שמה אולי איננו מוכר במיוחד, אבל כשתקווה עזיז עוברת ברחוב, אין מי שלא מזהה אותה עם עשרות הדמויות העממיות והעסיסיות שגילמה בקולנוע ובטלוויזיה, מאז הגיחה לראשונה, לפני 50 שנה בול, ב"אלדורדו", סרט ביכוריו של מנחם גולן ("שם היה לי תפקיד של משפט וחצי"). עכשיו אין מאושר ממנה.

מי שבתפקידיה מזוהה כשכנה או כעוזרת הקלאסית - באה על שכרה: כל הדמויות הרבות שהציגה בחמישה עשורים יצדיעו לה מחר (ב') בערב בהיכל התרבות בפתח תקוה, שם תעוטר עם עשרה זוכים נוספים בפרס מפעל חיים של אמ"י (איגוד אמני ישראל).

עזיז שיחקה בתיאטרון "סדן" שהקים יגאל מוסינזון, הופיעה בהצגות ילדים אצל מנחם גולן, ולתיאטרון "האוהל" הגיעה כמלבישה. באחת ההצגות, כששחקנית נעדרה לפתע, שאלו אותה אם תהיה מוכנה לקפוץ במקומה, מהרגע להרגע. היא לא חשבה פעמיים, קפצה למים, והתפקיד נשאר שלה. תחנתה הבאה הייתה בתיאטרונו של גודיק, שם הופיעה, בין השאר, בתפקיד מרכזי במחזמר "במזל דגים".

"המשחק בתיאטרון הוא בשבילי החמצן של החיים", היא מצהירה, "כשיש לי בערב הצגה שכיף לי לשחק בה, זה עושה לי את היום. לא אכפת לי אם אני מציגה יום אחד באילת ולמחרת בקרית שמונה".

ופרס מפעל חיים?
"הופתעתי הפתעה אדירה. לא ציפיתי לקבל אותו. לגביי זה אפילו יותר ממפעל הפיס. משהו שזוכים בו פעם בחיים".


תקווה עזיז בהצגה "צימוק בשמש". "אני לא אשת מחאות. צילום: יח"צ

"שורדת יפה מאוד במקצוע"

עזיז, בת 76 עם מרץ של בת 16, הצרובה בתודעה ככרמלה שמש, אשת הרב ב"חגיגה בסנוקר" (1975) החלה את הקריירה הרבה שנים קודם לכן. בעירה פתח תקוה, שם נולדה בשנת 1937 להורים שהגיעו מעיראק, התבלטה בהצגות בית הספר לצד הצטיינות בהתעמלות על מכשירים.

מאז הופיעה בהצגות ילדים רבות, אבל בתיאטרון הרפרטוארי, שבו שיחקה בין השאר ב"חצוצרה בוואדי", מיעטה לשחק. "בלי הבימה והקאמרי אני עובדת נון סטופ ושורדת יפה מאוד במקצוע", היא מעידה.

לא מחית נגד התפקידים הקטנים, בדרך כלל של מזרחית, שנתנו לך?
"חס וחלילה. אני לא אשת מחאות. אם תפקיד נראה לי, אני לוקחת אותו. אני משתדלת לא לסרב, מתוך ידיעה שאם אתה לא על המסך, לא זוכרים אותך.לפעמים צריך להתפשר". 

תיאטרון או מסך - מה את מעדיפה?
"בוודאי ובוודאי תיאטרון, שבו תמיד אפשר לתקן ולהשתפר. לעומת זאת, בקולנוע או בטלוויזיה, אחרי ה'קאט', זה מאוחר מדי. כמו כן, אני אוהבת את הפידבק המיידי בהצגות".