"לא רבים יודעים, אבל הכול התחיל מפינה קטנה בתכנית הרדיו 'חמים וטעים', ששודרה בימי חמישי בגלי צה"ל, שבה הייתי עושה רבע שעה של מתיחות טלפוניות", משחזר יהודה ברקן איך התחיל סיפור המתיחות בחייו, "זה הפך להיסטריה כזו, שאחרי כמה שנים כבר לא יכולתי יותר למתוח אנשים. כבר ב'הלו' הראשון, הם היו מזהים את הקול שלי ואומרים לי: 'היי, זה יהודה ברקן'.

החלטתי לעשות הפסקה מהמתיחות, ואחר כך עברנו לסרטים. צילמנו שבעה סרטי מתיחות. זה דבר מדהים. אני מרגיש שבאמצעותם הפכתי לסמי-סוציולוגשחוקר את העם שלו. הדבר הכי מדהים הוא לראות את ההבדל בין הנאיביות של שנות ה-70, לחשדנות של ימינו. כיום קשה הרבה יותר לעשות מתיחות".

ב-1975, כשאלי תבור כתב ובועז דוידזון ביים את 'צ'רלי וחצי' ו'חגיגה בסנוקר', ברקן לא האמין שהם יהפכו לסרטי פולחן היסטריים, שיצוטטו אותם בעל פה 40שנה אחרי. ועכשיו הסקופ: יהודה ברקן וזאב רווח, שני כוכבי הסרטים הנ"ל, שבו לשתף פעולה אחרי 40 שנה - הפעם בסרט "השדכנים", עליו יהיו חתומים שניהםכשחקנים ותסריטאים. עדיין לא נסגר מי יביים ומי יאייש את הקאסט. "הטעות ההיסטורית, היא שהרבה אנשים חושבים שאני וזאביק עשינו הרבה סרטים יחד.האמת היא שעשינו רק שניים: 'צ'רלי וחצי' ו'חגיגה בסנוקר'".

מה אתה יכול לספר לנו על הסרט החדש?
"זאת תהיה קומדיה בטעם של פעם, על שני טיפוסים, שכדי להשיג כסף קל מוציאים לעצמם מה שנקרא תיווך משידוך. אומרים שלכל סיר יש מכסה, אבל אם המכסה לא מתאים, הם יוסיפו לו את מה שחסר. זה תהליך בהקמה. התסריט נמצא בכתיבה וחברת 'יונייטד קינג' הודיעה שתפיק את הסרט".

אחרי 24 סרטים, שהפכו אותך למצליח ואמיד, הגיע הסרט "מחפשת בעל על ארבע" (1993), שנכשל קשות בקופות ושלח אותך, כמי שהיה חתום עליו כמפיק, לפשיטת רגל.
"בועז דוידזון אמר פעם שהחיים הם סרט טורקי אחד גדול. זה מה שקרה לי עם הסרט הזה. מכה מכה. זאת הייתה תקופה שלא היו קרנות שעוזרות במימון של סרטים, כמו היום. הקרן היחידה שהייתה אז, לא עודדה סרטי בורקס. בסרט הזה הייתי המשקיע היחיד וחטפתי את המכה מכל הכיוונים. כיום אין מצב שמפיק ייקלע לסיכון כזה כמו פעם".

ובתוך הסערות הללו, חזרת בתשובה, והיום אתה מספר את הסיפור האישי שלך בהרצאה "מאבא גנוב לאבינו שבשמיים". "ריבונו של עולם יצר אותי עם כישרון משחק. ואם זה הגיע אליי, אני אשתמש בזה".


ברקן ורווח, חוזרים לשתף פעולה. צילום: ארכיון אילן שאול

איפה הילד

"בתור אחד שחי את תעשיית הקולנוע קרוב לארבעים שנה, אני לא זוכר קונצנזוס כזה", אומר ברקן על סדרת הטלוויזיה המוערכת "פלפלים צהובים", "זאביק ואני היינו המאסטר שפים של סרטי הבורקס. הקהל אהב, אבל המבקרים קרעו אותנו לגזרים. מה שקרה ב'פלפלים צהובים', הוא קונצנזוס בין מי שגר במגדלי אקירוב ובין החבר'ה שגרים בדימונה. פעם ברחוב היו אומרים לי: 'תגיד משהו מ'צ'רלי וחצי''. 

כיום טופחים לי על השכם ומספרים כמה הם נהנים מהסדרה הזו, וצריך לתת את כל הקרדיט + כמה סימני קריאה, לתסריטאית והבמאית קרן מרגלית". לעצמו, לוקח ברקן קרדיט קטן על מיכאל, שמגלם את הילד: "כשהתחלנו את החזרות על הסדרה, הילד שליהקו איבד עשתונות ויצא מפוקוס. פניתי לקרן ואמרתי לה שהיא חייבת לסמוך עליי ויש לי הרבה שנות מנוע עם ילדים".

"אם הילד מאבד פוקוס אחרי שעה וחצי, אמרתי לה, אין סיכוי שהוא יחזיק מעמד אפילו בחצי יום צילום. היא קיבלה את ההצעה שלי ובעדינות נפרדה מהילד, וביקשה מהצוות לחפש ילד ממוצא רוסי. למה? כי יש משהו בדוקטרינה הרוסית, בהתייחסות לעבודה, שלא קיים אצל הישראלי המצוי. היה יום שהיו סופות חול אדירות. הצוות נשבר והילד לא הוציא הגה. מדהים איזו משמעת יש להם".

"מאחורי הקלעים עם יהודה ברקן", במסגרת סוף שבוע קולנועי, 9-10.5, מלון כפר גלעדי. פרטים: 04-6900000.


ברקן ב"פלפלים צהובים", טופחים לי על השכם. צילום: ערן כהן, יח"צ