"פריז, סיפור אהבה, עיר האורות בעיני סופרים ומשוררים בכל הדורות", בחר וערך: ראובן מירן, נהר-ספרים, 251 עמ'

העיר הזאת מסעירה את כל באיה. מגוון הרשמים שקובצו בספר מחזק את ההנחה הרווחת שגם קהי הרגש מתנערים מאדישותם כשהם פוסעים ברחובות פריז. מעטים מתעבים אותה. מארק טוויין, למשל. אבל הוא תיעב גם את ירושלים. הרוב המכריע, המיליונים הנוהרים אליה מקצווי עולם למורת רוחם של תושביה, נופלים במלכודת קסמי העיר וחושבים שהם הראשונים להיכבש.

פריז יודעת להשיב אהבה לכל אוהביה כאילו הייתה בתולה שהתוודעה זה עתה ליופיה תחת מבט עיניו של המאהב הראשון. העיר שחגגה השבוע את יום נפילת הבסטיליה (14 ביולי) היא גבירה והיא אישה מופקרת. נערה צעירה שוקקת חיים וזקנה מכובדת. בכל מקרה היא נשית.

קשה להאמין, אבל לא כל מי שביקר בפריז התאהב בה. אני מכירה מישהי שטיילה בעיר לבדה וסבלה מקור ומבדידות ברחובות המנוכרים. ואני, בפעם הראשונה שצעדתי על אבני המרצפת של פריז, הייתי אישה מאושרת שקיבלה כל מה שהשתוקקה לו בחייה. אכלתי ארוחת ערב במסעדה באיל סאן לואי, ואחר כך פסעתי לאט תחת רסיסי גשם עדין בחברת אנשים שלא ארצה לשכוח את פניהם. רציתי לשיר בקול חנוק במעלה רוסאן ז'אק והתביישתי. אבל בפלאס דה לה סורבון לא התאפקתי עוד ופרשתי ידיים וכמעט שהשמעתי מעין צעקה.

ראובן מירן - סופר, מתרגם, מו"ל - אך בעיקר פרנקופיל שופע אנרגיה, הוציא לאור אסופת רשמים המוקדשת כולה לפריז. מירן ליקט, בחר, תירגם וערך ציטטות של סופרים ומשוררים שנתקפו השראה בשבתם במחוז החפץ המתנוצץ לו ברצף לאורך הזמנים. יותר מבכל עיר אירופית, ברחובות פריז נאגרה תמצית מזוככת של כל הטוב וגם הרע בתרבות האנושית המערבית.

מירן שילב בין האמרות צילומים משלו כאוהב שמנהל דיאלוג אינטימי עם פרטים חזותיים קטנים. עיצוב הספר צנוע, ענייני ומוקפד בניקיונו. ההידור והגיוון באים מרשמי אנשי הרוח. כל אחד מהם נטל נתח מפריז, והיא נותרה בשלמותה המדהימה.


כריכת הספר "פריז סיפור אהבה". צילום הכריכה: נהר-ספרים

ריינר מריה רילקה, משורר יליד פראג (אז באוסטרו-הונגריה) שכתב בגרמנית, התגורר בפריז בין 1902 ל-1910. התרשמות קצרה שלו מתארת במדויק את אווירת הרחוב המסוים, שגם לאחר מאה שנים מוסיף לזרות רגיעה יפה ואינטלקטואלית. זוהי הדגמה יפה במיוחד להשראה שפריז מרעיפה על אמן: "לפעמים, למשל ברו דה סן, אני עובר על פני חנויות קטנות (...) איש אינו נכנס אליהן, והמוכרים נראים כמי שאינם עושים עסקים כלשהם. אבל הצץ נא פנימה ותראה אותם יושבים שם וקוראים, נינוחים לגמרי, חפים מדאגה ליום המחר. הם לא חושבים על הצלחה ורווחים, כלב רובץ ברווחה לרגליהם, או חתול המעצים את הדממה בלטפו את הספרים אחד אחד, כמוחק משדרותיהם את שמותיהם".

הצרפתים מרשים לעצמם פחות התפעלות ויותר ביקורתיות. גוסטב פלובר, איש רואן, בוראה של "מאדאם בובארי", מבקר בפריז ביוני 1871 לאחר דיכוי מרד "הקומונה הפריזאית": "...החורבן הוא כאין וכאפס לעומת הטיפשות הפנטסטית של הפריזאים", הוא כותב במכתב. וז'אן ז'אק רוסו, הפילוסוף יליד ז'נווה, שעשה שנים רבות בפריז, כותב ב-1730 ב"הווידויים": "עד כמה הֵזימה הכניסה לעיר את הדימוי שדימיתי! (...) בהיכנסי דרך פובור סן-מרסו לא ראיתי אלא רחובות קטנים, מלוכלכים ומסריחים, בתים שחורים ומכוערים, חזות של זוהמה, עוני, מקבצי נדבות, עגלונים, תופרות".

הספר מציע קפלי-קפלים של התרשמויות אינטימיות או דקלרטיביות, שופעות רגש ותבונה, נמהרות או מעמיקות. השבוי האולטימטיבי בכבלי פריז גם הוא אמריקאי. ג'ון סטיינבק: "שום עיר בעולם לא הייתה כה אהובה, כה נערצה. בקושי הגיע, וכבר חש הנוסע שהיא הרבה יותר מעיר".

תלתל

באריזת מתנה שנבחרה בקפידה רבה הגיע תרגום חדש של "תבונה ורגישות", הרומן הראשון שכתבה ג'יין אוסטן (הוצאת סנדיק ספרים, 346 עמ'). המשלוח הדהים: שקית בגוון קרמי מעודן, קופסה שמכסהּ שקוף, ולבסוף - עטיפת הספר העשויה כמפית רקומה. נדמה היה שהטקסט אינו זקוק לכבודה הזאת סביבו, ואחרי התרת כל קישורי המארז תגיע עת הקריאה. אך בתחתית הקופסה ציפתה עוד הפתעה: תלתל זהוב משערה של אישה, ופתק צמוד לו כמגילה סודית: "נאלצתי להיפרד מתלתל שערה בלי שאוכל לנשקו (...)". על החתום: שי סנדיק.


הסופרת ג'יין אוסטן. צילום: ויקיפדיה

אפשר, כמובן, לפטור את המחווה הגרנדיוזית בציניות, ואפשר להתרשם בפשטות מעוצמת רגשותיו של המתרגם. סנדיק הקים הוצאת ספרים למימוש חלום התרגום של אוסטן. בחרתי להסיק שהאיש מלא אהבה ואינו נבוך להכריז עליה. הוא בוגר ישיבת הסדר שלמד ספרות אנגלית וצרפתית באוניברסיטה העברית ותרגום יצירת אוסטן הוא פרויקט חייו. התרגום הקודם נעשה בידי טלה בר בהוצאת אור-עם (1986). לא נותר עוד אלא לצלול לתרגום החדש ולקוות שהמתרגם הנלהב יצדיק את השקעתו.

פילוסופיה בקלות

"הפילוסופיה לא עשתה אותי ממש מקובל", טוען בן, תלמיד התיכון שזוכה לפגוש את סוקרטס. "אתה מספר לי!", מגיב הפילוסוף היווני. בספרה "בן וליילה פוגשים את סוקרטס"(מאנגלית: אורית בן זאב, אחוזת בית) ממשיכה לוסי אייר לחבב על הקוראים את עקרונות החשיבה הפילוסופית. הפעם היא מתארת מפגש בין צעירה שנהרגה בתאונת דרכים ועברה לעולם הרעיונות לנער שאינו יכול להפסיק לשאול שאלות. המחברת התפרסמה עם ספרה "עולמה של סופי", שהיה לרב-מכר מפני שפתח לקוראים דלת מפתה למתחם שלא טרחו להציץ לתוכו קודם לכן.