מתי שמואלוף (42), משורר-עורך-יזם-פעיל חברתי אקטיביסט. לצד רועי "צ'יקי" ארד ויוצרים כמו יהושע סיימון, שי אריה מזרחי ז"ל, יובל בן עמי, יודית שחר ושות', הקימו ב-2007 את "גרילה תרבות" - תנועת מחאה של קבוצת יוצרים ישראלית, שתומכת במאבקים חברתיים, בעיקר מאבקי עובדים, הפגנות ושביתות, מאבקים פוליטיים נגד מבצעים צבאים, גדר ההפרדה והתנחלויות - באמצעות שירה ומוזיקה, שאנשיה משמיעים במהלך המחאות.

את ההשראה קיבלה הקבוצה מפעילים רדיקליים בשנות ה-60 בארה"ב כמו ג'רי רובין ואבי הופמן, ששלבו בין תרבות למחאה יצירתית לא אלימה, וכרגע קשורה "גרילה" לתנועת ה"פלאש מוב" העולמית.

בימים אלו הוציא שמואלוף לאור ספר חדש, "מקלחת של חושך וסיפורים אחרים". מדובר בניצחון משמעותי, לא רק בשל טיב הסיפורים, בעיקר בזכות העובדה שהוצאת "כנרת זמורה ביתן" ירדה מהעץ, בניסיונה הנואל להמציא רבי־מכר, במטרה ללכת על איכות, למרות שההימור שלי הוא שהספר של שמואלוף לא יהיה רב מכר.

מתי שמואלוף. משורר-עורך-יזם-פעיל חברתי אקטיביסט. צילום: כפיר חרובי

שמואלוף, שצמח מהלמטה של הלמטה כאנדרדוג קלאסי, הוציא עד היום חמישה ספרי שירה - "מגמד הצלקות" (2001), "שירה בין שמואלוף לבין חזז" (2006), "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" (2010), "האסון מתחיל בארוחת עסקים (2013), "פרידה בברלין" (2014) - שיצא ממקום גלותו בברלין במהדורה דיגיטלית בלבד.

כל ספריו יצאו בהוצאות קטנות ואיכותיות. ספריו תמיד זכו למשוב כבד, לביקורות מפרגנות, אבל לראותם על המדף בחנויות הספרים, חוץ, אולי, בתל אביב, קשה. על כן יש לשבח את שמואלוף והסרת כיסוי העיניים של "כנרת זמורה ביתן", שנדמה כי מישהו שם החליט לבחון מאיזה חומרים מורכב הדור החדש של הספרות הישראלית.

הסיפורים בספר נשזרים יפה אלו באלו, ונדמה כי גם משם הפוליטיקה, שבוערת בעורקיו שלשמואלוף, נשמעת, גם אם רק כהד. יש שם סיפורים על סופרים, איידס, מחלות אחרות, תחלואים, יופי ואהבה, ריקוד, הבנת מצבי עוולה, גוטיקה ופיוטיות, ישראלי עייף מהחיים בברלין אחרי האפוקליפסה, סופר מזדקן שמוכר נשמתו לשטן, כפילים, ועוד.