עדי עדואן, שכתב וביים את "ערבאני", הינו בבחינת חלוץ. לא זו בלבד שזהו סרט הביכורים (האישי) שלו, מדובר פה בסרט העלילתי הראשון אי פעם שהופק על אודות העדה הדרוזית בישראל. למען האמת, חלוציותו של "ערבאני" היא אף אבן הנגף העיקרית שלו, שכן סרט זה לוקה, כמעט במודע, במכשלה העומדת בפני כל בני סוגו - ההכרח להיות ייצוגי.

המעמד החלוצי, העובדה שלא היה כאן קודם לכן ייצוג פילמאי לדרוזים, כמו דוחפים את עדואן לפינה חסרת מוצא, המאלצת אותו לדחוס לתוך 90 דקותיו של "ערבאני" את מרב הקונפליקטים החברתיים, דתיים, פוליטיים ומעמדיים שנקשרים אל הדרוזים בישראל.

מתוך "ערבאני", סצנות שטעונות במתח תיאטרלי. צילום: יח"צ

אילו התודעה של הסרט לא הייתה נעולה על עצם הראשוניות שלו, אפשר שעדואן יכול היה להשתמש בנקודות המוצא העלילתיות שלו כמקפצה לדרמה רצינית יותר, וייצוגית הרבה פחות. במרכז הסיפור מציב עדואן דמות חידתית של גבר (איאד שיתי), אב לשני צאצאים, השב למגורים אל כפר הולדתו.

כשני עשורים קודם לכן, נקשרה נפשו של גבר זה בצעירה יהודיה, לה נישא. הוא עקר אז מכפרו, ניתק ממשפחתו, וניהל עם היהודיה ההיא חיי משפחה מעורבים. כעת נפרדו בני הזוג, והוא נותר כאחראי על צמד ילדיו, שאותם הוא גורר כעת אל בית אמו (זוהירה סבאג).

הדרוזים, כך מוסבר בשיקופית הפתיחה של הסרט, אינם מכירים בבני תערובת, ומי שאביו וגם אמו אינם בבחינת דרוזים מלאים וטהורים, לא יכול להיחשב ככאלה. וכך קורה ששני הילדים (דניאלה נידם, תום קרליך) המשתדלים להתערות בחיי הכפר הדרוזי, נידונו להישאר לעד מחוץ לחברה שאליה הם איכשהו מנסים להתחבר.

עדואן בנה את הדרמה המשפחתית-חברתית הזו סביב אישיותו של אבי המשפחה, כעת כבר אדם בגיל העמידה, שמוצג כאן כסוג של אהבל חסר הכרה חברתית. כאילו הוא לא יודע מהם חוקי המשחק בכפר, ולכן כל פעם מחדש מופתע מהקשיים שמתגלים סביב סוגיית ההתערות הבלתי אפשרית של ילדיו.

העדר מוחלט של מודעות שכזו, אפשרי היה (אולי) אילו עדואן היה מנתב את גיבורו לחיים מנותקים באמריקה או באירופה המרוחקות. אך ההתעקשות של התסריט להציג את הגבר כמי שבגר בישראל, היא שהופכת אותו בדיעבד לזומבי בין בני עדתו.

עדואן, המגויס לטובת העמדה שבחר לעצמו כחלוץ הקולנוע הדרוזי המקומי, מנווט את גיבורו לבצע על הבד כל שגיאה אפשרית, על מנת שהוא עצמו - הקולנוען הליברלי - יוכל להתייצב כמוכיח בשער. כאמור, זהו מלכוד עצמי הנובע מעצם היותו החלוץ וסולל הדרך.

עדואן, שעד כה עבד עבור רשתות הטלוויזיה באזור - ערוץ 33 , הטלוויזיה הפלסטינית, ערוץ אל ג'אזירה - הוא בעל רקע של כתיבה ובימוי לתיאטרון. ניכר כי ניסיון מקצועי זה השפיע על סצנות מרובות בסרט, שמעוצבות כאילו הן טעונות מתח תיאטרלי, מתרחשות על במה, ולא בתוך אתר צילומים טבעי.

מהבחינה הזו, מפתיעה לטובה הסצנה החידתית המצוינת, שפותחת את הסרט, ובה נראה הגיבור כשהוא מגיע במכוניתו, מלווה בשני ילדיו, אל בית אמו האלמנה, מתדפק את שער ביתה של האם שלא ראתה אותו שנים רבות. היא פותחת את הדלת, מעיפה בו מבט חטוף, ומעיפה עליו סטירה מצלצלת. חבל שמרגע זה והלאה משתנה כיוונו של "ערבאני", והוא צונח וצונח, עד לסופו הצפוי והמתבקש מאליו.