כשההורים של סגיב כהן (39) שמעו שבחר לעסוק במוזיקה הם לא היו מבסוטים, בלשון המעטה. כמו כל הורים, ולא חשוב מאיזו עדה, גם הם חששו ליכולתו להתפרנס מתחום רעוע לכאורה וייחלו שיבחר בעתיד מקצוע קצת פחות רעוע. "חובת ההוכחה הייתה מוטלת על כתפיי הרבה שנים", הוא מעיד, "הם יודעים שאני לא פייטר ואין לי מרפקים חזקים, וחששו מהיכולת שלי לשרוד את המקצוע. הם לא חשבו שאפשר להתפרנס ממוזיקה".

כיום הם מה זה בעננים, וכהן למד מכל זה שיעור לחיים. "עכשיו אני יכול להגיד שלא צריך מרפקים, אלא להיצמד לאמת, ואז מגיעים לאושר הלא מוסבר הזה", הוא מייצר תובנה, "זה לא מובן מאליו שאדם קם בבוקר ויודע מה השליחות שלו".

והשליחות של כהן היא מוזיקה, בעיקר המוזיקה היהודית השורשית שהביאו יהודי תימן לישראל. "המפגש המוזיקלי הראשון בחיים היה הפיוט והתפילה. זה הצליל הראשון שאני זוכר כילד", הוא מחדד את רגע הבחירה, "אבא שלי היה שר ומתופף באירועים משפחתיים ותמיד היה את הניגון הזה בסביבה שלי, בין אם זה בג'עלות של שבת או בשמחות, אז המוכשרים במשפחה היו יוצאים מהאנונימיות ומתחילים להפגין כישרון. גם בבית הכנסת התחברתי לתפילה התימנית וכבר בגיל שבע חיכיתי שיקראו לי להיות חזן".

חסידה צחורה הנעימה

לבר מצווה קיבל מאביו גיטרה ובאחת זנח את המוזיקה התימנית והתחבר לרוק. "עברתי שינוי דרמטי", הוא מסביר, "לא יכולתי להתחבר לשום דבר פרט לרוק". בבית הספר רימון נחשף לראשונה למוזיקה שחורה והיה חבר באנסמבלים של ג'אז ובלוז. "הכול התערבב, אבל הבסיס והמקור האמיתי שלי זה התפילה והפיוט", הוא מזכיר.

חמישה אלבומים הספיק כהן להוציא: "חכי עוד רגע" (2004), "התגשמי לי" (2005), "ישקף אלוהים" (2007), "הרגע" (2010) ו"הללו" (2011); וגם את "בין האש והמים" (2008) עטור הסופרלטיבים עם גלי עטרי. בימים אלו הוא עובד על שניים נוספים: אחד עם דקלון, האיש והאגדה, עמו הוא מופיע יחד במופע מצליח שרץ ברחבי הארץ בשנים האחרונות, ואחד סוליקו.

"עם דקלון אני במסע אל העבר המפואר של המוזיקה הים תיכונית כפי שהייתה בתקופת הזוהר שלה", הוא מדווח, "אז הפריחה שלה הייתה ממקום הרבה יותר איכותי ממה שקורה בשנים האחרונות. אני שמח שיש היום זיקה וחזרה לשורשים של המוזיקה, זה יגאל את הדור הזה מבורות".


סגיב כהן. "להיצמד לאמת ולהגיע לאושר הלא מוסבר". צילום: אלון שפרנסקי, יח"צ 

עם דקלון הוא גם הקליט לפני כמה חודשים את הדואט "פרח המדבר", שהוקדש כמובן לדקלון ולאגדה. וכך כתב כהן, בין היתר: "מילדות שמעתי את קולך/ עוד לוגם לוגם את שירתך/ בזכרי ימים ימימה/ חסידה צחורה הנעימה/ מעגל אסגור היום אתך/ בוא תשיר איתי סלסל קולך/ שיר חדש אפרוט על מיתרך/ עם גיטרה כמו פעם/ עוד כוסית בשביל הטעם/ העיקר שיש בלב שמחה".

מה שחשוב זאת היצירה

במופע "שירת הים - כנפי נשרים", שיתרגש במסגרת פסטיבל "תור הזהב" שיתקיים בחול המועד פסח באשדוד, יארח סגיב את עטרי ודקלון. שלושת האמנים הימאנים יחברו את הפיוט והשיר התימני, שנכתבו עוד בגולה, עם הצליל והצבע המקומי והחדש, וגם יבצעו שירים מקוריים מהרפרטואר שלהם. "אני מופיע בארץ וגם בעולם עם גרסה דומה של ההופעה הזו", מעדכן כהן, "מתעניינים בו גם לא יהודים, כי יש בו טעם של מוזיקת עולם וגם את שפת הלב. לא העברית היא זאת שמושכת את האנשים, אלא קודם כל המנגינות והניגונים שיוצאים מהלב".

בתחילת הקריירה שלו ניסה כהן לפרוץ באמצעים המקובלים. כלומר, תכניות ריאליטי. היה בקדם אירוויזיון 2001 עם "אומללה־לה" האומלל והשתתף בריאליטי הכישרונות "המלך הבא" בערוץ בריזה ע"ה, לצד נינט והראל סקעת, אך כיום אין מצב שתראו אותו בדברים האלה. "אם הייתי מרגיש שזה משתלב עם האמת והאמונה שלי, הייתי עושה את זה", הוא מבהיר, "אבל זה לא האישיו בתכניות האלו".

ולא שהוא צריך את זה מי יודע מה. נהפוך הוא. תודה לאל, ההופעות שלו מלאות פול, אלבומיו נמכרים בקצב נאה וגם הרדיו מחבק בחום לבבי. נישא על גלי ההצלחה, כהן לא מחפש את התהילה וה"בייגלע" מעל הראש. "אני לא מחפש להפוך את השם שלי לשם דבר", הוא מצהיר, "מה שחשוב זאת היצירה, ולכן אני נותן לשירים שלי ללכת לפניי. הפנטזיה של גיל 18, לקרוע את הפארק ולהיות כוכב רוק, חולפת עם הגיל, ואין דבר נשגב יותר מלהישאר אנונימי ולראות את היצירה שלך פורחת".

סגיב כהן מארח את גלי עטרי ודקלון במופע "שירת הים - על כנפי נשרים". חמישי, 17.4, 21:00, המשכן לאמנויות הבמה, אשדוד