הנה פרט מפתיע: דן כנר נוהג לבטא את שמו במלעיל. כשהתקבל לקול ישראל התבקש לבחור בשם עברי אך במקום להתאמץ שינה רק את הצליל, ואימץ לעצמו את השם כנר במלרע. מלבד זאת, הוא נראה כפי שהוא נשמע: לא תתפסו אותו בג'ינס או בחולצת טריקו קצרת שרוולים. גם לראיון הוא מקפיד להתייצב בעניבה, וזאת בעקבות התיאוריה שפיתח לעצמו: "אדם כשהוא מחווט ומחויט, חנוט בחליפה, הליכתו יותר אצילית וזקופה. ליד המיקרופון אדם מעונב מדבר אחרת. קריינים שבאים למשמרתם בתלבושת יותר משוחררת, אף נשמעים כך. לפעמים אני שומע מהם שיבושים, אוזניים תצילנה".

אני נפגש עם כנר, במלרע, לרגל זכייתו ב"פרס היצירה בתחום הציונות" מטעם שרת התרבות. את הפרס קיבל על המיזם הייחודי "קול התנ"ך", שבמסגרתו הקליט את כל ספר הספרים מראשיתו עד סופו. "מפעל חיי", לדבריו. זו השנה השנייה שבה מוענק הפרס, והוא הספיק לצבור מתנגדים רבים שדרשו לבטל אותו בטענה שהוא משמש כלי למטרות פוליטיות. "בניגוד לרבים הנוטים להקל ראש בציונות, לי, כמי שגדל בבית ז'בוטינסקאי פטריוטי, זו גאווה להיקרא ציוני", משיב כנר (67) לטענות.

הציונות, וגם נסיבות החיים, הביאו אותו לפני 22 שנה לקבוע את ביתו במעלה אדומים. מתנחל? לא לדעתו. "אני גר במדינת ישראל", הוא מצהיר. "אם ניתנה לנו, לעם ישראל, נחלה בארץ הזאת, אז אני מתנחל? המקום נהדר, הנופים נהדרים והעיר מטופחת ונקייה". הגירושים מאשתו הראשונה, דפנה, הביאו אותו לשם. "כשהיה עלינו למכור את הבית לצורך חלוקת הרכוש, חשבתי להתיישב בכוכב השחר. ועדת הקבלה שם לא קיבלה אותי בתואנה שאין מקבלים לא נשואים. ‘אתה עלול לפרק אצלנו משפחה', הם תרצו. אז הגעתי למעלה אדומים. זה עלה לי בדיוק כפי שקיבלתי על מחצית דירתי בירושלים, דירה של 60 מ"ר בתלפיות".


"גאווה להיקרא ציוני". צילום: מרק ישראל סלם

רגע של עברית

כנר התגלגל במקרה לקריינות. טרם עידן הטלוויזיה, בהיותו תלמיד שמינית, אהב מאוד להאזין ל"בילוי נעים", תוכניתם של דרורה בן־אב"י ומרדכי פרימן בקול ישראל. במסגרת התוכנית התבקשו המאזינים להציע בילוי נחשק. כנר, שניסה להיות מקורי, הציע טיסה עם צנחנים, צלילה בצוללת, הגשת מהדורת חדשות וגם השתתפות בחוג התנ"ך של דוד בן-גוריון, פסגת החלומות של אז.

את הטיסה, הצלילה והחדשות השאירו אנשי הרדיו לאחרים, אבל הרעיון לגבי "הזקן" התקבל בברכה. הנער כנר נשלח לתדרוך אצל מזכירו האישי, יצחק נבון. זה הציע לו שיחה מקדימה אצל פולה ונתן לו להבין שאם יביא אותה להיזכר בעברה כאחות, יצבור נקודות אצלה. בקיצור, הוא נכנסבחרדת קודש אל החוג והושב עם אנשי הרדיו בשורה השנייה. בן-גוריון בעיקר שתק. השופט העליון משה זילברג ניהל את הדיון. חתן התנ"ך עמוס חכם משך תשומת לב.

ופולה? היא אפילו לא הציעה כיבוד לאורחים מהרדיו. "בתום הדיון, לפי המסוכם עם אנשי הרדיו, היה עלי לראיין בקצרה את בן־גוריון לתוכנית", מעיד כנר. "אבל אצל פולה לא היה דבר כזה הסכם. כשהמסובים התפזרו איש-איש לדרכו ואנחנו נערכנו לראיון המובטח, אמרה פולה ‘קוצ'י מוצ'י' ופשוט העיפה אותנו החוצה. ‘בן־גוריון צריך לישון', היא אמרה. שום דבר לא עזר".

ואף על פי שהתוכנית שודרה ללא הראיון המבוקש, קולו הערב של כנר כבש את אוזניהם של אנשי הרדיו. "הציעו לי מבחן כניסה לגלי צה"ל, וטלילה בן-זכאי העורכת קיבלה אותי עקרונית לתחנה. אבל כשהתגייסתי, זה לא עניין אף אחד. נאמר לי שעם כושר קרבי כשלי, עלי לבחור בין גולני, שריון וקורס מ"כים. מכיוון שעברתי קורס מ"כים בגדנ"ע, אז יאללה, מה יכול להיות".

היית מ"כ?!
"איפה! החזקתי מעמד בקורס בשבטה עד שבוע לפני הסוף. הייתי די פדלאה, יש להודות. העיפו אותי ובשבוע הנותר סיידתי צריפים, עד שבשעה טובה הגיעה הגאולה מגלי צה"ל. שידרתי שם את ‘ד"ש עם שיר', התוכנית הפופולרית באותם זמנים, והרגשתי אושר עצום. לא רק שהפכתי בבת אחת לידוען, אלא גם שידרתי את המוזיקה האהובה עלי".

לאחר השחרור התקבל כנר לקול ישראל. משה חובב, מנהל הרדיו ובעלה של דרורה בן-אב"י, שזכר אותו מהביקור אצל בן-גוריון, הוא זה שסלל בפניו את הדרך. רק שקודם היה עליו לעבור את טקס מתיחת הקריינים החדשים המסורתי. "בפתח השידורים שמעתי לפתע את ‘שירו של יום' במהירות כפולה. תחנוני בפני הטכנאי להפסיק את זה לא הועילו. הוא הגיב בתירוץ שאין מפסיקים דברי קודש. לאחר שכמעט יצאה לי שם הנשמה, התברר לי שהשידור האמיתי הועבר מאולפן אחר. בסך הכל גורלי שפר לעומת אותו קריין טירון שנדרש להעביר את ‘התעמלות הבוקר' כשהוא בבגדי ספורט".

תוך זמן קצר קודם כנר להגשת החדשות, ומאז הוא שם. ואף שבסוף דצמבר 2012, עם הגיעו לגיל 67, היה אמור לצאת לגמלאות, לבקשתו קיבל ארכה. "אם זה היה תלוי בי, הייתי משדר עד מאה ועשרים", הוא מסגיר את רחשי לבו. "מה שעוזר לי הוא שאין כיום קריינים כפי שהיו פעם. אין קורסי קריינים ועל זה בוכה הנביא. עצוב שהיום מרשים לכל אחד לתפוס מיקרופון גם אם הוא איננו כשיר לכך. יש כאלה שצורם לשמוע אותם, אבל לא הייתי רוצה להשמיץ".

מה דעתך על התהליך שעברה השפה העברית?
"דווקא אין לי טענות לעברית של היום. אני עצמי הייתי יותר שמח לשמוע את העברית של פעם, הקשורה למקורות ולדיוק. שיבושים בשפה מצערים אותי, אבל אני לא רואה גנאי לדובר. אם מישהו שוגה מתוך אי ידיעה, ניחא, לא כל שכן אלה ששוגים במתכוון. בורות בעיני היא כשאדם לא רוצה ללמוד, לא כשהוא לא יודע".

מעולם לא ערך תוכניות. במשך כל השנים הוא מתמיד בהגשת החדשות, ונותר נאמן לאהבותיו המוזיקליות המתקתקות מפעם "השמלציאדה המוזיקלית", לדבריו. "בקיטש יכול להיות גם צד חיובי", הוא מגונן ומספר כיצד הוא משקיע לא מעט זמן בליקוט חומר הרקע לתוכנית "מתוק מאז", שאותה הוא מגיש עם העורכת עפרה הלפמן בקול ישראל. וכן, הוא כבר רכש כרטיסים להופעותיהם של קליף ריצ'רד וברברה סטרייסנד, שאותה הוא מעריץ מאז שהגיע אליו תקליטה הראשון. לעומתה, זמרים בלוזיים וג'אזיים פחות עושים לו את זה, וגם לא מוזיקה קלאסית.


"שום דבר שקשור בקריינות לא קטן עלי". צילום: מרק ישראל סלם

לא כדאי לשאול את כנר על מהדורות היסטוריות שהגיש, פשוט הוא לא ממש זוכר. אבל את מלחמת יום כיפור הוא זוכר גם זוכר. באותה תקופה, לצד עבודתו כקריין, כיהן כמנהל חטיבת הביצוע ברדיו והתבקש להיות בכוננות. כשהגיעה ההוראה לפתוח את השידורים בשתיים בצהריים, יצא במכוניתו בעיצומו של היום הקדוש לאסוף את אריה גולן, מנהל הקריינים דאז. "נתתי לו לפתוח את השידורים בהודעה על המלחמה לבל ייאמר שהמנהל לוקח לעצמו את הסוכריות", מסביר כנר. כמו רם עברון שהכריז על מבצע סיני ויורם ארבל שהכריז על מלחמת ששת הימים, גולן נכנס לדפי ההיסטוריה. "נחמה פורתא הייתה שמטבע הדברים, בגלל ההפתעה שבמהדורה הראשונה, לא שמעו אותה רבים. במהדורות הבאות כבר שמעו אותי, אבל מי זוכר".

קול ישראל

ב-1970, במקביל לעבודתו ברדיו, נקרא כנר לסייע לדליה מזור כקריין רצף, אולם הקריירה הטלוויזיונית שלו ברוממה לא התרוממה. כשאני שואל אותו אם הטלוויזיה היא החמצה מבחינתו, כנר עונה. "לפעמים אני חושב שכן, לפעמים אני חושב שלא. באותם ימים עדיין לא היה טלפרומטר, מקראה בעברית. לכן לקראת הפעם הראשונה שלי מול המצלמות, מחשש שיתקוף אותי בלק-אאוט תוך כדי שידור, חישכון בעברית, למדתי בעל פה את הטקסט. זה עבר בשלום, והמרכזייה הוצפה בטלפונים של צופים שהחמיאו לי באומרם שהרגישו כאילו שאני פונה אליהם. בכך מלכדתי את עצמי. מאז ועד היום אני לומד בעל פה כדי לא לאכזב את הצופים".לצד שידורי הרצף הגיש תוכניות לילדים

ולנוער, בהן "עלם ועל־מה", שיש לו הזכויות על שמה. "התחילו תופעות הערצה שבשיאן הזעיקו משטרה כדי לחלץ אותי", הוא מנתר באחת אל ימי התהילה ההם. "בין המעריצות היו כאלה שניסו להגיע אלי הביתה. אחת לא ויתרה וישבה על המדרגות עד הבוקר ובכתה. שכנה הכניסה אותה אליה וכיבדה אותה בקפה. לאחר מכן היא באה אלי ושאלה איך אני מתנהג, לקבל בחורה ואחר כך לזרוק אותה החוצה? הסברתי לה שהיא לא עברה את סף ביתי. אבי כמעט יצא מדעתו מרוב הטלפונים.

פעם התקשרה דליה מזור, הציגה את עצמה וביקשה אותי. אבי, שכנראה עצבנו אותו קודם בטלפון, הגיב ב'דליה מזור, כן?!' וטרק. זה חזר כשהיא ניסתה שוב. לתומו חשב שעובדים עליו". גם אשתו הראשונה, דפנה, נישאה אליו על גלי ההערצה. "אני לא יודע עד כמה היא הייתה בין המעריצות, אבל היא החמיאה לי והציעה שניפגש. ההמשך ידוע". וההמשך כלל קרב מזונות סוער שארך שנים רבות וכלל האשמות קשות.

למדת לקח?
"כן, אסור לקנות חתול בשק".

הסיפור הזה, עם כל הדם הרע שנלווה אליו, נשאר הרחק מאחוריו, וכנר מתנחם בבנותיהם המשותפות ענבל (34), דיילת, וענת (33), קלינאית תקשורת. כיום הוא רווה נחת מפרק ב' שהזדמן לו בשלב מתקדם בחייו. "יום אחד אלוהים שלח לי מלאך", הוא אומר וצוחק. "הכל קרה במקרה. אף פעם לא ידעתי להכיר בעצמי בנות. חברים ניסו לעזור ולא הצליח להם, בעוד שאני לא התאמצתי. יום אחד באתי לחתונת בתו של החבר הקרוב ביותר שלי. למחרת הוא הציע לי לפגוש את הדודה של כלתו. כך נכנסה מלכה'לה לחיי, וכך הצטרפתי למשפחת חברי. איך אומרים? הידקנו מעגל".

מלכה'לה של דן הינה מוכרת מוצרי קוסמטיקה בסופרפארם. לכאורה עולמות נפרדים, אבל חיבור מושלם. "היא הביאה אושר בלתי רגיל לחיי", כנר מתפעל. "רק דברים טובים קורים לי מאז שהתחתנו לפני חמש שנים".

אחד מהם, שאולי גרם פה ושם להרמת גבה, אירע לו לפני כחצי שנה: בכיר קרייני הרדיו, שבעבר נמנע ממנו להיות בין מגישי החדשות בטלוויזיה בגלל משרתו הרמה ברדיו, הפך לצד עבודתו הקבועה מול המיקרופון למבזקן בערוץ הראשון, שמגיש גם את מהדורת הלילה. "שמחתי להיענות להצעה", הוא אומר, "אם כי כעת אני בחופשת מחלה לאחר שנפצעתי ברגל בעקבות ניסיון לעסוק בספורט, מה שלא עשיתי כל השנים".

זה לא קטן עליך, להיות מבזקן?
"שום דבר שקשור בקריינות לא קטן עלי. כל עוד אני חושב שאני עושה את עבודתי נאמנה, אני מגיע לכלל סיפוק".

קולו הייחודי הוא מכרה זהב, המעתיר עליו חלטורות. אחת מהן הוא לא ישכח זמן רב. ב-2011, באירוע לזכר הנספים באסון הכרמל הקריא כנר, המנחה, שבחים רבים לראש הממשלה, ככתוב בנוסח שהכתיבו לו אנשי לשכת ראש הממשלה. רוב התלונות הופנו כלפי לשכת ראש הממשלה, אך גם אל כנר כוונו חצי הביקורת. "בדרך כלל אני כותב באופן בלעדי את נוסח הדברים ולומד בעל פה, לא כן היה בטקס הזה", הוא מסביר.

"מכיוון שבשנה הקודמת הייתה מהומה בטקס, העריכו המארגנים שמדובר בתפוח אדמה לוהט והתעקשו שאקריא טקסט מוכן. הטקסט עבר גלגולים. ולפני היציאה מהבית הגיעה אלי הגרסה ה-15 והסופית, היה לי ברור שהנוסח שגוי. אמרתי שזה לא לכבוד ראש הממשלה שייקראו דברי הלל כאלה בשבחו וסברתי שכקריין ממלכתי לא ראוי שאקרא אותם. אז יצאה הוראה אחרונה שאין לשנות ולו מילה אחת. איש איננו מצפה ממני שאעזוב טקס, מה גם שאי אפשר לסרב לראש הממשלה".

פרשת "ויקרא"

הקלטת התנ"ך הייתה החלום של כנר, חלום ששורשיו נטועים בבית המסורתי שבו גדל. "ספגתי את אהבת התנ"ך מאבי-מורי ד"ר ישראל כנר", הוא מעיד. "גדלתי בתקופה שבה האזינו באהבה לפרקי היום ששודרו ברדיו. מבין המקריאים אני זוכר את יוסף רוזן, שלמה ברטונוב ויעקב בנאי, עליהם השלום ואת עמיקם גורביץ' וחיים יבין, יאריכו ימים. אבל גדול קרייני התנ"ך היה משה חובב, שלו היה חי כיום, לא רק שלא הייתי מעז לגשת למיזם החדש, אלא גם הייתי מציע אותו לו".


"רצון להשאיר אנדרטה תרבותית רוחנית". צילום: מרק ישראל סלם

כשהיזם יקי קסוטו שמע על הרעיון, הציע שהוא ושותפו לעסקים, שמיל וייסמן, יגשימו לכנר את החלום. הם שכרו ציוד הקלטה והפכו את מרתף ביתו של כנר לאולפן הקלטות זמני. טכנאי הגיע אליו כדי להראות לו על מה ללחוץ, ואחר כך היה בא לאסוף את החומר המוקלט. כנר הקליט חמש שעות ביום, במשך שמונה חודשים, את נוסח "תנ"ך חורב". והתוצאה 72 שעות שמוגשות בתקליטור או בדיסק און קי, בצירוף 52 פרשות השבוע כבונוס. "זה לא היה פשוט", מבהיר כנר. "היה לי הסכם לא כתוב עם אשתי שלא ייגררו רהיטים מעל ראשי. היא נאלצה להשלים עם העובדה שבמשך שעות בעלה היה תפוס למטה עם התנ"ך, מתוך רצון להשאיר אחריו אנדרטה תרבותית רוחנית".

כנר, תמיד קריין ולא שחקן, הקפיד להימנע מהקראה משוחקת. בניגוד ליוסי בנאי שהקליט חלקית את ספר תהלים בליווי פסקול מוזיקלי או של שחקן העבר האנגלי צ'רלס לוטון שהקליט סיפורים מהתנ"ך. "כשאתה שומע אותו קורא על דוד וגולית, כל שדה המערכה מתחיה לנגד עיניך", אומר כנר ומחקה בנימה מחויכת את המנוח. "זה נפלא, אבל אצלנו זה אחרת. היה לי חשוב ששום דבר לא יסיט את תשומת הלב מההקראה עצמה, והדברים ניתנים לדמיונו של המאזין".

כנר מטעים שהקליט את כל התנ"ך, לרבות הפרקים בארמית, ללא כל השמטות ובלי צנזורה, גם את הקטעים הנועזים, "אני זוכר אותנו, הילדים, מדפדפים לספר יחזקאל, וצוחקים תוך כדי קריאת פסוקים כמו ‘ותזנינה במצרים, בנעוריהן זנו שמה, מועכו שדיהן ושם עישו דדי בתוליהן'. ואיך אפשר בלי רחב הזונה? אין כאן הנחות. אם הכל, אז הכל".

הוא מודע לכך שבעידן של מבצעי ספרים ו"ארבעה במאה", לא קל להפיץ את הערכה. אם כי הוא מצפה שהיא תיקלט במערכת החינוך, בבתי הכנסת ובקהילות היהודיות בעולם. בינתיים הזמין אותו הנשיא פרס לפגישה ש"הייתה נפלאה" והביע את דעתו שמן הראוי שהלימודים בבתי הספר ייפתחו בהשמעת פרק תנ"ך בקולו של כנר.

עד המיזם קראת את כל התנ"ך?
"כמה פעמים, אם כי לא ברציפות. במרוצת השנים, כל אימת שעלה הרצון לפני, לקחתי לידי את התנ"ך וקראתי בו. במיוחד אחרי גירושי, כשפתאום התפנה לי זמן, לקחתי על עצמי לקרוא ערב ערב לפני השינה דף גמרא ־ וכמה פרקים מהתנ"ך. לגבי הגמרא התברר לי מהר מאוד שאני שחצן גדול, אי אפשר לקרוא אותו לבד. לעומת זאת, נהניתי מאוד מקריאת התנ"ך בליווי פרשנות".

הגשמת את החלום הזה, מה החלום הבא?
"הייתי רוצה להקליט את ‘ספר האגדה' של ביאליק ורבניצקי. חשבתי גם על ‘משנה תורה' של הרמב"ם. אך מכיוון שאין לכך הצדקה מסחרית, אשאר עם המיזם הייחודי של 'קול התנ"ך'".