בתום חזרה כמעט אחרונה באולם "אריסון" בתל אביב להצגה "רביזור" של תיאטרון יידישפיל, שהרימה עוגן במוצאי השבת האחרונה, השתרע מייק בורשטיין, אחד משני כוכביה, על ספה מאחורי הקלעים ונאנח אנחה יהודית הגונה. בורשטיין בא מלוס אנג'לס מוכן. עם הפציעה הקלה בכף רגלו, איש כבר לא יציע לו לשבור רגל כדי שההצגה תצליח. "הוא מקצוען ברמה אחרת", מתפעל ממנו צדי צרפתי, הבמאי הלא צפוי של ההצגה.
במשך שנות דור פעל היידישפיל בלי השחקן היידי מס' 1 כיום בעולם. איך ננסח זאת בשפה דיפלומטית? היו אי-הבנות בין הצדדים. אלא שמרגע שנטל לידיו הזמר והשחקן ששי קשת את רסן הניהול של התיאטרון הזה, הוא מיהר והביא אל חיקו את הבן האובד שלו. בורשטיין שמח להיענות לקריאה לדגל, ולפני שנתיים בא לשאת על גבו, עם כוכב היידישפיל יעקב בודו, את הצלחת הצגת "הרש'לה מאוסטרופולי". כעת סרט ההמשך.
"עם הצלחה לא מתווכחים", קובע קוני למל בדימוס, "מילאנו את האולם הגדול של בית החייל 11 פעם, אתה יודע מה זה? חשבנו מה יכול להיות הצעד הבא. מזמן היה לי דיבור עם דובי זלצר איך לא מחדשים את 'רביזור' כהצגה מוזיקלית עם המוזיקה הנהדרת שלו. הרי עברו 50 שנה מיום שזו הוצגה בתיאטרון 'העונות', בעיבוד ובבימוי נסים אלוני עם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו בתפקידים הראשיים".
בורשטיין כאן הרבה יותר מכוכב אורח. הוא יזם עם קשת את ההפקה הנוכחית, איתר את התרגום הישן והמשובח של "רביזור" ליידיש מאת כוכב הבמה היידית בעבר יוסף בולוף, ואת פזמוניו של חיים חפר להצגה בתיאטרון "העונות" תרגם בורשטיין עם ולוול טשרנין. בודו ("אחרי הכימיה שהייתה לי עם מייק ב'הרש'לה' היה ברור שנמשיך") משחק את ראש העיר. והבמאי? "בהתחלה הצעתי את עצמי", חושף בורשטיין, "אבל ששי (קשת) חשב שזה יהיה עומס גדול מדי והציע שנלך על במאי מקצועי.
"עלו כמה שמות עד שאמרתי שיש לי רעיון גאוני: להביא את צדי צרפתי! מעולם הוא לא ביים אותי בהצגה; רק בכל מיני אירועים ופסטיבלים. ששי נדלק מיד, רק שאל אם במאי 'בוסתן ספרדי' יהיה מוכן לעשות את קפיצת הדרך אל במת היידיש. כשפנינו אליו, הוא היסס. הרי זו לא שפת האם שלו. אבל שכנענו אותו. הוא פה". אני יושב לצד צרפתי בחזרה ורואה אותו מתמוגג וגם דואג. צדי נשאר צדי. קפץ מ"קזבלן" ל"רביזור", ולקראת חנוכה הוא מתחיל בחזרות להצגה "101 כלבים דלמטיים", בכיכובה של דנה אינטרנשיונל, שאותה ביים בהופעת הראווה שלה באירוויזיון.
"בדרך כלל אני במאי שמכור לשפה, ואילו כאן אי-ידיעת היידיש הוציאה ממני דברים שלא ידעתי שישנם אצלי", אומר צרפתי, "הרחקתי את העלילה מהמיקום הרגיל שלה, בלרוס. מהמנהל המוזיקלי הצעיר שלנו, איתמר גרוס, ביקשתי להביא משהו מקוסטוריצה למוזיקה של דובי (זלצר). ואם במקור ההצגה נמשכת מעל שלוש שעות, קיצרתי בחצי כדי שתהיה עכשווית יותר".
איך היא תתקבל לדעתך?
"המחזה של גוגול עכשווי תמיד. כולם מושחתים בהצגה, כולם מפלצות ואוכלים זה את זה. יש משהו יותר אקטואלי?"
כוכב בן לילה
בורשטיין (69) נולד בניו יורק כבנם של זוג שחקני היידיש, ליליאן לוקס ופסח בורשטיין. בגיל שלוש-ארבע נזרק למים. "זה קרה כשהביאו את אחותי התאומה סוזן ואותי להצגה של אבא", הוא זוכר, "עמדנו כך מאחורי הקלעים כשכמה מהחברים של אבא רצו לעשות לו קונץ. הם שמו עלי זקן וכובע ושאלו אם אני רוצה לצאת לאבא.
"'בטח!' עניתי והרגשתי דחיפה לכיוון הבמה. אבא היה באמצע שיר כשנשמעו צחוקים באולם. כשהבחין בי, שאל אותי די בתדהמה מה אני עושה על הבמה. השבתי לו שלכבוד חג המולד אני סנטה קלאוס. כששאל אותי מה אני רוצה לעשות, השבתי 'לשיר!' הקהל התלהב לשמוע פספוס כמוני שר, ומישהו זרק לי מטבע של דולר. זה היה השכר הראשון שקיבלתי בחיי".
רשמית, הצגתו הראשונה הייתה בגיל שבע, בסיבוב הופעות של משפחתו בבואנוס איירס, כשהוא ואחותו שיגעו את הקהל בתור זיסלה ומוטלה. כעבור שנתיים באה משפחת בורשטיין להציג בישראל ולא ליקקה דבש. "הערימו עלינו קשיים בטענת שווא שהיידיש שפה זרה", הוא קובל, "אם לא היו שמים לנו כאן רגליים כל הזמן, היינו נשארים בארץ". למודי אכזבות יצאו הבורשטיינים למסעותיהם בעולם ושבו הנה בשנות ה-60 .
בורשטיין הנער שובץ בתפקידון של תייר ב"סאלח שבתי", סרט הלהיט של אפרים קישון. בעקבות ההצלחה האדירה שקצר בתוך זמן קצר עם משפחתו בהצגת "המגילה", נבחר לתפקיד הראשי בסרט "שני קוני למל", בבימויו של ישראל בקר. בורשטיין הצעיר הפך בן לילה לכוכב, וגם נהנה מחברת אביו, ששיחק בסרט את שייע העגלון.
לדבריו, הוא הרגיש בעננים. "גדלתי על סיפורי קוני למל", מעיד בורשטיין, "בשבילי תפקיד קוני למל היה כמו המלט לשחקן אנגלי, מה גם שמצאתי מולי בתפקיד שלי את אהרן מסקין. איזה שחקן גדול! מבחינתי, הוא היה כמו לורנס אוליבייה. אם בהתחלה פחדתי ממנו, בצילומים הוא היה רך כמו חמאה".
איך דמותו עטוית הפאות של קוני למל שבתה את לב הקהל?
"זה היה טיפוס שכל אחד מזדהה איתו. מדובר בבחור תמים, תימהוני אפילו, עם כל מיני פגמים גופניים, אבל עם חן שלא היה אפשר לא לאהוב אותו. קוני למל התקבל אצל הקהל לא כדמות חסידית אשכנזית, אלא כמישהו של כולם. זה מה שחסר היום, גורם מאחד לכל הציבור".
התעשרת מהסרט?
"איפה! על הסרט שחצי מדינה ראתה שילמו לי 5,000 לירות, 'א־מיונטיק' (הון תועפות) במושגים של אז, אבל תגמולים אפילו לא גרוש אחד. אבל מה הכסף? זה התפקיד שבנה לי את כל הקריירה".
אבל תודה שבהתחלה רצית להשתחרר מחיבוק הדוב הזה.
"מה לא עשיתי כדי לברוח מהזיהוי שלי עם קוני למל. הרי לא חסרים לי כישורים אחרים. בסוף נכנעתי. כמו שטופול תמיד יהיה טוביה של 'כנר על הגג' ויהורם גאון יזוהה תמיד עם קזבלן, נראה שאשאר קוני למל לנצח".
"אין לי ידיד נפש"
למרות זאת, הוא, הכוכב הצעיר מבחוץ, השתדל להוכיח את עצמו לקהל כישראלי לכל דבר. הוא זכה בפסטיבל הזמר והפזמון של 67' עם השיר "מי יודע כמה" וכמובן, לא מחה נגד גזילת התהילה על ידי שולי נתן ו"ירושלים של זהב". כששככו קרבות מלחמת ששת הימים, נקרא להנחות את הופעותיו של דני קיי לחיילים. "פתאום מצאתי את עצמי עם אליל ילדותי, שידעתי שהיה חבר טוב של אמא", הוא מספר.
"מה שלא ידעתי הוא שבשנות ה-30 הם לא היו רק פרטנרים על הבמה, אלא גם היה רומן ביניהם לפני שהיא הכירה את אבא. לא הבנתי מדוע היה מסתכל עלי באותן הופעות בצורה מוזרה. 'יכולת להיות הבן שלו', אמרה אמא כעבור זמן. חוץ מזה, ככל שהוא היה אמן גדול, התאכזבתי ממנו מאוד כאדם". מאמצע שנות ה-70 זכה בורשטיין, "היפו היפי", שלוש פעמים בפסטיבל שירי הילדים, כיכב בטלוויזיה ושיחק בכמה סרטים, אבל בישראל הקטנה של אז האמן שבו משך אותו החוצה. "נפלתי בין הכיסאות", הוא סבור כעת.
בראיון בשנת-75', שנים אחדות לאחר ששיחק בקאמרי ב"הנסיכה טורנדוט", ההצגה היחידה שלו בתיאטרון רפרטוארי בארץ, הוא אמר לי: "לא התקבלתי כאן פרפקט כפי שהייתי מתקבל לו נולדתי בארץ. יש זרות. אין לי ידיד נפש בין האמנים כאן". אז הוא חזר לקוני למל והופיע, א-מחאייע (תענוג) בשני סרטי המשך שביים יואל זילברג. אז הקריירה שלו התנסתה בתפנית מפתיעה לכיוון הולנד, כאשר באופן בלתי צפוי נקרא לשמש מנחה תוכנית בידור פופולרית שם. כשההולנדים הציעו לו להנחות אצלם באנגלית, צחק, כאדם שמתמרן בין לא פחות משמונה שפות, למד גם את שפתם מאישה חרדית בבני ברק, אבל "אכלתי לא מעט חצץ בהנחיה בשפה הזאת".
בין האמנים שהופיעו בתוכניתו בהולנד הייתה צ'יטה ריברה, אניטה האגדית מ"סיפור הפרברים". כשזו שאלה אותו באיזה תפקיד ירצה להופיע בארה"ב, לא חשב פעמיים ואמר "בארנום!", לאחר שצפה במחזמר בניו יורק. ריברה המליצה עליו, וכשבוצעו חילופי גברי במהלך המחזמר, נבחר בורשטיין לככב כבארנום האקרובטי, תפקידו הבינלאומי הגדול ביותר, וכעבור שנים הציג אותו גם בהולנד. הוא נחל הצלחה גם במחזמר על הזמר היהודי אל ג'ונסון ובהצגת יחיד על המאפיונר מאיר לנסקי, אבל טעם גם אכזבות צורבות.
"הקהל צמא לזה"
לאורך השנים תעשיית הקולנוע בארץ שכחה אותו, וגם בחו"ל נתקל בורשטיין בקשיים. "בארה"ב, כשעלי להתחרות על תפקידים עם שחקנים כמו אליוט גולד, אין לי שום סיכוי", הוא אומר, "החבר'ה האלה, כולל דסטין הופמן, מוכנים לעשות כיום כשחקנים דברים שבעבר הם לא היו מתקרבים אליהם". כיום, כשלצדו רעייתו השנייה ציונה (רעייתו הראשונה עידית נפטרה ממחלה), בורשטיין כולו עזוז וגבורה לקראת ההצגה החדשה. הוא עובר ימים יפים.
באחרונה השתתף בניו יורק במפגש כנרים עולמי של כוכבי "כנר על הגג". ממעלה שנותיו ניכר בבורשטיין שהוא היה רוצה להחזיר את נקודת הכובד של הקריירה שלו לישראל. "מגיע רגע בחיים שבו אתה מבין שהבית זה פה", הוא סח בנימה מהורהרת. "לאן שאני הולך כאן, אומרים לי אנשים 'גדלנו עליך' ו'כמה אנחנו מתגעגעים אליך'. הייתי חוזר הנה בוודאות, אבל כששני הבנים שלי והנכדים בלוס אנג'לס, זה לא פשוט". מה החלום הבא? "הוא בהישג יד. לאחר ההפקה המוזיקלית ביידישפיל, צדי ואני רוצים להעביר את 'רביזור' לבמה העברית. הקהל צמא לזה, אני בטוח".