שני הדברים הכי חשובים בחייו של שייקה לוי (73) נתפסים בעיניו כפלא: היותו אחד משלוש הצלעות של "הגשש החיוור" במשך 37 שנה והיכרותו עם אורנה, לה הוא נשוי 30 שנה באושר ואושר. 

"אין לי מושג מה זה. גורל, מקרה, אלוהים? לך תדע! הלכתי בפסאז' הוד כדי לחתום עם דן בן אמוץ על הצטרפותי לתיאטרון החמאם", מגולל לוי 50 שנה אחורה,"ובאותו זמן האמרגן פשנל (אברהם דשא ז"ל) חיכה להחתים אותי על הגשש החיוור. התלבטתי אם לפנות שמאלה כדי להגיע לגורדון, לבן אמוץ, או ללכת ישר כדי להגיע לדיזנגוף. הלכתי ישר ויצא מזה הגשש החיוור".

האינטואיציה שהובילה את לוי לגשש דרכו לגשש, הועידה לו מאוחר יותר גם את בחירת לבו: "ישבתי בחנות למכשירי חשמל של חבר, ואורנה נכנסה עם אימה. לא ידעתי, כמובן, שהיא כל כך טובה וחכמה, ובכל זאת אמרתי לה: 'אל תקני שום מכשיר חשמלי. יש לי הכול'. בדייט הראשון נשבענו אחד לשני אמונים",חושף לוי בדרמטיות.

את האינטואיציה הטובה שלו רכש לוי, לדבריו, כשעלה עם אמו בגיל 4 ממצרים, ונתלש ממנה לטובת הקיבוצים עין הים וגבעת ברנר. "הייתי ילד קטן ולבד, ובהתאם לכך פיתחתי כוחות הישרדות גבוהים", הוא מעיד.


אהבה בחנות למכשירי החשמל, צילום: זאב שטיין, יח"צ

תרנגולי הזהב

ממצרים, כור מחצבתו, הוא לא זוכר כמעט כלום, חוץ מריח תבשיליה המהבילים של נעמי סבתו. אולי משם הגיע תחביב הבישול שלו, שהוליד את "סיפורים עם רוטב" (1996), ספר בישול פרי עטו, המכיל סיפורים משעשעים מהחיים ו-33 מתכונים.

אבל אחרי הכול, "שייקה מהגשש" או "ההוא מהגשש" - הוא אגדה בחייו, שיחד עם גברי בנאי וישראל (פולי) פוליאקוב ז"ל גרם לנו לבכות מצחוק בעשר תכניות, סרטים ושירים שהפכו במרוצת הזמן הישראלי העקלקל לעברית אלטרנטיבית, שזכתה לאבולוציה "גששית" עצמאית, השגורה בפי כל ("מהאדם הכי פשוט ועד הפרופסור").

את פריצתו הגדולה חייב לוי ללהקת פיקוד מרכז, שם שירת בסוף שנות ה-50 ושם זכה לתואר "כוכב נולד" על ידי חיים גמזו, המבקר שכולם עשו במכנסיים ממנו. באזרחות התגייס ללהקת "התרנגולים" האגדית, עליה גאוותו: "אין חבורת זמר שמגיעה לרמות השירה של התרנגולים. הכול חיקוי, או השפעה. להשיג כרטיסים למופע של 'התרנגולים', היה הבהלה לזהב".

ב-2000, שנתיים לפני שהגשש התפרקו סופית, זכתה השלישייה האגדית בפרס ישראל. "אם התרגשתי? ודאי. איך לא?", הוא נזכר, "לבשנו חליפות. את יכולה לתאר לעצמך? קיבלנו את הפרס כתרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. מה שאומר שאהבו, העריכו ונהנו מאיתנו. לשון הגשש החיוור דבקה בעם ישראל, כמואש בשדה קוצים".

למה התפרקתם?
"רצינו לסיים עם הגשש כבר כמה שנים קודם לכן, אבל פשנל תמיד היה אומר לנו 'עוד תכנית אחת וזהו'. היינו עייפים. על כל תכנית עבדנו שנה שלמה".

שבע שנים אחרי שהלהקה התפרקה, פולי נפטר. 
"הכאב גדול והוא מלווה אותי כל הזמן. אין רגע שהוא לא אצלי בראש. הגשש החיוור זה חבורת חיים", דומע לוי בזווית עינו.


הגשש החיוור, "חבורת חיים". צילום: משה שי, פלאש 90

"זוהר ארגוב היה זמר ענק"

ויש גם מארז חדש המכיל את שלושת אלבומיו: "שייקה לוי" (1999), "כמו שקיווינו" (2011) ואלבום בונוס עם שישה שירים שכתב והלחין קובי לוריא, מתוכו רצים כרגע ברדיו "שיר לא מזרחי", "שירת נשים" ו"ילדים", שיר קורע לב שלוי כתב והלחין על עובדת היותו חשוך ילדים.

"זה כאב שאני סוחב איתי הרבה זמן ורק עכשיו אני בשל להוציא אותו", מתוודה לוי, "אורנה ואני ניסינו להביא ילד לעולם הרבה זמן. ניסינו כל מה שאפשר. היינו אצל הרופאים הטובים ביותר ועברנו את כל מדורי גיהינום. כשראיתי כמה אורנה סובלת, הרמתי ידיים".

למה לא אימצתם?
"יום אחד חשבתי על אימוץ. פגשתי את פשנל ושאלתי אותו מה דעתו. הוא אמר לי: 'מה פתאום לאמץ? תעשה ילד מעצמך'. זה הסתדר לי, כי לא הייתי בעד אימוץ. האמנתי שיהיה לי ילד מעצמי. אבל זה לא צלח ולא הסתייע. מה לעשות?"

יש לך בטן מלאה על המוזיקה המזרחית?
"זוהר ארגוב היה זמר ענק. הוא בחר את הדברים הטובים. יש לי דיסק באוטו שזוהר ארגוב שר יאיר רוזנבלום. יש דברים טובים במוזיקה מזרחית, ויש דברים לא טובים. בחמש שנים האחרונות יש שירים של חבר'ה צעירים עם שירים יפהפיים, ויש שלא נדע. הזמר המזרחי צריך להקפיד יותר על המילים. שירים צריכים להגיד משהו".

יש צ'אנס שתמצאו צלע שלישית לגשש?
"לא. עם מאה סימני קריאה. הגשש לא יתאחד לעולם".

גונב לאוזני שיש לך פרלמנט.
"כן. אני חבר בפרלמנט הרבה מאוד שנים. מקום המפגש סודי. מגיעים אליו חבריי יצחק בן נר, יצחק שאולי, אבי כהן, דליה גוטמן ועוד. מגיעים בלי בני זוג. מפגש נעים שבאמת ממלא מצברים. אנחנו מתייצבים כל שבוע כמו שעון. לא קובעים. פשוט מגיעים ביום שישי. אי אפשר בלי זה".