"התחלה חדשה", ארה"ב 2013

אם מטרתו של "התחלה חדשה" היא להביא הוכחות מצולמות ליכולות המשחק של קירה נייטלי, בנוסף למיומנויות המוכרות שלה בדוגמנות שמלות קרינולינה ויקטוריאניות, הרי שהצלחת המיזם הזה רחוקה מהשגת מטרתו. אבל אם מטרת הסרט היא לספק ראיות חותכות לכישוריו של התסריטאי-במאי ג'ון קרני להעתיק ולשכפל מחדש חומרים דרמטיים שהוא עצמו כתב בעבר, הרי ש"התחלה חדשה" בהחלט עושה את העבודה.

לפני שבע שנים, כשקרני, יליד אירלנד, פעל עדיין במולדתו, הוא יצר את הסרט הנחמד "פעם אחת", שסיפר על פרויקט מוזיקלי לו חוברים יחד נגן רחוב "אותנטי" ומהגרת צ'כית. שניהם בודדים וסובלים בכרך הגדול, ללא בני זוגם, שנותרו מאחור, מעבר לאופק הנראה. היה זה סרט מאיר פנים, שהבליט את היסודות הטובים באדם, שגוברים בו על שיקולי הקפיטליזם הטורפני. עם השנים התגלגל "פעם אחת" לברודוויי והועלה שם בגרסה בימתית, שאף זיכתה אותו בפרס "טוני" היוקרתי.

והנה כעת שב קרני לתמונה, הפעם כקולנוען הפועל מטעם הוליווד. "התחלה חדשה" הוא עיבוד לאמריקנית של סרטו האירי החביב, תוך שילובם בתפקידים הראשיים של כוכבי קופה בולטים כנייטלי ומארק רופאלו. מובן שאת מקומן של מדרכות דבלין, שבהן מתחוללת עלילת "פעם אחת", תופסות פה המדרכות והחצרות האחוריות של ניו יורק, אבל העיקרון העלילתי נשמר כמעט בקפדנות.


נחמדותו שאינה מוטלת בספק. נייטלי ורופאלו ב"התחלה חדשה". צילום: יח"צ

נייטלי היא מוזיקאית בריטית, המתלווה לבן זוגה הלונדוני (אדם לוין), שהוחתם על ידי טייקון הקלטות אמריקאי לשם פיתוח קריירה של זמר פופ מוביל. הזוג האנגלי המאושר מגיע לניו יורק, אבל הגברים כמו הגברים, והבחור של נייטלי שם עינו באיזו צעירה אמריקאית, ומותיר בשברון לב וחוסר מעש את אהבתו הנושנה.

לגמרי במקביל מפטרת חברת הקלטות ניו-יורקית את צייד הכישרונות שלה (מארק רופאלו), משום שהאלכוהול שהוא צורך בצורה מוגזמת דרדר לגמרי את שיקול דעתו ואת אופני ההתנהגות שלו. גם הגבר הזה, ששני פרסי "גראמי" בכליו, שבור לב מאז שאשתו (קתרין קינר) מיקמה פרטנר אחר בחדר המיטות שלה.

נתיבי החיים של השתיין המובטל ושל האישה הצעירה והזנוחה מצטלבים לילה אחד, כשהוא מקשיב לגמרי באקראי לשיר מפרי מקלדתה, שהיא מבצעת באיזשהו בר באיסט וילג'. הפזמון המלנכולי שהיא מזמרת בליווי דל של גיטרה מצית מחדש את מנגנוני המפיק שכבו אצלו, ובעזרתו הנדיבה של מלך ההיפ־הופ של התפוח הגדול (יאסין ביי), מתארגנת בצ'יק-צ'ק הפקת אלבום דמו, שיסלול, ועוד איך, את דרכה של נייטלי אל צמרת הפופ האמריקאי.

נחמדותו של "התחלה חדשה" אינה מוטלת בספק. הסרט שמשקלו הסגולי דל, זורם באיזה חוסר מודעות עצמית כאילו הוא הפקת אינדי פרטיזנית. חוץ מכמה מעידות של חוסר היגיון בתסריט, ולבד מהופעתה של נייטלי, הממשיכה להפגין נוקשות מול המסרטה, הכל בו מתוק כמו מיץ פטל מרוכז. שירי פופ שאינם מאיימים על האוזן; אתרי צילום החושפים את צדה התיירותי של ניו יורק; בני אדם, שאפילו אם הם מוצגים בפאזה הכעסנית שלהם, מוכנים תמיד להתיידד מחדש עם יריביהם. ובכלל, הסרט מדיף אווירה של אחוות אדם וערבות הדדית, שבוודאי ובוודאי אינם מאפיינים את ארצות הברית העכשווית.

קרקס אינפנטילי

"איש נובמבר", ארה"ב, 2014

פלאי פלאות. הקולנוע מצליח לתקן את מה שהוא עצמו קלקל קודם לכן. הנה דוגמה נאה: בשבע שנות כהונתו (ובארבעה סרטים) של פירס ברוסנן כג'יימס בונד התורני, הוא כלל לא נתקל באישיותה של אולגה קורילנקו, למרות שפרסומה העולמי בא לה בשל הגדרתה כ"נערת ג'יימס בונד".

כידוע, היא מילאה פונקציה נכבדה זו ב"קוונטום של נחמה", שהופק שש שנים לאחר פרישת ברוסנן מתפקיד בונד, והפקדתו בידי היורש דניאל קרייג. אבל בונד, אפילו אם הוא לשעברניק, בלי נערת בונד, אינו יכול להיות מושלם. והנה כי כן, קמו מפיקיו של "איש נובמבר" ועשו מעשה - קשרו את השניים בחיבור מאוחר. נכון, ב"איש נובמבר" ברוסנן איננו עוד בונד, אבל הוא עדיין סוכן חשאי בום-בום-בום. נכון, גם קורילנקו אינה עוד גברת מזדנבת בעקבות מרגל הורמונלי, אבל היא עדיין כזאת גם ב"איש נובמבר".

אם מקלפים מ"איש נובמבר" את שכבת הציפוי הג'יימס בונדית, שמעניקה לו רגע של פלפלנות רכילותית, כל שנותר ביד הוא לא כלום. ולא סתם לא כלום, אלא שום כלום מעליב. נהוג להניח שז'אנר סרטי הריגול שואב מקונספירציות מורכבות ומנקודות מבט חשאיות המשקיפות על המציאות הפוליטית מזוויות בלתי שגרתיות. למראה הקרקס האינפנטילי המתחולל פה על הבד - אמריקה נגד רוסיה - נראה שמערכת האיזונים הפוליטיים בעולמנו המעוך דומה יותר למופע התפלשות בבוץ שמאורגן על ידי פעוטות בגן טרום חובה.


מהלכים מטופשים, מהולים בתפניות מטומטמות ובמשחק ירוד. "איש נובמבר"צילום: יח"צ

גנרל מרושע (לאזר ריסטובסקי) עומד לכבוש את נשיאות רוסיה. רק מכשול אחד עומד בדרכו הסלולה לכסאו של האיש החזק בעולם - אישה אחת הנושאת עמה זיכרונות קשים מהימים שבהם אותו גנרל שלט בצ'צ'ניה מולדתה. אולגה קורילנקו היא האחת והיחידה שמסוגלת לזהות את אותה עדה עלומה, ומה הפלא שכולם רוצים בחיסולה. כולם, כלומר גם אנשי הגנרל הרוסי, וגם איזשהו פקיד בכיר בסי.איי.אי, שירוויח המון אם הגנרל ישלוט בקרמלין. ואיך בולמים את כולם גוררים לבד את הפנסיונר פירס ברוסנן, כמובן.

ברוסנן, המוצג כסוכן חשאי לשעבר, שמנהל כעת בית קפה פסטורלי לחוף אגם לוזאן, אץ רץ להציל מחדש את העולם, ובתוך כך גם את קורילנקו המאוימת. העניינים מסתבכים כשמול ברוסנן מתייצב סוכן אמריקני בגילומו של לוק ברייסי האוסטרלי. מסתבר כי בעבר שימש ברוסנן כחונך של ברייסי, ובין השניים מוסיפה להתקיים מערכת תחרותית סבוכה, תלותית ונוטפת דם ונקמות.

מהלכים מטופשים, מהולים בתפניות מטומטמות, במשחק ירוד, וגם בשני פיצוצים לא משכנעים, מרכיבים את עיקר עלילת "איש נובמבר", שביים רוג'ר דונלדסון הוותיק. בעבר עשה כבר דונלדסון את הסרט הזה, ולא פעם אחת. בשנת 87' הוא ביים את "ללא מוצא", שם עומתו ביניהם החונך וחניכו, כלומר ג'ין הקמן וקווין קוסטנר; 15 שנים מאוחר יותר הוא עשה את "השתול", וגם בו נטחנת מחדש, בסיועם של אל פצ'ינו וקולין פארל, אותה סיטואציה דרמטית. קשה לומר כי השנים שחלפו שיפרו במשהו את המוצר של דונלדסון. להפך.