יוצר ההדים, ריצ'רד פאוארס. תרגום: אמיר צוקרמן, עם עובד. 514 עמודים

המוח האנושי, על הדרך החידתית, המסתורית, שבה הוא פועל, הוא הגיבור האמיתי של "יוצר ההדים", הרומן המשובח והשאפתני של ריצ'רד פאוארס. הוא מכיל תיאורים של מבנה האונות שמרכיבות אותו ומפרט על תפקודן של בלוטות האמיגדלה וההיפותלמוס. ואולם, כוונתו האמיתית נמצאת מעבר למה שהמדעים הנוירולוגיים יכולים להעניק.

פאוארס מבקש לפענח את הקשרים החמקמקים שבין תודעה, זיכרון והנפש עצמה. לחדור אל מעגלי הנוירונים וההורמונים. להגיע לגרעין האטום שבלב האישיות הפסיכולוגית. לאתר את - באין מילה אחרת - מקורות האני.

מארק שלוטר, שפן הניסוי בפרויקט של פאוארס, מתהפך עם הטנדר שלו בליל חורף קפוא בכביש צדדי סמך לנהר פלאט, בלב המישורים של נברסקה. הרופאים מצילים את חייו, אבל הוא סובל מפגיעת ראש קשה. אחותו הבכורה, קרין, חשה לחדרו בבית החולים בעיירה הקרתנית והמדכדכת שנמלטה ממנה כמה שנים קודם.

לתדהמתה - כמו גם לפליאת הרופאים שמטפלים באחיה - הוא לא מצליח לזהות אותה. מארק מאמין שהאישה הזרה, שהיא לכל צורך העתק מדויק של אחותו, היא בעצם מתחזה. כדי להסביר לעצמו את נוכחותה העקבית לצדו הוא בורא נרטיב פרנואידי, עמוס פרכות לוגיות שנהירות לכל חוץ מאשר לו עצמו, שלפיו גורמים עלומים רודפים אחריו כדי לחלץ ממנו מידע ואפילו להתנקש בחייו.

כריכת הספר

מתברר שיש שם למצבו המוזר של מארק: קפגרה - תסמונת נדירה אך מתועדת, שרוב הלוקים בה הם סכיזופרנים או חולי אלצהיימר. אכזרית מעבר לכל אירוניה, הקפגרה מאפשרת למארק לזהות חברים ותיקים ואת הרופאים והאחיות שמטפלים בו; רק הקרובים לו ביותר נשארים מחוץ לזיכרון.

הקפגרה פועלת בכמה רבדים מטאפוריים: היא גוזרת על האדם גלות מעצמו, מוחקת חלקים נרחבים ממה שהוא מזהה כנפש שלו. ובעוד קרין מקדישה את כל כולה כדי לסייע לו להחלים, הוא מתגעגע לאחותו האמיתית, שמוחזקת - לפי ההיגיון שפיתח כדי לפענח את העולם החדש שנזרק לתוכו - באיזה כלא מרוחק, אולי מתה.

קרין יוצרת קשר עם פרופסור ג'רלד וובר, נוירולוג מניו יורק, מדען עתיר הישגים שהפך לסופר פופולרי שמתרגם את נפלאות המוח להמונים. הוא כותב על אנשים שלא מסוגלים להבחין בין מאכלים או בין חפצים, על אנשים שאיבדו את היכולת לזהות את דמותם במראה, אבל יכולים להבחין בדייקנות בין פריטים כמעט זהים כמו חלוקי אבן, על אדם שההמיספרה הימנית של מוחו נפגעה ובן לילה איבד מחצית מעולמו (כשהתגלח לא נגע בצד השמאלי של פניו; בארוחת הבוקר הוא התעלם מהחצי השמאלי של החביתה).

המפגש של וובר, שנתון במשבר אישי ומקצועי, עם מארק שלוטר מערער עוד יותר את עולמו, גורם לו לפקפק ביכולתו של המדע המודרני לתת תשובות למצוקות הדחופות של המין האנושי. הוא מתחיל לראות את עצמו כאיש ציני, מניפולטיבי, שבגד בערכי המקצוע שלו בעבור סלבריטאות של תוכניות אירוח.

"יוצר ההדים" לא חף מבעיות. סיפור האהבה הכפול שבין קרין למחזרי העבר שלה מעט מרושל, קלישאי. הפתרון לתהייה שמלווה את העלילה - מה בדיוק קרה באותו ליל חורף שגרם לתאונה - מושהה שלא לצורך על פני דפים רבים, ואז נתפר בחופזה. אבל זה ספר מרשים שמכבד את קוראיו וגורם להם להתחבר, אחרי כל ההוקוס פוקוס המדעי, לתופעה האנושית מכולן - היכולת להרגיש.