"מבט מרענן ונועז על התנסויותיה המיניות הראשונות של נערה", מתמצת קומוניקט הסרט את הביקורות שנכתבו אודות הסרט הצרפתי הסמי-ארוטי והפורנו-פואטי "צעירה ויפה". איזבל (מארין ואכט), בת 17 , בת טובים, שוכבת תמורת כסף עם גברים מקשישים. המרענן והמטריד הוא, שאין לה כל סיבה משמעותית ונראית לעין לעשות זאת. או שמא כן.

את איזבל המתפשטת פוגש הצופה לראשונה בחופשת-קיץ-משפחתית-בורגנית-צרפתית-טיפוסית, מבעד למשקפתו של אחיה המתבגר. כמיטב סרטי המציצנות, אנו מציצים בעצמנו. כך גם בעת שהיא מענגת את עצמה בחדרה. מכאן ניתן להסיק שאין פרטיות בבית הזה. בהמשך, ברומנטיות השמורה לנערות צעירות, מודיעה איזבל לאחיה שהיא הולכת "לגמור עם זה סוף סוף", כלומר לאבד את בתוליה.

רגע המעשה, לכאורה מרצון חופשי, הופך מטריד, כאשר במהלכו יוצאת איזבל מגופה ומסתכלת על עצמה מבחוץ במבט מרוחק. כשהיא חוזרת הביתה, היאנתקלת באביה החורג והעירום, וכשהקיץ נגמר היא כבר נערת ליווי. כל זאת, תוך כדי המשך חייה הרגילים, כשהיא ממשיכה ללמוד בבית הספר, להכין שיעורים ואף זוכה לביקור מפתיע של אביה החורג כשהיא עירומה במקלחת (מוטיב שחוזר על עצמו גם עם האח).


מסר או סתם סקס? "צעירה ויפה". צילום: יח"צ

מה הסיבה לבחירתה של איזבל, היא השאלה הפסיכולוגית שמחלצת את הסרט מחומר בידור זול לקהל מציצני, גברי ברובו. אך שאלה זו, על אף הרמזים על העדר דמות אב, גילוי עריות וחוסר הגבולות (והמנעולים) בבית, היא משענת קנה רצוץ, שכן הבמאי פרנסואה אוזון לא טורח להאכיל את הצופה בכפית של הסברים דידקטיים, אלא יותר מעוניין להשמיע לנו שירים צרפתיים שיטענו את התסריט במשמעות שרק הוא מבין עד הסוף.

נקודת החוזק המשמעותית של הסרט היא אפוא הבחירה במיניות כדי למוטט לא רק את השקר הבורגני (כפי שעשה בסרטיו הקודמים "סיטקום", "בתוך הבית" ועוד), אלא גם את השקר שאיש כמעט לא מעז לגעת בו: השקר הרומנטי - הלחם והחמאה של תעשיית הקולנוע, המוזיקה ואגדות האחים גרים. אוזון מציג את המפגש המיני הראשון בין גבר לאשה, כפי שהוא באמת. חוויה כואבת ומאוד מבלבלת, המותירה את איזבל חלולה ומנותקת.

דומה כי היכולת שגילתה לצאת מעצמה בזמן הסקס משרתת אותה בהפיכתה לזונה של האלפיון העליון. אם כך, מדוע לא כל הנשים הופכות לזונות בעקבות התנסות מינית לא כל כך מוצלחת? אוזון לא מספק תשובה חד משמעית, וגם כאשר ילד נורמלי בן גילה מעוניין בה, ואולי יכול להצילה, איזבל אינה מצליחה להבין את משמעות המין ביניהם, אם היא לא מקבלת כסף בתמורה, כלומר, תמורה ברורה ויציבה ליחסיהם.

כמו השחקנית הראשית, הסרט פחות מצטיין בדיבורים ויותר מצטלם נהדר בשוטים פתוחים המדגישים את בהירותה החריפה של עונת הנעורים; ומנפק תמונות של מעין זיכרון ישן ודהוי המאוים לפרקים מצללים אפלים של מציאות מבוגרת ההולכת ומשתלטת.

לבסוף, כאשר בנסיבות טרגיות-קומיות נתפסת איזבל בקלקלתה ונעצרת, שואלים אותה כולם את שאלת מיליון הדולר: מדוע היא שוכבת עם גברים תמורת כסף? איזבל עונה תשובה פשוטה, העשויה להוות המפתח לעולמה המעורפל, אולי לשקר שאנו מספרים לעצמנו על יחסים בין גברים ונשים בעידן הפוסט-פמיניסטי."לא יודעת" היא אומרת. ואיכשהו זה הופך לפתע ברור יותר.