"ביום שישי הופעתי באמפי שוני מול קהל של תושבי הדרום ולא האמנתי למה שקרה שם. פתחתי את ההופעה עם השיר 'אין לך מה לדאוג', והקהל שר אותו בהתלהבות, כאילו שלא עברו 40 שנה מאז שהיה הלהיט הגדול של מלחמת יום כיפור".

אבל אולי הזמר עוזי פוקס לא צריך כל כך להתפלא, שכן בימי הלחימה של החודש האחרון כל שירי המלחמות הקודמות עושים קאמבק, ו"אין לך מה לדאוג", שמוכר גם בשם "תחתונים וגופיות", נשמע רלוונטי כמו אז.

"למרות שמו המרגיע של השיר מאוד דאגתי", מגלה מי שכתבה את השיר, תלמה אליגון-רוז. "ב-73' נמנה אחי גיורא עם חיילי ההנדסה הימית, שהיו אמורים לחצות את התעלה בסירות גומי. הדאגה שלי גברה כששמעתי את אמי, העיתונאית עפרה אליגון, חוזרת על דברי משה דיין שעוד יהיה כאן חורבן בית שלישי. ואז, בעיצומה של המלחמה הגיע אלי קובי אשרת מסיני, כשהוא מאובק ונרגש. הוא שלף קלטת עם מנגינה שהלחין ואמר לי 'את חייבת לכתוב שיר, מוכרחים להרים את המורל לחיילים בסיני'. קובי הבטיח לבוא בשש וחצי בבוקר בדרך דרומה כדי לאסוף את המילים שאכתוב. הבעיה שלי הייתה שקובי השאיר אצלי מנגינה נורא שמחה. מה כבר יכולתי לכתוב? אז הבחנתי בגלויה ששלח אחי גיורא, וזה התאים בול".

עוזי פוקס טען שצנזרו את השיר. "אין לי מושג מניין זה בא. מתהלך איזשהו סיפור שהזכרתי בשיר נייר טואלט ואת זה צנזרו. אבל כפי שאני זוכרת, לשתי המילים האלה לא היה בכלל מקום בשיר, והן לא הסתדרו עם הקצב".

"מה שתלמה מספרת על הקלטת של קובי לא זכור לי", אומר פוקס, "בכל זאת עברו 40 שנה. מה שהיא מספרת - מקובל עלי. אבל אני זוכר היטב שבהתחלה היה בשיר נייר טואלט, וזה נפסל לשידור על ידי ועדה בגלי צה"ל. קובי ואני נכנסנו לאולפן והקלטנו גרסה מתוקנת, עם זה ירדנו לסיני והשיר נהפך מהר מאוד למעין המנון".

למרות השנים הרבות שעברו מאז, פוקס עדיין זוכר שבערוץ הראשון והיחיד אז, דווקא לא פרגנו. "הם שידרו תוכנית משירי אותה מלחמה, ומי נשאר בחוץ? הפלא ופלא, דווקא אני עם הלהיט הגדול ביותר, 'אין לך מה לדאוג'", הוא אומר. "זה כואב לי עד היום, אם כי השיר, שתיאר בנאמנות את מה שהלך אצל החיילים ונכתב עם לחן מאוד קליט, נהפך ללהיט אדיר גם בלי הטלוויזיה, וכיום הוא מוכר כנכס צאן ברזל. יש שמתפעלים איך השיר הפך להיות רלוונטי מחדש. ואני אומר, 'חבר'ה, אני מוכן לוותר על השיר הזה. מצדי שאפילו ימחקו אותו, העיקר שלא יהיו מלחמות יותר'".

לונדון לא חיכתה

פוקס בן 67 עלה כתינוק מרומניה. אביו, אנצ'ל, רופא שיניים שהפךבארץ לפועל במפעל, נאחז במוזיקה כמפלט ממצוקות היומיום. פוקסזוכר אותו מנגן במפוחית, מביא הביתה תקליטים ורוקד במסיבות שאירח בדירת החדר וחצי שבה התגורר עם משפחתו בשטח הגדול ביפו. כשבנו הגיע למצוות, קנה לו את הגיטרה הראשונה שלו ו"מאותו רגע השתנו חיי וקיבלתי חותמת של רוקנרול".

חמוש בגיטרה הופיע בלהקות נעורים עד הצבא. הפריצה שלו הייתה לאחר שחרורו מהשריון, בלהקת "השמנים והרזים". "זכינו להערצה טוטלית, כשהמעריצות נסעו אחרינו ממקום למקום", הוא מתרפק. "הרגשנו שאנחנו הביטלס, לא פחות ולא יותר. לבשנו בגדים מוזרים, גידלנו שיער וענדנו תכשיטים. היינו סמל לאנרכיה ונהנינו מכל רגע".

שנה וחצי של תהילה הספיקה לו, והוא עבר ללהקת "הכוכבים החדשים", שבין חבריה היה גבי שושן. הלהקה לא האריכה ימים, אבל זכתה ב-68' בפסטיבל הקצב הישראלי בפרס שרביט הזהב. פוקס גזר את הקופון כשבו בערב קיבל את הצעת האמרגן הצעיר דני יצחקי להצטרף ללהקת "הסגנונות", להקת-על שבין חבריה היו המתופף מאיר ישראל והמוזיקאי אלדד שרים.

איתו הפכה הלהקה ל"עוזי והסגנונות", הקליטה להיטים באנגליתוהופיעה עם להקות מהשורה הראשונה שהתארחו בארץ, כמו "שוקינג בלו", "הטרמולוס" ו"מונגו ג'רי". כשפוקס וחבריו יצאו ללונדון, חשבו שיכבשו את העולם. אבל לונדון לא בדיוק חיכתה להם. הם חזרו ארצה, וכדרכן של להקות התפרקו.

פוקס שב למציאות אחרת. הוא חולל מרד במחזמר העירום הכושל "קפוץ" כשסירב להתפשט, וממנו קפץ למחזמר הלהיט "אל תקרא לי שחור", שכתבו דן אלמגור ובני נגרי ו"בו הייתה לי הזדמנות ראשונה לשיר בעברית". הוא כיכב עם רותי נבון בהפקה הסוחפת, ושניהם התמוטטו שם מרוב מאמץ. "הופענו בשתי הופעות בערב והרסנו את הגרון כשהצטווינו לשיר עם הפלייבק בסולמות הגבוהים ביותר שאפשר", הוא משחזר. "כשלא יכולנו, הזריקו לנו זריקות קורטיזון. אחרי שנה מאומצת כזאת קרסתי וברחתי לאחותי יוספה בנשר. לא יכולתי יותר".


"הרסנו את הגרון". פוקס (במרכז) ב"אל תקרא לי שחור". צילום: משה מילנר, לע"מ

ב-74' הוציא פוקס את תקליט הבכורה שלו, שנשא את השם המוזר "כן כן", שנגזר משם השיר "כן, כן, לא אז לא", של אליגון את אשרת, שכתבו את רוב להיטי התקליט ובראשם "אין לך מה לדאוג" ו"ילדונת", שהוקדש לבתו הבכורה סאלי. בתקליט נכללו, בין השאר, "שחורה ונאווה", הסולו של פוקס מ"אל תקרא לי שחור" ו"קשת בענן", שירם של לאה גולדברג ומוני אמריליו, שזכה במקום השלישי בפסטיבל שירי משוררים לילדים. הרוקיסט פוקס הוכיח בו שהוא מסוגל לשיר בהצלחה בסגנונות אחרים.

פוקס הגיע בתקליט הזה לשיא הצלחתו ונעצר במה שמתואר כ"משבר התקליט השני", שאותו לא הצליח להשלים. "לא מצאתי את עצמי", הוא מודה. "לא היה לי אמרגן שינווט אותי ומתוך חוסר ביטחון לגבי המשך הדרך פספסתי אותה".

לקראת סוף אותו עשור חלה תפנית כשהשיג חוזה הקלטות מפתה בחברת CBS והיה אמור לעבור לשוודיה. כשחזר לארץ כדי להביא את משפחתו לשוודיה, השתנו התוכניות. "כנראה, אי אפשר לעמוד נגד מה שכתוב בגורל", הוא אומר. "בגיחה הקצרה לישראל הופעתי במועדוני 'נובמבר' ו'כליף' ביפו. לאחר ההופעה האחרונה ביליתי עם חברים במועדון 'המערה', ולפנות בוקר, קרוב לדירה שלי בבת ים, נהג שיכור בוואן גדול התעלם משלט עצור ונכנס בי בעוצמה ובמהירות מטורפת".

הוא חולץ מרכבו בטרם עלה באש ולמחרת התעורר בבית החולים "דונולו" ביפו. הוא הושבת למשך שנה מפעילות, והחלום השוודי נגוז. קרש ההצלה הגיע מכיוון לא צפוי. ב-80', לאחר שהחלים והוזמן לשיר בפסטיבל הזמר החסידי, קיבל הצעה להופיע בארצות הברית. "ניו יורק היא כמו שואב אבק, כשהזדמנות רודפת הזדמנות ואתה עובר להופיע ממועדון למועדון", הוא אומר. "עם הזמן הכסף לא הספיק, והייתי צריך לעבוד בעבודה נוספת. אז נעניתי להצעה של חבר לשמש איש מכירות בחנות רהיטים גדולה שהוא פתח".

חברך גבי שושן וגם רבקה זוהר התמכרו באותן שנים לסמים במסגרת ההרפתקה האמריקאית שלהם. מה איתך?
"אלמלא ניצלו בנס מסדום ועמורה שם, הם לא היו איתנו היום. לעומתם, אני הייתי רחוק מלהתעסק בדברים האלה. עצוב לראות אמנים שאין להם יכולת לשלוט ביצרים שליליים שעלולים לדרדר אותם אל תחתית הבאר".

מעביר את הכתר

אחרי שמונה שנים בארצות הברית עבר פוקס ללוס אנג'לס, ושם נפתח פרק חדש בחייו. חברו מעידן להקות הקצב, חיים סבן, שהפך לטייקון, הכניס אותו לעולם הדיבוב. "ניסיתי זמן מה את העניין והתאהבתי", הוא אומר. 

כשבתו הגדולה עמדה בפני גיוס, החליט לחזור עם המשפחה לישראל והקים את אולפני נ.ל.ס (האותיות הראשונות בשמותיהן של אשתו לשעבר ניצה ובנותיהן ליסה וסאלי) לדיבוב סדרות וסרטים. במסגרת העבודה באולפנים, עסק פוקס גם בהפקה מוזיקלית והלחנה ותרם את קולו לדמויות מצוירות. לפני שנתיים מכר את האולפן. "כל מלך צריך לדעת להעביר את הכתר בזמן", הוא אומר. "ככל שהצלחתי בדיבוב, חסרה לי הנשמה היתרה וזו המוזיקה".

יום אחד הזמין אותו חברו מתקופת להקות הקצב גבי שושן להתארח בערב משיריו. ממנו נולד המופע הנמרץ שלהם עם שרי, הרץ בהצלחה זה למעלה מעשור. "הגענו בזמן הנכון, כשהיה צימאון לרטרו ולנוסטלגיה", הוא סבור. "ברור לנו שכהרכב אפשר להגיע רחוק יותר מאשר כבודדים". מפגש מעורר זיכרונות נוסף של פוקס, הפעם עם מאיר ישראל, הביא לגיחה נוספת שלו אל הנוסטלגיה, הפעם במסגרת ההרכב "עוזי והסגנונות החדשים", שהקימו עם חיים רומנו, נגן הגיטרה יוצא להקת "הצ'רצ'ילים", הבסיסט מיכה מיכאלי ונגני חיזוק.


הצלחה זה למעלה מעשור. פוקס, שרי ושושן. צילום: אמיר מאירי

פוקס, שלפני שנים אחדות הוציא את אלבומו השני, "אמצע החיים", ידע תמורות גם בחייו האישיים. פוקס, סב לשמונה נכדים, התגרש מאשתו וחולק את חייו עם ויקי, אשת מחשבים ומוזיקאית. השניים מתגוררים בתל מונד עם ארבעה כלבים וכתריסר חתולים.

עד שנפגשו, ויקי כלל לא הכירה אותו. "כששמעתי אותו שר, נפלה לי הלסת", היא אומרת. כשאמה הסתקרנה מי מסתובב עם בתה, זו הפנתה אותה לתוכנית טלוויזיה, שבההופיע עם שרי ושושן. למחרת התקשרה אליה ושאלה: "בשביל להיות עם הביטניק הזה גידלתי אותך?" "מאז הם חברים טובים", מבהירה ויקי.