לפני השקיעה", השני בטרילוגיה, שבו התעדכנו במצבם. שני עשורים עברו מאז נפגשו שני היפיופים לשעבר על רכבת בווינה, והתאהבו ללילה מרתק ולסרט ראשון ("לפני הזריחה") בלתי נשכח וצרוב חזק. הרבה בזכות השפה הקולנועית האירופית, המבוססת על דיאלוגים בשוטים ארוכים. שינוי מרענן לרוב שוברי הקופות האמריקאיים, אבל בעיקר בזכות משחק אותנטי שהצית בכל מתבגר ניינטיזי - בעיקר במתבגרות חולמניות - את הפנטזיה הבלתי אפשרית: לפגוש את גבר החלומות - גם סופר, גם יפה וגם אוהב נשים דעתניות - ברכבת ישראל.


בהיעדר דד ליין הסיפור פחות מושך. צילום: יח"צ

ב-2013, ג'סי וסלין כבר בני 40. דמיוני ככל שזה נשמע, נוכח עמעום יופייה הבתולי של דלפי, שגם העלתה במשקל, ומציאותי להחריד. הפעם, לפני שהשעון יצביע חצות, שוב אנו חלק מסיפור הזוגיות שלהם, אך במקום משחק הקרבה-ריחוק המענג שלינקלייטר התמחה בו בשני הסרטים הקודמים, השניים נשואים, מגדלים יחד שתי תאומות וסופרים בחינניות זה את פגמיו של זה. בהתחלה זה חמוד, אבל הריב על הבגידה כה צפוי, עד כי גם חשיפת שדיה של דלפי במשך 10 דקות תמוהות במדיום שוט, לא מצליח להחזיק מים. דווקא הפתטיות הכובשת של ג'סי, שעדיין לא יודע להתלבש או להיות אב השנה, מקסימה הרבה יותר. בעיקר ניסיונותיו להחזיק את הקשר משני קצותיו ולרמוז לסלין, ואולי לכל מי שרוצה להתגרש בעולם, שגם פשרה זה לא רע.

בזכות דיאלוגים שנונים ומשעשעים ברובם, ועל אף הנתונים המעט מדכאים - שני כוכבים שנראים פחות טוב נופשים ביוון ומדברים הרבה על זקנה ומוות (הכנה לסרט הבא?) ושקיעות כדימוי - 109 דקותיו של הסרט עוברות היטב בגרון. אם כי יותר כשמן קיק מאשר הדבש הטהור שאפיין בעיקר את הסרט הראשון. נראה שכמו במציאות, הגישוש והקסם הטהור של האהבה הקסומה, שכה היטיבו לגלם בצעירותם, לא ניתנים לשחזור.

אך זאת אינה הבעיה האמיתית שהסרט מתמודד אתה. באין מרוץ נגד הזמן, רכבת שצריך לתפוס או הכרעה גורלית, אין כל משמעות לציון הזמן "חצות". באין דד ליין, השאלה הנצחית אם הזוג הזה יישאר יחד או ייפרד שוב - לא מצליחה לייצר את המתח הדרוש. כל מה שנשאר, הוא לספור את השנים עד זקנה מתקדמת של השניים, כדי שנוכל לשוב ולכסוס ציפורניים בתהייה האם ג'סי וסלין יספיקו לשוב ולהתאחד, לפני שהמוות יפריד ביניהם. עד אז נתעדכן בסטטוס שלהם בפייסבוק. למה להרוס?