הזמרת ריימונד אבקסיס (72) מה זה מתרגשת. היא עוד לא הספיקה להירגע מההופעה שהייתה לה בקיסריה, ומחר (ב') תכבוש עוד מעוז: מועדון הזאפה בהרצליה פיתוח. זה יקרה בהופעה שלה עם אנסמבל התזמורת האנדלוסית אשדוד. "מי עושה זאפה?", היא שואלת ומונה: "שלמה ארצי, בועז שרעבי. תראי לאן הגיעה ריימונד? זה כבר מחוץ לנורמל".

לקיסריה הגיעה במסגרת פסטיבל "לילות מרוקו", שהביא לאמפי הרומי - חלומו הרטוב של כל זמר - 4,000 צופים משולהבים. "בגיל 72 זה פשוט מתנה", היא אומרת בסיפוק. "את יודעת מה זה להוציא מהבית אנשים, ולהושיב אותם על האבן? הסתכלתי על הקהל, ואמרתי לעצמי: זאת תוצאה של עבודה של 45 שנה".

"אבל קיסריה לא עושה את הזמר. אם אתה לא זמר, קיסריה לא תתמלא. קיסריה רוצה אותך מוכן, ואם אתה לא מוכן, ולא מסוגל להביא אנשים, אתה אפילו לא תעבור מהים. האושר של ריימונד זה שבאים אנשים בלי לדעת מה זה קיסריה, כי המרוקאים אוהבים לראות את הזמר ולאכול ולשתות. פתאום את רואה קהל בא מכל קצוות המדינה, בשביל ארבע שעות קונצרט. סה מניפיק".

הערבי לא אויב

אחרי למעלה מ-60 שנה בארץ, העברית שלה עדיין לא מניפיק. ככה זה שאת כל הקריירה שלה בנתה על שירים מבית הוריה במרוקו, ובבית דיברה עם הילדים בצרפתית. "הם הרוויחו שפה, אבל  אני הפסדתי את העברית", מודה אבקסיס, אמה של השחקנית יעל אבקסיס והזמר אליאל אבקסיס.

מרגישה שהשפה המרוקאית היא עולם הולך ונעלם?
"אני מתפללת שזה לא ייעלם. גם היידיש שפה יפה ועשירה, ועוד מעט היא נעלמת. זה מה שעומד לקרות למרוקאית. חבל לא לתת לילדים להתקרב לערבים ולהבין אותם, ולא לגדל אותם לפחד שערבי הוא אויב. להכין את עצמנו שיום אחד יהיה על ידנו שכן ערבי, שנוכל לשוחח איתו. צריך להמשיך ולשיר בערבית. לפני הדיאלוג פוליטי, זאת האמנות שמקרבת אותנו אחד לשני".

לאורך השנים שיחקה אבקסיס בסרטים ("המנגליסטים") ובסדרות טלוויזיה ("אהבה זה כואב", "המשאית") ובסרט "ח'תה יסבח סבח", עליו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר ב-2005. אבל היא מבקשת שלא תקראו לה שחקנית. "אני זמרת", היא אומרת. "השירה הייתה בתוכי והתמקדתי רק בה. הקולנוע וההצגות נפלו לי על הכתפיים. באו לי בהפתעה. עשיתי כמה תפקידים, כי אני ריימונד. רק נגעתי בזה ואמרתי תודה רבה. סה טו".

>> רוצים לקבל ניוזלטר של מעריב השבוע? הירשמו כאן


"הסרטים באו בהפתעה". ריימונד אבקסיס. צילום: רפי דלויה, יח"צ

קומפלימנטים מזמרים רוסיים

"כשאני רואה את האנשים במרוקו, בפריז, בלוס אנג'לס, במיאמי ובקנדה, זה הקהל שההד שיוצא ממנו, מלווה אותי לשינה ולמיטה שלי. בזכותם, אפילו בגיל 85 אוכל לשיר ולתת, כי הם נותנים לי את הכוח".

עכשיו היא מתכוננת, כאמור, למופע עם התזמורת האנדלוסית, שבו תשיר ממיטב המסורת המרוקאית. "האנדלוסית מלווה אותי באהבה ובקלאסה. כיום, כשיש לי את הפריבילגיה לעבוד עם התזמורת. וכשאני - זמרת פולקלורית - מקבלת קומפלימנטים מנגנים רוסיים, אני מרגישה שזכיתי באוסקר שלי. אז מה יש לי עוד לספר? איך אני עושה את הקציצות לשבת?" היא אומרת בחיוך.

אני בטוחה שהמתכון שלך יכה גלים.
"תראי, יש לי אהבה לשירה ולבישול, ואהבה לילדים שלי, ואהבה לעצמי. כי באמת, מרוב שעבדתי קשה בחיים, שכחתי לאהוב את עצמי. כיום אני רוצה לאהוב את עצמי ולפנק את עצמי ולא לרצות את כולם. כי עם הזמן את נסחבת לזה. את מתמכרת למחיאות הכפיים ולמחמאות, ושוכחת את עצמך".

מרגישה אחרי שסימנת V על קיסריה וזאפה, שהגשמת את כל חלומותייך?
"לחלום זה לוקסוס. את יודעת מה המציאות שבה אנחנו חיים, עם כל המתח. אז קצת חלומות לא עשו רע לאף אחד".

ריימונד אבקסיס והתזמורת האנדלוסית ישראל אשדוד. 23.6, שני, 22:00. זאפה הרצליה, מדינת היהודים 85, הרצליה פיתוח