כבן להורים גרושים, הוא נזרק משבעה בתי-ספר, היה כנער שוליית מכונאי במכרות תמנע, יש לו מניות בכתיבת להיט כוורת "המגפיים של ברוך" והוא כתב לדודו טופז את המערכון האלמותי על משה אורנג'דה, אבל יותר מכל ייזכר מנחם זילברמן, שלקה הלילה בלבו ונפטר בלוס-אנג'לס בגיל 67, כשלומיק גפן ב"חדווה ושלומיק", סדרת הבתולין של הטלוויזיה הישראלית.

זילברמן, עם ההומור העוקצני שלו, מעולם לא שכח את ימי הבראשית ההם. "הסדרה הזאת הרסה לי את הקריירה", מחה נחרצות בראיון מיוחד בקיץ 92', כשהיה באוויר ניסיון-שווא לייצר סדרת-המשך עם תסריט של חנן פלד.

"הרסה?!", נרעשתי.
"כן, הרסה!", התעקש. "מכל התהילה יצאתי מובטל בגלל שזיהו אותי באופן מוחלט עם שלומיק. השיא היה כשניגשתי לקאמרי, בתקווה לקבל תפקיד. התפלאו שם מה בכלל באתי אליהם. 'הרי אתה שחקן טלוויזיה, לא שחקן תיאטרון', אמרו לי. בכל זאת, הציעו לי, אחד שכל המדינה הכירה אותו מהסדרה, להתחיל בתור ...שומר ג' ואמרו שאחר כך יראו מה לעשות איתי. כשכולם דחו אותי ככה, אמרתי שלא יעשו טובות ונסעתי לשנתיים לאמריקה, ללמוד קולנוע...".


מנחם זילברמן. מת בגיל 67 בלוס אנג'לס. צילום: משה שי, פלאש 90

זילברמן, בנם של מהנדס ופסיכולוגית שהתגרשו, התגלה באילת, שם התגלה כדבריו על-ידי הבמאי צבי פרידלנד, ממייסדי הבימה, כשזה בא להעביר חוג דרמטי בעיר הדרומית. משם התגלגל ללהקת הנח"ל, שהוא לא היה מכוכביה. כשהשתחרר, הגיע ב-70' ל"חדוה ושלומיק", לאחר שהשתתף במופעים "צץ וצצה" ו"עיר הגברים".

"המתחרה שלי על תפקיד שלומיק היה ...גדי יגיל", סיפר. "מועמדותו ירדה מהפרק כשדרש לקבל את מה שחשב שמגיע. אותי העדיפו מפני שהסכמתי לשכר נמוך יותר מזה של פועל ערבי מהשטחים. כשחקן צעיר שרצה להתפרסם, הייתי מוכן לשלם בשביל תפקיד כמו שלומיק".

"הדמות של שלומיק הייתה של אדם נחמד, נאיבי במידה מסוימת, חביב כזה, בעל חוש הומור, שהיה בו משהו מהקיבוצניק, משהו מהצנחן, משהו מהמשורר", המשיך וסיפר. "האנשים עד כדי כך הזדהו עם הדמות הזאת, כשלאחר שהוקרן קטע שבו סופר כי שלומיק מחפש עבודה, אנשים עצרו אותי ברחוב והציעו לי, מנחם זילברמן, עבודה. וכשהיה קטע שבו נראתה חדוה זורקת אותי מהבית, אנשים ריחמו עלי והציעו לי לישון אצלם...".

"וזה לא היה קל", הוסיף. "צילמנו במשך שלושה חודשים חומר שהיה שווה באורכו לארבעה סרטים באורך מלא. העבידו אותנו מחמש בבוקר עד הערב וכמעט חטפתי שם דלקת ריאות, כשהשפריצו עלי מצינור, כשהיה צורך להראות קטע עם מים. אבל הייתי מוכן לסבול הכל, העיקר להיות עם חדוה, הלא היא יעל אביב. אכן, הייתי מאוהב בה. זאת הייתה טעות קלאסית של שחקן צעיר. אסור לעשות דבר כזה! היא הייתה יותר מנוסה ממני ונמנעה מלהשיב אהבה..."

אחרי "חדוה ושלומיק" הייתה לזילברמן קריירה לא יציבה. בעקבות תפקידון האורח של וסרמן ב"גבעת חלפון", הוא הופיע ב"שלאגר", סרט נוסף של אסי דיין, הגיח ב-88' ל"מצלמה בלי בושה" ול"עבודה בעיניים", סרטי מתיחות של יהודה ברקן וכעבור שנה ביים את סרט המתיחות "אחד באפריל". הוא היה מחלוצי "זהו זה" עם הפינה "מפלצת הקולנוע", הריץ את הצגת היחיד "ערב בלי אשתי", כיכב בתוכנית הסאטירית של גלי צה"ל "יתוש בראש", התארח בשעשועונים טלוויזיוניים ועוד.

במקביל למשחק היה רעיונאי במשרד הפרסום "דחף". במשדרי התעמולה לקראת בחירות המהפך ב-77' ובתפקידו זה היה חתום על הסרטון שביקש להקנות למועמד מנחם בגין את תדמית הסבא הטוב. כששאלתיו אם עשה כן מתוך הזדהות עם הליכוד, השיב בדרכו: "אני? - הזדהיתי עם הליכוד כמו שאני מזדהה עם ...קוקה קולה. אתה חושב באמת שיש הבדל בין הליכוד לבין המערך?". בהמשך חזר לאילת, פתח שם משרד פרסום, הוציא בו מדריכי נופש ובידור ו"בעיקר עשיתי שם המון כסף".

זה נפסק כשהחלו להציף אותו בהזמנות להופעות סטנד-אפ, שהוא היה כאן מסוללי הדרך שלהן. הן החזירו אותו צפונה. זילברמן עבר למכמורת עם רעייתו, הסופרת דורית זילברמן, שאותה נשא לאשה ב-79', ביום חתימת הסכם השלום עם מצרים. גירושיהם ב-98', כעשור לאחר שנפגעו בתאונת דרכים באיטליה, היוו מאיץ להגירתו בשנת 2000 לארצות הברית. כשניסה להתערות בעסקי הייטק של קרוביו, בלוס-אנג'לס, יצאה בארץ הסדרה האחרונה שהשתתף בה, "לתפוס את השמים".

לראיון שלי איתו ב-92' הגיע זילברמן מהקרנת הבכורה של "החיים על-פי אגפא", סרטו של אסי דיין. כך תיארתי אז את מי שנצרב בזיכרון שלנו כשלומיק דק הגב וקליל התנועה: "מזוקן, בעל כרס עם חולצה ססגונית מתנפנפת מעליה. על שערותיו המידלדלות מליטה מגבעת רחבת תיתורת וברוח הזמן הן אסופות בקוקו זעיר".


זילברמן עם טופז. צילום: משה שי, פלאש 90

למרות קשריו עם דיין, שלו גם שימש כעוזר-במאי ב"שלאגר", לא עשה לו הנחות. "הסרט של אסי מצוין", פתח בפרגון. "לדעתי, זה הסרט הכי טוב שלו. הבעיה של אסי היא שהאמירות שלו בסרט הן של ...עוכר ישראל. הייתי שמח לו היו זורקים את אסי לצינוק כתגובה לסרט הזה, בלי התחשבות לאיכותו האמנותית. במאי כזה צריך להרחיק מהחברה, כי הוא מזיק. תאוותו לניפוץ אלילים, תוך כדי השמצות חוזרות ונשנות של אביו, מגיעה בזמן האחרון לגבהים יוצאי-דופן. הסרט הזה פוגע בכל מה שאמור להיות יקר לו, לרבות הצנחנים. הוא פשוט מנתץ הכל מתוך שנאה עצמית, וגם מתוך הפגנת יכולת יצירה מבורכת...".

כזה היה מנחם זילברמן, שתקוותו לחידוש סדרת "חדוה ושלומיק" ב-92', נמוגה במהירות. לא שהוא בנה יותר מדי על זה. "ילך, ילך", אמר. "אם יחליטו לשים משהו שלא לרוחי, אאחל להם הצלחה בלעדיי. וגם כך, אם לא תהיה סדרת המשך, אולי זה לא יהיה אסון גדול...".

בלוס-אנג'לס התחתן שוב והתגרש, כך סופר והוא עסק בתיירות בחברה שקרא לה "זילברטורס". באחרונה נחשף לקהל בארץ ב-2011, כשבסדרת "חי בלה-לה-לנד", התגלה לפתע כנהג המשעשע שהסיע במיטב ההומור השופע שלו את משתתפי התוכנית. יהיו שיראו סמליות בפרידה שלו דווקא דרך התוכנית הזאת. כי במידה מסוימת, יש סבורים, זילברמן חי בלה-לה-לנד משל עצמו.