אני אתחיל מהסוף. טוב שיש כאן סדרות כמו "ערסים ופרחות". טוב שהעניין העדתי עולה שוב לדיון ציבורי. טוב, כי עדיין מדובר בסוגיה בוערת, מדממת, הכי רלוונטית שיש. ואין משהו שאני שונא יותר ממשפטים כמו "נו, עוד פעם? לא נמאס לכם לחטט בפצעים ישנים?". כי ברור לגמרי שהפצעים עוד שותתים. וכל סטטיסטיקה על מבנה המשק הישראלי תוכיח שיש להם גם השלכות מעשיות.
אבל, וזה האבל הגדול, השאלה היא מה עושים עם הפצע. האם רק מוסיפים להעמיק בו, ולהגביר את הדימום, או שמנסים לחפש גם את חצי הכוס המלאה. חצי שהולך ומתמלא, מרגע לרגע. אבל אם צפיתם בפרק הראשון של "ערסים ופרחות", קרוב לוודאי שלא תדעו את זה.
הסבר בגוף הפרק: בפרק הראשון מתוך שלושה (שאגב, עשה את הבלתי ייאמן והפך נושא סקסי, מסעיר ונפיץ לשעמום מתמשך), הוצגו 18 מרואיינים - יענו ח"י, שאמרו במילים ובדרכים שונות את אותו דבר ממש: כמה קשה לחיות במדינת ישראל כמזרחי, הנלחם שוב ושוב בסטריאוטיפים המבזים אותו, נאבק במעמדו הכלכלי והתרבותי הנמוך ואפילו כשהוא מגיע לגדולה, כמו כמה מהמרואיינים, עדיין נתפס במיינסטרים הישראלי כנחות.
אי אפשר להתווכח עם הרגשות האלה, שבחלקם הגדול מבטאים את המציאות בשטח. האליטות הכלכליות/משפטיות/אקדמיות/חברתיות בישראל עדיין נשלטות בידי הגמוניה אשכנזית, שעוברת מדור לדור. נקודה. אבל האם זאת כל התמונה? האם דין מזרחי בן 20 בישראל כדין סבו, כשהיה בן 20? האם אנחנו לא נמצאים בעיצומו של שינוי כולל, שבמסגרתו מעמדם של המזרחים בארץ הולך ומשתפר?
מתוך הסדרה "ערסים ופרחות". צילום: הוט
אני משוכנע שכן, ממגוון של טעמים. תרבותית, המזרחי הוא כבר מזמן המגניב החדש. המוזיקה המזרחית כבשה את ישראל לחלוטין, וכל מיני מכתיבי דעת קהל במיל', או מבקרים אנינים כמו סחבק, שמנסים לקטר על איכות הטקסטים שלה, נותרו מבוישים בצריח. הטלוויזיה מחפשת בנרות עוד סדרות כמו "עספור", או "זגורי", שמציגות את המזרחי כדמות עגולה: גם "בעייתית" (אלימות, כבוד, דעות קדומות), אבל גם חמה, מחבקת, עם הומור עצמי. הילדים הפרטיים שלי, חצי פולנים חצי כורדים, מתחברים הרבה יותר בקלות לצד המזרחי שלהם. הוא מוחצן, הוא כיפי, הוא חם. וכשהם רואים בטלוויזיה את "היפה והחנון", הם קולטים שהחנונים הנלעגים מגיעים - כולם - מהצד הלבן של המפה. רוצה לומר: בעיניהם, להיות חנון זה הרבה הרבה יותר גרוע מלהיות ערס.
הלאה. כלכלית, כל המדינה עוברת מהפך, שמתבטא בעיקר בקריסתו של המעמד הבינוני. אותו מעמד שבעבר, בהכללה גסה, אוכלס בעיקר בידי אשכנזים. הרי איך זה עבד? פעם, גם אם ההורים שלי היו רחוקים מלהיות עשירים, היה להם די כסף כדי לדאוג לי לחינוך טוב, ובהמשך - לשלוח אותי לאוניברסיטה. ואז, תואר אקדמי היה מבטיח לי פרנסה סבירה ומעלה, מה שהיה משמר את ההגמוניה שלי גם בדור הבא.
אלא שכאן הגיע הבאג. הפתעה! תואר כבר לא באמת עוזר. בישראל 2014 אתה יכול להיות משכיל, בעל מקצוע מכובד ועדיין לא לגמור את החודש. שלא לדבר על לרכוש דירה. זה מה שהבעיר את המחאה החברתית, וזו בדיוק הסיבה שבגינה מדובר במחאה אשכנזית, שלא הצליחה לסחוף את המוני הפרולטריון המזרחי. הם הרגישו שזו לא המלחמה שלהם. ואפילו, בהפוך על הפוך, שמדובר בפריש-מיש, שאולי ישפר את מעמדם. עכשיו לפחות כולם דפוקים. לא רק הם.
אבל גם בתוך המעמדות יש מוביליות. אני חי במודיעין, בירתו הרשמית של המעמד הבינוני. הכל אצלנו בינוני - הבתים, המכוניות, וגם גובה הלהבה העדתית. במבט שטחי, אבל ותיק, נראה לי שהעיר מחולקת באופן שווה לחלוטין בין העדות. וכולם סובלים יחד. נכון, יש גם יוצאי דופן. בבית הספר הדמוקרטי שבו לומדים ילדי, שהוא בית ספר פרטי, יש הגמוניה אשכנזית ברורה. אני קורא לזה - שאריות של כסף ישן. אבל בתמונה הרחבה, הפערים הולכים ומצטמצמים. והשאלה היא - איזו תמונה בוחרים להראות.
על הסכין
1. "טרנספרנט" (הוט 3), הסדרה שגרמה למבקרים האמריקאים להתעלף מתשבחות, הגיעה גם אלינו. במוקד הסדרה עומד אבא שבגיל 60 ומשהו מודיע למשפחתו, המעורערת כשלעצמה, שהוא רוצה לחיות כאישה. מסקנות? לא יצירת מופת, אבל סדרה מהנה מאוד, שהשיחוק שלה הוא בטיפול העדין ומלא ההומור בסוגיה שיכולה להיות וולגרית וסוחטת דמעות.
2. גל דה פז היא הזמרת הישראלית הכי טובה שאתם לא מכירים. חד-משמעית. אלבום הבכורה שלה, שיצא ב-2010, השאיר אותי פעור-פה, והעובדה שלא הצליח מתסכלת אותי עד עכשיו. דה פז עושה רוק-בלוז בקול שהוא גם גבוה, גם חרוך וגם עמוק, פנומנלי פשוט, ועתה היא משחררת אלבום שני, "goldie", כולו באנגלית. גם הפעם - התוצאה מהממת, בסטנדרטים בינלאומיים. אל תוותרו עליה.
3. ספורט הוא קודם כל תרבות. וגם אמצעי חינוכי ראשון במעלה. ולכן, אם מאמן של אחת מהקבוצות הפופולריות בארץ משמיע במשך 18 דקות את הקללות האיומות ביותר בלקסיקון (מנחם קורצקי, בית"ר ירושלים), הוא חייב ללכת הביתה. אחרת, כל ילד יבין שגבר אמיתי הוא כזה שמקלל חזרה (וגם מאיים בפגיעה פיזית ועוד שלל תופינים מילוליים). אבל זה לא יקרה כמובן.