על האחים אריאל, בניו של מאיר אריאל ע"ה, שהשנה מלאו 15 שנה למותו, כנראה שמעתם. אבל מעטים שמעו על שירז אריאל. שירז היא בתו הבכורה של אריאל, אחות לשחר ואהוד, ששמרה על עצמה הרחק מאור הזרקורים. לפחות עד שהחליטה למצוא לשיר "עברנו את פרעה", שכתב אביה, בית נוסף. יוזמה שהתפתחה דרך הערב המסורתי לזכרו של אריאל ז"ל, שמשפחתו מקפידה להפיק מדי שנה עם יהודה עדר, המנהל האמנותי, ויואב קוטנר, העורך והמנחה.

"במסגרת ההכנות", מספרת שירז, "אני תמיד מחפשת עוד ועוד קטעי וידיאו שלו. בעודי עוברת על הסרטונים, נתקלתי בווידיאו שבו התארח בתוכנית טלוויזיה וביצע את השיר 'עברנו את פרעה'. תביני, כשהשיר הזה יצא, הוא הפך לאחד השירים הבודדים שלו שהפך ללהיט, כשמאיר היה עוד בחיים; יותר מכל שיר אחר".

"בתוכנית הוא מספר שהוא כתב אותו כשיר מודולרי, ובכל הופעה היה נוהג לבקש מהקהל שיזרוק כל נושא שהוא, למשל צבא, מילואים, גירושים וכאלה, כמו בסטנד-אפ, ועל המקום הוא היה בונה בית נוסף. בסוף הראיון הוא אמר בסגנונו: 'ככה גירדתי רק כמה מצוקות, אבל בטוח שאנשים במקומות שונים יכוליםלהוסיף את הגרסה שלהם לעסק. מי שישלח לי בית נוסף לשיר, אכריז עליו כעבד משוחרר'. אז לקחנו את זה צעד קדימה, והכרזנו על תחרות".

שירז (40), אם לשלושה, גרה בפרדס חנה ומתפרנסת כדולה (תומכת לידה בזמן ההריון, הלידה ואחר הלידה). לאחרונה החלה לכתוב. היא מגלמת את אהבתו של אביה לשירים ולסודות שבדמותו החידתית וקוראת לאביה "מאיר".


שירז אריאל עם אביה, קוראת לו מאיר. צילום: ארכיון משפחת אריאל

היא הייתה בת 10 כשיצא אלבומו הראשון ("שירי חג מועד ונופל"). "לא הבנתי את המילים, והסתובבתי עם תחושה כזו של איך אני מסבירה לילדים בכיתה מה זה התקליט שאבא שלי הוציא, כי השירים שלו לא מובנים כמו השירים של 'כוורת', שכולם הכירו".

"יום אחד שאלתי אותו: 'אבא, האם השיר 'ילדתי שלי' נכתב באמת עלי?'; 'לא', הוא אמר לי, 'כל השירים שלי, שיש בהם דמויות נשיות, נכתבו בראש ובראשונהלארץ ישראל, אחר כך לתרצה, אמא שלך, ואחר כך לך'. הרגשתי הקלה להיות סגנית שלישית".

צבע עיניה כחול עמוק. לעתים מהבהבת בהן דמות אביה, שנפטר בגיל 57 בדמי ימיו מקדחת הבהרות. דומה שמאז מותו, כאב אובדנו גובר, כוח שיריו חודר, ושיריו ממשיכים להיות רלוונטיים; כמה מהם נחשבים כסוג של נבואה שהקדימה את זמנה.

הדף של מעריצי מאיר אריאל בפייסבוק מונה יותר מ-70,000 רשומים. בדף בדף הזה התקיימה התחרות בין הבתים המוצעים, והפרס שהוצע הוא ביצוע הבית החדש במופע. לתיבת ההודעות זרמו מאות הצעות. לבסוף נבחר הבית שכתב קובי מלמד, תלמיד רימון, שיזכה לשיר את הבית שכתב בערב לזכרו של אריאל.

"עברנו את פרעה" - הבית שנוסף:

"מיליון אנשים בחולצה מזהב/
הולכים לכיכר בהמון משולהב/
שומעים סוכן ממולח בלבוש מעונב/
אומר שטעם החיים/ הוא בבקבוק מעוצב/
כשסירבתי לצעוד למשמע הכזב/
הם הוציאו חוזה/ אבל עברנו
את פרעה/ נעבור גם את זה"



"בחרנו בבית הזה, כי הוא מדבר בדיוק על מה שמאיר דיבר ב'מדרש יונתי' וב'נרקומן ציבור'. על המדיניות שמציגה לעם כזבים ועל מה שקורה בפועל. הייתה לו הרבה ביקורת על הפוליטיקה, על הסירחון ועל איך שהדברים מתנהלים כאן. אבל הבחירה הייתה קשה. היו עוד שלושה בתים שזכו בכרטיסים למופע והיו בעלי פוטנציאל להיכנס לשיר".

איזה מין אבא הוא היה?
"הקשר בינינו היה קשר קלאסי בין אבא לבת. היינו מאוד מחוברים. הוא היה מלא סבלנות. בניגוד לאמי, שהיא בדיוק ההפך ממנו. הוא היה מלמד אותנו חשבון בעזרת משחקי פוקר שהיינו משחקים עם מטבעות של 10 אגורות. אחר כך היה לוקח אותנו לבנק לפדות את המטבעות. בקיבוץ לא היה מושג לערך של כסף. הוא היה נותן לנו המחשה של ערכים בסיסיים לחיים שלא היו זמינים לנו בקיבוץ". 

"הוא היה האבא הכי כיפי שאפשר לבקש, אבל לפעמים שאלתי את עצמי: למה יש לי האבא הכי מוזר בקיבוץ, כשהוא היה מגיע לדוגמה לשדה, לחרוש עם טרקטור, אבל שוכח את המחרשה, ואז נוסע שוב וחוזר ושוב, מגלה ששכח משהו. התרוצצה סביבו הילה של מוזרות קיבוצניקית. הוא היה אסטרונאוט".

כמו ארול?
"לא, לא ברמה של ארול. זאת כבר מוזרות קיבוצניקיות כבדה. הוא גם היה אחד האנשים האהובים והמצחיקים בקיבוץ. לא היה אחד שלא אהב אותו".


"הוא היה האבא הכי כיפי", שירז ומאיר אריאל. צילום: ארכיון משפחת אריאל

הרגשתם חריגים?
"להיות חריג בקיבוץ זה דבר מאוד נפוץ (צוחקת). יש לנו אפילו ועדת חריגים. אבל אני בפירוש זוכרת שגם שחר אחי וגם אני רצינו לפעמים שיהיה יותר סדר. לא חלו עלינו שום חוקים של הורים, חוץ מהגעה לבית בערך בשמונה, אחרי שאכלנו בחדר אוכל. לפעמים הייתה לנו תחושה שההורים שלנו אחרים לגמרי. הייתה תחושה שהבתים האחרים מסודרים יותר". 

בשלישי הקרוב, 15 בספטמבר, יתקיים הערב ה-15 לזכרו של אריאל, ששירז משתתפת בהפקתו ברמת גיוס המימון, כדי להשתחרר מהצורך בנותן חסות שהיה קובע חוקים בהנצחתו. בהפקה המושקעת ישירו משיריו הקסומים: שלום חנוך, אברהם טל, הדג נחש, אסף אמדורסקי, משה לוי, דויד ברוזה, קרן אן, דני רובס, שלמה בר, האחים אריאל, ארז לב ארי, דורי בן זאב, שרון עזריה, יעל דקלבאום, אלון עדר, והשלושרות (איה כורם, רז שמואלי, מיכל גבע).

הפעם, כדי לספק את הביקוש הגדול, החליטו לקיים את המופע בפורמט גדול יותר בקיבוץ רגבים. "גם הדור הצעיר, שלא זכה להכירו בחייו, התחיל לגלות אותו ומושגים כמו 'שיר כאב' ו'אגדת דשא' נכנסו לדיבור השוטף שלהם", מספרת שירז.

"אמא שלי היא זו שחיה ומחיה את המשך המורשת של מאיר אריאל, ואני מרגישה שככל שהזמן עובר, יש יותר ויותר אהדה והערכה כלפי מאיר וכלפי השירים שלו. אפשר לשמוע אותם שוב ושוב ולגלות בהם דברים חדשים, שכביכולתמיד היו שם, מחכים להתגלות". 

את קוראת לו "מאיר", לא "אבא"?
"אני קוראת לו גם וגם. יש סיפורים שקשורים להיותו אבא שלי, ויש סיפורים שקשורים להיותו מאיר. זאת גם הדרך שלי לראות אותו כדמות השייכת ברמה מסוימת לכלל. נוח לי לספר לך את הסיפור, כשאני מכנה אותו מאיר. יואב קוטנר אמר לי פעם: איך יידעו שהוא אבא שלך, אם אף אחד לא יודע מי את?".

את כועסת עליו?
"אפילו לא בשמץ. מבחינתי, הוא היה האב המושלם, גם בתקופות היותר מאוחרות. הוא גם היה מאוד רגיש אלי. קולט בדיוק מתי אני במצב רוח רע. הוא היה המגן האנושי שלי מאמא שלי, שהפכה להיות יותר קשה ויותר עצבנית, ודווקא איתה לא הסתדרתי. אז אם יש לי שאלות לא פתורות, זה - אבא, איך עזבת אותי איתה בלעדיך והשארת אותי לבד?". 

"שרים מאיר אריאל - 15 שנה בלעדיו". 15.9, שלישי, 19:00. קיבוץ רגבים.