אם אביהו מדינה, ללא עוררין גדול היוצרים בזמר הים תיכוני, עשה עד כה ככל העולה על רוחו, הוא הולך כעת עם המגמה הזאת עד הקצה באלבומו החדש, המופיע בימים אלה. 

לא תאמינו, אבל הוא חותם אותו לא רק בביצוע שלו ל"כמו צמח בר", אחת הקלאסיקות המרגשות בזמר העברי, אלא - וכאן החזיקו חזק - הוא עושה זאת במקצב קאנטרי קופצני. "אתה בהלם?", שואל אותי מדינה, כשהוא מסיים להשמיע לי את השיר בביתו, בקריית מטלון, במערבה של פתח תקווה ועל פניו נסוך חיוך מאוד מסוים.  

לדבריו, יידע את מחברי השיר, רחל שפירא ונחום היימן במהפך הדרמטי שביצע בשיר. "אמרתי להם שבעיבוד שלי לשיר הכל כך ישראלי הזה לקחתי אותו עד מדבר נבאדה, בארצות הברית. אצלי זה שיר קאנטרי על קאובוי שמגרשים אותו מהעיירה". 

שפירא והיימן, מתברר, אכן מרוצים מהגרסה החדשה של מדינה. שפירא: "אני אוהבת מאוד אינטרפרטציות לא צפויות. אביהו מדינה שר ברוח אחרת את 'כמו צמח בר', לא כפי שכתבנו, נחצ'ה ואני. זה יפה שיוצר וזמר כמו אביהו נותן משהו משלו לשיר שהוא לא כתב. יכול להיות שההתרחקות כאן מהמוזיקה יותר גדולה מאשר המילים, אבל אם תדבר עם נחצ'ה היימן, יכול להיות שהוא יפתיע אותך". 

היימן: "בסך הכל אני מברך על כל גרסת כיסוי לשיר שלי, במיוחד אם מדובר ביוצר כמו אביהו מדינה שאני מאוד-מאוד מעריך את היכולות שלו. לומר לך שזה בדיוק כפי שהתכוונתי, לא אומר. אני מקווה שגרסת הכיסוי שלו תתקבל". 

חוה אלברשטיין הקליטה ב-76' את "כמו צמח בר" כשיר הנושא שכתבה שפירא לסרט הטלוויזיה "דודי ורעי", על פי ספרה של נעמי פרנקל. דברי הפרידה המפויסים שבו גורמים להשמעות רבות של השיר בימי זיכרון. ומדינה? "אני מרגיש שהמשפט 'אני הייתי ביניכם כמו צמח בר' נוגע לי. גם אני רואה את עצמי צמח בר". 

בחיים? 

"לא, ביחס לתקשורת. מבחינתה אני צמח בר, כאילו לא מתורבת כזה. באשר לגרסה שלי, בקאנטרי האמריקאי השירים הכי עצובים וטראגיים מושרים במקצב הזה". 

רגע, לפני שאנחנו ממשיכים, אכפת לך לא לעשן כעת? 

"השתגעת? אני לא אוהב שכופים עלי דברים. זה אני וכך אני חי איך שאני רוצה". 

ולגבי השיר? 

"לדעתי, אני מביע כל מה שיש בשיר, אבל ברוח אחרת. אומנם התרגלו במשך עשרות שנים לביצוע השקט והמלנכולי של חוה, אבל בגרסה שלי הדובר כמו אומר 'תהיו בריאים, אסתדר בלעדיכם, ביי ביי, שלום' ויוצא מחוזק לבנות לעצמו חיים אחרים". 

"כמו צמח בר" אינו ההפתעה היחידה שמדינה מזמן לנו כאן. מלחין "שבחי ירושלים", "הפרח בגני", "אל תשליכני לעת זקנה", "לנר ולבשמים" ו"כבר עברו השנים", חוצה את הקווים לעבר המוזיקה הקלאסית ב"אדאג'יו" הנצחי של טומאסו אלבינוני בביצוע משותף עם ילנה פכמנוב, זמרת עולה מאוקראינה. 

"אני מארח אותה, זמרת יוצאת מגדר הרגיל, באלבום שלי, כדי לתת לה זריקת מרץ שהיא שווה אותה", הוא מסביר. "מפתיע אותך לשמוע אותי בקטע הזה?". 

במידה מסוימת. 

"מי שמקשיב למוזיקה שלי, מבחין בה בהשפעות של מוזיקה קלאסית כמו של רוק או של פולק. אני אוהב כל מוזיקה שהיא מלודית ולא מגביל את עצמי רק למזרחית. אין כמו מוצרט שכמוזיקאי בחסד עליון יצר מוזיקה שמיימית. גם בטהובן טוב. גם חצ'טוריאן". 

עם "מחול החרבות" שלו.  

"תפסת את העניין". 

והחידוש שלך ל"בארץ הזאת" של עוזי חיטמן? 

"עוזי חיטמן היה ידיד נפש שלי; אחי התאום מבחינת תפיסת העולם ועם רקע דומה לשלי. אנחנו, שני פטריוטים ישראלים, גדלנו על המסורת, כששנינו בלי מניירות ובלי פומפוזיות. גם הוא לא זכה ליחס הראוי מהתקשורת, שלא קיבלה את העובדה שהוא הרבה לכתוב לזמרים בסגנון הים תיכוני. כשהוא הסתלק מאיתנו פתאום, זאת הייתה הפתעה עצומה בשבילי". 


"מבחינת התקשורת, אני צמח בר, כאילו לא מתורבת כזה". מדינה. צילום: רענן כהן

המלחמה לא נגמרה 

תשע שנים, מאז האלבום "אין לי מנוח", נמנע מדינה, העומד מאחורי "א.מ.ל", חברת הפקות עצמאית, מלהוציא אלבום עם חומר חדש, פרט לשירים בודדים שטפטף פה ושם לאוספיו. "מבחינה מסחרית אין היום טעם לעשות אלבום, בפרט כשכולם מורידים מהאינטרנט", הוא קובע. "אם בכל זאת זמר מוציא מדי פעם אלבום, זה כדי להראות שהוא קיים". 

שאתה תאמר זאת לאחר כל הלהיטים שיצרת? 

"העכשוויות מאוד חשובה כאן. עליך להזכיר כל הזמן לאנשים שאתה חי. אם לא כן, תישכח מרוב שחקנים שיש בשוק. בנוסף, כיוצר אני לא יכול לעצור את השירים שבאים מתוכי באופן טבעי. זה לא רק העגל שרוצה לינוק, אלא גם הפרה שרוצה להניק". 

אפשר להבחין בנימה של זעם עצור בדבריך. 

"זה לא רק זעם עצור, אלא המציאות". 

40 שנה לאחר מלחמת יום כיפור ממשיך מדינה, מפקד טנק דאז, לטווח מטרות. "כמעט כל החטיבה שלי הלכה שם פייפן ואיכשהו הצלחתי למלט את עצמי מהקרבות כשאני בריא ושלם", אומר מדינה, ששבה עם חבריו לצוות 250 חיילים מצרים ושחרר על דעת עצמו את רובם כשהתברר לו שהיו בעלי משפחות.

"הייתי באחד מארבעת הטנקים שחזרו בשלום מתוך 44 שהסתערו על הפירדאן. לא היה לי ספק שאחד הכדורים ימצא את דרכו אלי, אבל כנראה מישהו שמר עלי מלמעלה. בסוף חציתי את התעלה עם האוגדה של שרון". 

אחרי 40 שנה, האם ניתן לומר שנשארת על הטנק המסתער, אבל החלפת זירה? 

"לא הייתי רוצה להשוות בין המלחמה ההיא לבין הקרבות שאני נאלץ לנהל במישור האזרחי. שם הייתה לי מלחמה על החיים בעוד שהמאבק שלי בתקשורת זה על הבונוס. אין מה להשוות, אבל לאחר שאתה מוכן למסור את נפשך בהגנה על הבית, כשאתה חוזר ואומרים לך שבתרבות אתה לא שייך, זה גורם לך לצאת למלחמה". 

המלחמות האזרחיות של מדינה החלו בשלהי 73', עם שובו מהקרבות בסיני, כשהמציאות טפחה על פניו. "כשחזרתי מהמלחמה, השיר שלי 'עורה, אדם' זכה בפסטיבל הזמר המזרחי השלישי במקום השני בביצוע של בועז שרעבי, בעוד שבמקום הראשון דורג השיר 'לקראת שבת', שהלחין אחי, נדב, וביצע יגאל בשן", הוא מעיד. 

ואז... 

"אז לאחר ההצלחות שלי בשני הפסטיבלים הקודמים לא היו מוכנים לכלול את 'עורה, אדם' ואת 'שיר שמח', שיר נוסף שלי מאותו פסטיבל, במצעד הפזמונים. 'זה לא שיר ישראלי', טענו בפני והתכוונו לכלול את השיר ב'פעמי המזרח', פסטיבל של שירים מזרחיים שבדיוק התחילו להריץ. זה קומם אותי והצית אצלי את האש. הייתה שם מדיניות אפרטהייד לשמה. לא יכולתי לקבל מצב שבו במלחמה הייתי ישראלי, אבל במוזיקה ראו בי מזרחי ואיש לא קם למחות על כך". 

מאז הלחימה בדמך? 

"הלחימה - לא, אבל חופש הביטוי בדמי. לא הייתי מוכן לקבל בהשמעות שאריות. אחרים פחדו להתבטא, פן תקופח פרנסתם. לי לא היה מה לפחוד. התפרנסתי מדברים אחרים ויכולתי להרשות לעצמי לומר מה שבא לי". 

ככלות כל המאבקים הציבוריים שלך, האם לא עולה בך הרצון להיות יונה עם עלה של זית?  

"רציתי להיות יונה עם עלה של זית, אבל כששלפו מולי חרב, לא הייתה לי ברירה, אלא לאחוז גם כן בחרב. זה קרה לאחרונה לפני פחות מחצי שנה, כשבראיון בגלי צה"ל ניתן לי להרגיש כמי שאיננו חלק מעם ישראל". 

גלי צה"ל, שם שידרת לפני שנים את "ציפורי לילה". 

"ולא מרצונם. שמעון פרס, בהיותו ראש הממשלה, כפה אותי עליהם, לאחר ששמע שבגלי צה"ל העיפו אותי מכל המדרגות". 


עם שימי תבורי. התעקש. צילום: ארכיון אילן שאול

והיום? 

"היום לא משדרים אותי שם, בפרט בגלגל"צ, שם ילדים מחליטים מה ישודר. אגב, כשהקימו את גלגל"צ, אני ארגנתי להם את התקציב הראשוני, בהבטחה ש-30% מהשירים שישודרו שם יהיו ים תיכוניים, הבטחה שלא קוימה. היום, אגב, מרוב ערוצי שידור וכשהשוק חופשי, אפשר להסתדר גם בלי קול ישראל או גלי צה"ל". 

כשהיום משמש הזמר הים תיכוני כפס הקול של החתונות הכי אשכנזיות וזמר ששימשת כסנדק המקצועי שלו מוכתר, כביכול, כזמר הלאומי, דומה שאין לך על מה להלין.

"אף פעם לא הייתה לי טענה כלפי העם. מי שלא בסדר זו הממלכה שכפתה בעבר עלינו ממסד בולשביקי, כמו רשות השידור וגלי צה"ל, שחרץ גורלות. אם הזכרת 'זמר לאומי', בניגוד לתואר שמנסים להדביק לו, אני לא רואה באייל גולן זמר לאומי. הוא לכל היותר זמר שיש לו הרבה מעריצים. יש לא מעט זמרים שהם לפניו לאומיים; בוודאי יהורם גאון. אייל שר שירים על בינו לבינה ולא מייצג שום דבר לאומי. אבל הוא זמר טוב שאני המצאתי אותו". 

אתה? 

"בתקופה שהוא היה עדיין רצף, שמעתי אותו שר באיזשהו מרתף בראשון. כששאלתי אותו אם יהיה מוכן לעבוד קשה כדי להיות זמר, השיב בחיוב. עבדתי איתו באולפן שעות על גבי שעות על דיקציה ועל הגשה של שיר. לשמחתי, הוא מקפיד על כך עד היום. הייתי מעלה אותו בהופעות שלי ומציג אותו ככישרון הבא. לא היה קל לפרוץ איתו, כי אז היינו מוקצים. כדי שיתקדם, הייתי מוכן לזוז הצדה. כשאנשי אתניקס נכנסו לתמונה, נשארתי בגדר האב הרוחני. אף פעם לא רציתי להיות אמרגן". 

הציעו לך לשפוט ב"אייל גולן קורא לך"? 

"לא הציעו מפני שידעו שלא איענה. אני לא מתאים לתוכניות האלה בתור אדם רציני שאומר אמת ולא משתף פעולה עם פוילעשטיק בשם הרייטינג. הרי התוכניות האלה לא נוצרו כדי ליצור זמרים חדשים, מה גם שיש מספיק, גם לא נוצרו למען האדרת הזמר העברי אלא לשם הרייטינג שמעלה את מחיר הפרסום כדי שבעל הבית ירוויח. זה מה שרוצים - להרוויח כמה שיותר כסף ולא כדי להעלות את הרמה התרבותית". 

צפית בתוכנית "הכוכב הבא"? 

"לא, קשה לי. אם אני כבר צופה בטלוויזיה, אז 'דיסקוורי' או ערוץ ההיסטוריה". 

מה, לדעתך, עושות תוכניות כאלה למשתתפיהן הצעירים? 

"זה לונה פארק, התוכניות האלה! משתתפיהן עולים על גלגל ענק בתקווה לממש את החלומות שלהם. ואנחנו יודעים מה קורה לרובם ומה קורה בגללם לזמרים אחרים שנשארים בלי עבודה". 

כשנוצרה מהומת מה סביב יהורם גאון בעקבות התבטאות שלו, התייצבת לימינו. 

"אולי יהורם גאון לא התנסח נכון, אבל אני כל הזמן מתלונן על רמת הכתיבה הלא אינטליגנטית הרווחת בזמר הים תיכוני. הגיע הזמן שיכתבו על נושאים אחרים פרט לאלה שבינו לבינה. הסערה סביב יהורם גאון הייתה ליבוי אש מצד התקשורת מעוררת המדנים. הרבה מהשירים של היום מכוונים אל רחבת הריקודים, אל החתונה הבאה. הקהל של רחבת הריקודים מעוניין בטקסטים של גיספן ולא בטקסטים שלי. גיספן בסך הכל נותן מענה לביקוש". 

אתה מצפה שיכתבו כעת כפי שכתבת לפני 40 שנה ב"יעקב התמים" - "אל תירא, ישראל, אל תירא, כי גור אריה הלוא אתה"? 

"'יעקב התמים' זה טקסט גרוע. הוא נכתב בעיצומה של מלחמת ההתשה. כל יום הודיעו ברדיו על עוד הרוגים. זה היה בפירוש שיר להרמת המורל. היום לא הייתי כותב כך כפי שכתבתי באותו שיר בתולי". 

בתולי או לא, ניכר ביוצרים של היום שהם אינם פותחים תנ"ך. 

"כי לצערי התנ"ך הוא היום מקצוע רשות לבחינות הבגרות. זאת אחת ההחלטות הכי אידיוטיות שהתקבלו במדינה היהודית הזאת. מי שהדיר את לימודי התנ"ך מהבחינות, עשה עוול לכל עם ישראל ופגע עם זה בחוסן הלאומי". 


יוסי גיספן. בסך הכל נותן מענה לביקוש. צילום: יח"צ

והמסקנה? 

"אני רוצה שהחבר'ה יהיו חשופים למקורות. הרי זאת הסיבה לכך שהם נמצאים במקום הזה ומקיזים בשבילו דם, עובדים קשה ומשלמים מסים גבוהים. בלעדיה הם יקומו מחר וילכו מפה". 

כשזמר מאוד אהוב ומצליח כיום שר באחד משירי האלבום החדש שלו - "יאללה, תרגיש חזק את הקצב/ יאללה, בוא נסלק את העצב/ אינשאללה שבלבך תמיד תשכון שמחה/ קדימה, יאללה!", מה זה עושה לך? 

"יש מקום גם לטקסט הזה. השאלה היא מה המשקל שלו ברפרטואר של אותו זמר. אם רק 5% והשאר על רמה, בסדר, זה יכול ללכת. כנראה, זהו שיר של התפרקות מצד מי שאולי נתן עינו בכוס ושתה יותר מדי. גם אלתרמן כתב שירי שיכורים". 

לאחר שהוא כתב ושר שיר כזה, משה פרץ יכול ללכת ולשפוט בתוכנית כמו "אקס פקטור"? 

"זה לא מעניין את מי שהביא אותו לתוכנית הזאת, כמו שמעניין אותו לעשות בה כסף. ככה הבידור, מה לעשות". 

וכששרית חדד שרה "לך הביתה, מוטי"? 

"לא התפלאתי שקובי אוז כתב את השיר הזה. הוא תמיד לגלג על תרבות יהודי המזרח והרבה לכתוב על הבריון השכונתי". 

וכשאותה שרית חדד שרה, אומנם בהומור, בשיר "חגיגה": "בחורה מבית טוב צריכה לדעת לבשל/ ולשתוק הרבה.../ בחורה מבית טוב ילדים צריכה לגדל/ ולשתוק הרבה...", זאת גם החגיגה שלך? 

"אם היא רוצה להיות שופר של אלה שאצלם זה נהוג ככה, זה בסדר. שרית שרה בשפה של אלה שצורכים את התרבות הזאת. הרי לא היית מצפה שהיא תשיר באיזה מחסן עלוב ותישכח מהעין ומהאוזן". 

לא צריכה להיות איזו רצפה מבחינת הרמה? 

"יקירי, שירי הזמרים הם קצה הקרחון. הבעיה נובעת מהיסוד - איך הדור הזה חונך. מה הממלכה עשתה כדי לעצב אזרחים ישראלים פטריוטים בעלי רמה תרבותית גבוהה". 

האם מתדפקים על דלתך זמרים ומבקשים ממך שירים כמו בעבר? 

"בכלל לא! מדי פעם הם מבקשים, אבל כשהם רואים מה שאני כותב, הם מוותרים". 

ואתה נפגע? 

"מה יש לי להיפגע? אני אומר להם 'לבריאות', נכנס לאולפן ומקליט בעצמי. בין כה וכה כבר עשיתי את שלי". 

אתה אומר זאת לאחר שחגגת הקיץ 65 לעומת ה-90 של שמעון פרס. 

"אני לא רוצה להיות נשיא, אבל אמשיך ליצור, בתקווה שאולי בעוד עשר שנים יתהפך הגלגל ויחזרו לשירים ברמה גבוהה יותר. מעבר לכך, אני סוס שבע ומרוצה מכך שהשירים שלי שומרים על שפיותם ועומדים זקופים בכל ההמולה שמסביב. יעיד על כך 'הפרויקט של רביבו'. ערב לאוזני מה שהם עושים, אם כי זה מתובל אצלם ברוח הצעירים דהיום". 

מדוע שבע? 

"כי מוזיקה אף פעם לא הייתה מקור פרנסה בשבילי. גם לא היום. יש לי מספיק בלעדיה. כשפרשתי מהעבודה בליטוש יהלומים, ידעתי שאינני צריך לעבוד למחייתי יום נוסף בחיי. השקעתי נכון את מה שהשתכרתי. אני לא ראוותן ולא בזבזן, תמיד מסתפק במועט. אין לי צורך בחווילת פאר או במכונית נוצצת. גם אין לי צורך להתלבש במילה האחרונה של המודה. תמיד הייתי אנטי-מותגים". 

וכשאינך כותב ומופיע?  

"אני מרבה לטייל בעולם. הייתי כמעט בכל מקום, כולל אוסטרליה וניו זילנד. שוכר רכב וחורש. רוצה לנסוע לפיורדים בנורווגיה, אבל מתעכב בגלל הגילויים האנטישמיים שם ובשוודיה. במקומות הנידחים ביותר, אי שם במזרח הרחוק, או בדרום אמריקה, אני מטייל אנונימי ולא אביהו מדינה מהשירים. מכנסיים קצרים. חולצת טריקו. כפכפים. אף אחד לא מכיר אותי. הרגשת חופש". 

מעניין שבעוד ששיריך חדורי אהבת הארץ, אתה נטען הרחק ממנה. 

"חונכתי חינוך מאוד פטריוטי. למרות כל התופעות של אי צדק שבהן נתקלתי, מעולם לא עלה בי הרהור של עזיבה. אבל למרות הפטריוטיות, אני צריך גם את השם כדי ליהנות מהכאן". 

התבססתי ביהלומים 

את החינוך הפטריוטי קיבל מאביו המנוח, אהרן, שהיה שרת בבית ספר למחייתו וחזן וזמר בשמחות. לדברי מדינה, ממנו למד להיות איש של אמת. כשהיה בן 11, חווה את קו השבר בחייו. אמו בת ה-36 נפטרה לאחר ניתוח לא מוצלח והותירה אחריה שמונה יתומים קטנים. "עולמי חרב עלי", בל ישכח. "לא הבנתי כיצד אלוקים אסף אליו דווקא את אמי, שבה ראיתי צדקת. מרוב תסכול, הסרתי את הכיפה מראשי, תסכול שגבר כשאבי נשא אישה שנייה שלא הסתדרתי איתה". 

בגלגוליו בהמשך עבר את רוב תקופת התיכון בקיבוץ כיסופים, בנגב. "התנסיתי שם באחת התקופות היפות בחיי", הוא מציין. "זאת, למרות שמורה חדש למוזיקה בחן אותי בחופזה ופסק שאין לי חוש מוזיקלי. נפגעתי עמוקות. אבי נזעק והביא לי גיטרה. איתה התחלתי להלחין לחגי המשק". 

הוא סירב להתגייס ללהקה צבאית. התעקש על קרבי. ממבדקי טיס עבר לקורס הכנה לקומנדו הימי. צילום משם מסגיר  לידו את שלמה ארצי. "היינו באותו אוהל". ארצי הגיע ללהקת חיל הים ומדינה הפייטר נהיה שריונר. דרכיהם התחברו שם לרגע ונפרדו. 

מדינה אוטודידקט מובהק. כשהלחין לפסטיבל המזרחי השני את "עונג שבת", לביצוע חברו מחולון, אורי שבח, זכה במלחין נעם שרי כמעבד השיר. כשמדינה ביקש משרי, מגדולי המוזיקאים בארץ, ללמד אותו קומפוזיציה, אמר לו הלה: "מה שאתה יודע לעשות בלי ללמוד, אני לא יודע גם לאחר כל מה שלמדתי. הטבעיות היא הייחוד שלך. שמור עליה ותישאר כמו שאתה". 

כששיריך כיכבו בפסטיבל הזמר המזרחי, כמו הכנסת את עצמך לגטו, הלא כן? 

"ומה יכולתי לעשות? שירים ששלחתי לפסטיבל הזמר והפזמון נדחו שנה אחרי שנה. במזרחי התקבלתי מיד. בלעדיו לא הייתי כעת מה שאני". 

הוא החל שם בגדולות. "יעקב התמים" היה להיט אדיר. כשהתרוצצתי בסיני בתקופת מלחמת יום כיפור עם מבצע השיר, משה הלל, ראיתי כיצד הלוחמים נשאו אותו על כפיים. ובמו עיני ראיתי בימים ההם גם את מדינה עובד כשיפוצניק עם אחיו, נדב. 

אותה עבודה התנגשה לו עם המוזיקה. "לא הסתדרתי עם שעות ההקלטה באולפנים", נזכר מדינה המלחין שעדיין לא היה זמר. חברו, שבח חילץ אותו מהפיגומים. "לך ליהלומים והיה אדון לעצמך", אמר לו. "ביהלומים, עבודה לא קלה, התבססתי לכל החיים", מציין מדינה. 

בפסטיבל הזמר המזרחי 80' נרקם מהפך אצל מדינה. לאחר שקודם לכן לא ניתן לו לשיר במסגרת ההיא בטיעון שאיננו זמר מקצועי, הסתפק בשנים הבאות בביצועי זמרים לשיריו. ואז, כשדרורה בן-אב"י, מנהלת חטיבת התוכניות הקלות בקול ישראל, שמעה את ההקלטה שלו לשיר "רחל", עמדה על כך שהוא יהיה המבצע. "בעל כורחי נהייתי זמר", הוא מעיר בחיוך. 

זאת הייתה גיחת רגע אל המיקרופון. עברו עליו שנים נוספות במלטשה עד שהתמסר כליל למוזיקה. בינתיים טעם בפסטיבל 82' תהילה עם "הפרח בגני": "כתבתי את השיר לזהר ארגוב. זהר לא אהב את השיר. פניתי לשימי תבורי. הוא התעקש לבצע את השיר כאורח, לא כמתחרה, לאחר שהספיקו לו הזכיות בפסטיבל. כשלא נענו לו, שכנע את זהר לרדת מהסירוב שלו. השאר היסטוריה". 


ארגוב. היסטוריה. צילום: ארכיון אילן שאול

מדינה שמע לראשונה את ארגוב במועדון "הברווז" בעירו, ראשון לציון. שם החלה ידידות בין הזמר הסורר, שהפך לנרקומן, לבין היוצר, המתנגד בתוקף לסמים. מדינה היה איתו בטוב וברע, או כדבריו "בכיף גדול ובסבל גדול". כשארגוב שם קץ לחייו בתא המעצר בנובמבר 87', ציפתה לו הקלטת תקליט משותף עם מדינה ותבורי. הם השלימו את המלאכה בלעדיו.

"זהר בכלל לא היה עבריין וסתם הושיבו אותו", טוען מדינה בלהט, למרות שחברו דאז הואשם בין השאר באונס. 

מרגול נאיבית 

המהפך המקצועי של מדינה, שהעביר אותו אל קדמת הבמה, לווה במהפך אישי, כשהתגרש מרעייתו, יהודית, גיורת ילידת גרמניה, אם שתי בנותיהם הבוגרות. "אישה נפלאה", הוא אומר עליה.

"נשארנו ידידים טובים ובשבתות אנחנו יושבים עם הבנות שלנו על הג'חנון והקובנה, שהיא, היקית מלידה, מכינה. גם לפני שהפכתי לזמר לא היה לה קל עם אורח החיים הכפול שלי, כשהיא חיפשה דרך שבה תוכל להגיע ליותר ביטוי אישי. למעשה, לא רציתי להתגרש, אבל לא יכולתי לקבל את הצעתה שנחיה בנפרד. זה לא מקובל אצלנו". 

יצאו לכם גירושים לא שכיחים.  

"כן, 'גירושים דה לוקס'. קניתי לה בית בסמוך אלי וגם ציידתי אותה במכונית. כשגנבו לה אותה, קניתי לה עוד אחת". 

לא אפטור אותך מהתייחסות להסתבכות ידידתך, מרגלית צנעני. 

"זאת הייתה תוצאה של נאיביות מצדה. כולם ראו אותה בתקשורת וידעו שהיא פיל בחנות חרסינה. אבל מרגול לא כריש עם שיניים, גם אם ניסו לתאר אותה ככזאת. הכל דיבורים אצלה. הרי בכל משפט שני שלה היא אומרת 'אהרוג אותך!'. ניפחו את העניין שלה מעכבר לפיל". 

לבסוף, האם המדינה משקיעה כיאות בתרבות?  

"יש בתרבות פרות קדושות שכביכול אסור לגעת בהן, כמו המוזיאונים, הפילהרמונית והאופרה, שרוב תקציב התרבות הולך אליהן. מבחינת התקצוב מצד הממשלה, היא מעניקה לתרבות רבע ממה שנותנים לתחום באירופה. קודם דואגים ללחם ואילו בתרבות רואים עוגות. אבל אין להתעלם מכך שיש כאן צרכים דחופים יותר". 

אתה משלים עם זה? 

"יש לי ברירה? מה גם שאם משקיעים כבר בתרבות, משקיעים פחות מדי במה שנוגע לשורשים היהודיים שלנו, שבגדול התרבות הישראלית די מתעלמת מהם"