"מזל עורב", אמיר גוטפרוינד, זמורה-ביתן, 239 עמודים

כשאמיר גוטפרוינד נדרש לתיאור השיממון בחיי הגיבור חסר השם שלו הוא כותב: "עוד כמה דפים בספר שכבר חודשיים שוכן לצד מיטתו. ספר חשוב, של סופר חשוב, כולם התלהבו ממנו, רק הוא לא הבין איך צועדים בשממת הסלעים הזו".

ובהמשך: "זה היה ערב של שינוי. בספרו של הסופר החשוב אירע דבר מה, התרחשות אמיתית. מאה דפים ויותר התגלגלו בו דמויות מהורהרות, והגיבור הראשי, מחוק קווים, נע ממקום למקום בלי תכלית וקיים יחסי מין רק פעם אחת, והנה, אמו מתה, ומדף לדף התחזקה התחושה שגם הגיבור מתחזק, שהנה-הנה תקום עלילה, משהו יקרה...".

האם גוטפרוינד נפרע פה מאלה שלא רואים בו "סופר חשוב", או שאולי הוא מקדים לצפות את התגובות לרומן החדש שלו ומעמת אותן עם ביקורות נלהבות לספרים שהקוראים לא מצליחים לסיים?

מה שבטוח, ב"מזל עורב" יש מספיק עלילה. גיבורו נושל לאחרונה מחברת ההיי־טק שהקים וננטש על ידי האישה שאהב. את הימים הריקים הוא מבלה בשוטטות עקרה ברחובות חיפה, בפנטזיות נקמה נגד שותפיו לשעבר ובשתיקות ארוכות מול הפסיכולוג שלו. עד שהוא נתקל בפרשת היעלמותה של נערה בשם ליר אוחיון ומחליט להצטרף לחיפושים אחריה. כצפוי, התכלית האמיתית של החיפושים האלה היא מציאת משמעות חדשה לחייו.

"מזל עורב" כולל את כל המרכיבים שמופיעים ברשימת הקניות של הספרות הישראלית החדשה: זכר מתוסכל עם שאיפה להתעשרות, אישה שסבלה מהתעללות מינית בילדותה, אלימות אורבנית על רקע גזעני, תעלומה משטרתית לא מפוענחת, תקשורת רודפת סנסציות, אפילו פיגוע טרור קטן. למרבה הצער, גוטפרוינד מתקשה ליצוק אותם לנראטיב קוהרנטי ומהודק.

"מזל עורב" הוא כמו מצגת פאואר פוינט של אפשרויות עלילתיות שהסתיימה מוקדם מדי. האובססיה של הגיבור כלפי דנה, מלצרית השואפת ללמוד משחק, לא נתמכת על ידי הטקסט, והסיבות שהניעו אותה לעזוב - מעבר לבעייתיות שגרתית באינטימיות - שרירותיות. הדיאלוגים ביניהם נשמעים כמו שורות בדרמה של ערוץ 10 על צעירים מעוטף רוטשילד. גם המשבר שבגללו הגיבור איבד את הסטארט-אפ שהקים נשאר בתחומי הקלישאה, ללא פירוט או העמקה: "הטכנולוגיה שלהם, הטכנולוגיה החדשנית, המובילה, שעליה ביססו את המיזם שלהם עומדת להיזנח וטכנולוגיות אחרות מתבססות".


כריכת הספר של גוטפרוינד

החיפושים אחר הנערה האובדת אמורים להושיע את הגיבור מהחידלון הרגשי שהשתלט עליו - אבל לא מצליחים להציל את העלילה מהנוסחתיות המדאיגה ששורה עליה. ייתכן שגוטפרוינד עצמו הרגיש כך ובשליש האחרון של הספר הוא רוקח אפיזודה אלימה ומופרכת שנראית כאילו נלקחה מסרט אקשן של סטיבן סיגל.

במהירות שבה גוטפרוינד נדחף לקשור את הקצוות, הנערה האובדת וגורלה העגום נדחקים הצדה לטובת אפשרויות מיניות עם נשים פתייניות (הראשונה, אשתו הזנוחה של טייס בקבע, נקראת נופר סוויסה - שם שקל לבלבל בינו לבין נופרית ואנונו, שהיא אחת החברות של הנערה הנעלמת המתייפחות תדיר בטלוויזיה). הקורא מנחש מהר שהאיחוד המחודש עם דנה הוא רק עניין של זמן ושהשותפים בהיי־טק יתרסקו בלעדיו.

גוטפרוינד כותב רהוט ומיומן. הספר מצליח להעביר רגש אמיתי כשהוא מתאר את המסעות הרגליים של הגיבור ברחובות חיפה. אבל הכרעות בארגון העלילה סובלות מרישול מוזר. קשה להבין למה הגיבור צריך להגיע לשלושה אשפוזים נפרדים בבית החולים - פעמיים כקורבן של אלימות - ועוד פעם בשביל לבקר את אחיו שנפצע (באורח קל) בפיגוע. או העובדה שהוא צריך לפגוש שם את המלצרית הרוסייה סווטה שהפכה בדרך קסם לאחות רחמנייה.

מעבר לפגמים מקומיים, "מזל עורב" - עם כל האלימות הפיזית והסבל הרגשי שיש בו - מגיש לקוראים תמונה מרוככת, מדוללת ומנחמת של מציאות אנושית. מכל קונפליקט יש מוצא, לכל אובדן יימצא פיצוי. מצבי משבר הם לא יותר מאשר אנקדוטות מומצאות, רכיבים דרמטיים בטקסט ספרותי. גוטפרוינד כאילו צובט בלחייהם של קוראיו, קורץ להם ואומר, "אל תדאגו, הרי אתם יודעים שבעוד 40-50 עמודים ממילא הכל ייפתר".

למזלו, ספרות כזאת עובדת גם כשהיא לא עובדת. במילים אחרות: "מזל עורב" צפוי להפוך ללהיט ענק במבצעים של פסח. אל תתפלאו אם הוא יגיע אל בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר.

על המדף