איך זה קורה לנו? איך קורה שאנחנו מקפידים לאכול את ה"דברים הנכונים", מתנזרים (כמעט) לגמרי מעוגות, גלידות, צ'יפס ואפילו לחם - ולא, אין תוצאות כשעולים על המשקל (המעוצב בחדר האמבטיה). שאלה/ תהיה/ טענה זו אני שומעת כל הזמן ממטופלים, מחברים, מבני משפחה. אז איך באמת זה קורה?

אנחנו מעגלים פינות כמעט כל יום. לפעמים גם יותר מפעם ביום, מבלי שמודעים בכלל לעניין, באכילה אגבית. בואו נשחזר יום שיגרתי עם נשנושים שגרתיים:

בבוקר: מכינים כריכים לילדים לבית הספר. חותכים את קצה הפיתה, את החתיכה המיותרת אוכלים (בעמידה...) במקום להכניס אותה לפיתה או לזרוק לפח. תוך כדי הכנת כריך גבינה עם זיתים, אוכלים 2-3 זיתים. מהכריך השני, עם הגבינה צהובה, חותכים ואוכלים את החלק ש"בורח החוצה". במקביל לוגמים מהקפה עם חופן דגני בוקר מהקופסה הפתוחה שעל השיש.

בדרך לעבודה או כשמגיעים לעבודה עוד קפה עם עוגייה או שתיים. במהלך היום בישיבות במשרד, במיוחד בישיבה ארוכה, מתישה (ואולי גם משעממת) מנשנשים עוגיות, קרקרים, פירות, שתייה ממותקת. כך אפשר להגיע בקלות ל-500 קלוריות ואפילו יותר.

גם פגישות עבודה בבית קפה או עם הלפטופ - השותף הטבעי לעבודה - קפה גדול הפוך אחד ועוד אחד, עם מאפה קטן או כריך קטן תורמים מאות קלוריות, מבלי שממש נשים לב. היום רק התחיל וכבר הגענו לשעות אחר הצהריים. אם בעבודה (נשנושים בדומה לשעות הבוקר...), או עם הילדים בבית או עם הילדים בהסעות, בחוגים, בגינת המשחקים או גם וגם. קשה להתחמק מעוגיות, חטיפים בשקיות מרשרשות או שאריות של חטיפים בשקיות מרשרשות, פירות או שאריות של פירות או כריכים נגוסים.


אכילה מול המסך לא תורמת לדיאטה. צילום: Ingimage / ASAP

אבל בזה לא תם הסיפור. הנשנוש "מכה" בנו גם בשעות הערב, אחרי יום עתיר פעילות, כשיורד המתח והכל יותר רגוע. אכילה מול הטלוויזיה, שאריות מהסירים שעל הכיריים, משהו קטן שנשאר על השיש או מהמקרר, כשפותחים אותו להכניס את החלב.

אחד הקשיים בלרדת במשקל הוא הנשנוש, או אולי בעצם "תופעת הנשנוש" - אכילה אגבית שנדמה שתרומתה הקלורית זניחה - עלולה להגיע למספרים גדולים ולהוביל למימדים גדולים. מחיר הנשנושים יכול להגיע למאות קלוריות במיוחד כשמדובר בפיצוחים, שוקולדים, צ'יפס, עוגיות ושאריות מצלחות ילדים. אם נחסוך רק 150 קלוריות ביום מנשנושים מיותרים נוכל להפחית כמעט שמונה ק"ג בשנה. תודו שזה מספר בעל משקל (תרתי משמע) שאפשר בקלות יחסית לוותר עליו.

הנשנושים אמנם מהווים חלק מהתפריט היומי שלנו, ואין זה אומר שהם דבר לא טוב. אני ממליצה למסד אותם ולבחור את הנשנושים הראויים. ואל חשש, אין הכוונה רק לפרי או יוגורט דיאט (שהם אופציות מצוינות). יש אפשרויות נוספות שאולי יפתיעו אתכם, אבל לפני כן, בואו נראה איך אנחנו מפתחים את המודעות לאכילה האגבית ואיך אנחנו מצמצמים אותה. הנה מספר רעיונות:

אני מציעה לאמץ, ואפילו באופן זמני, רישום של יומן מזון בדומה לרישום הוצאות והכנסות לצורך בדיקת התקציב האישי או המשפחתי. רשמו כל מה שאתם אוכלים, תוך ציון הכמות. פעולה פשוטה, אך מטרידה זו, גורמת לנו להיות מודעים לכל מה שאנחנו מכניסים לפה. מה שיוביל אותנו לחשוב פעם נוספת אם לאכול (או לא).

מחקרים מצביעים על כך שאכילה מסודרת במהלך כל היום, רצוי כל 3-4 שעות, משפרת את הסיכוי לירידה במשקל ולשמירה על משקל גוף תקין. כלומר, ארוחות מסודרות: שלוש ארוחות עיקריות (בוקר, צהרים וערב), ו-2-3 ארוחות קטנות בין העיקריות - מה שנקרא בלשון הדיאטנים "ארוחות ביניים". ארוחות הביניים הן למעשה מיסוד הנשנושים.

מנות מדודות: במיוחד בארוחות הביניים, מומלץ לבחור במזונות המגיעים במנה מדודה. עוגייה ארוזה בשקית אישית - ולא לפתוח שקית עוגיות; חטיף בייגלה בשקית קטנה ולא חופן מתוך שקית גדולה. דוגמאות לארוחות ביניים הן רבות, ועדיף שיכילו 100 קלוריות או פחות. מנות מדודות אלה יכולות להשתלב בקלות בתפריט מאוזן. למשל, חצי קלח תירס, פרוסת לחם מרוחה בגבינה 5%, פרי, יוגורט דיאט או חטיף דגנים.

רעיונות למוצרים עד 100 קלוריות יכולים להשתלב בקלות בתפריט מאוזן. אריזה אישית גם מסייעת לנו טכנית לצרוך כמות סבירה (ולא רק מנקודת מבטה של דיאטנית). זו הזדמנות להכיר את האתר 100 קלוריות, עם מגוון רחב של מוצרים מוכרים ומוכרים פחות שיכולים להוות פתרון טוב למצב (100cal.co.il).

שתייה מספקת: לא פעם אנחנו צמאים ומפרשים את תחושת הצמא כרעב. הבלבול גורם לנו לבחור במזון מתוק, במזון מלוח ושוב במתוק. אם היינו שותים מספיק, כלומר 8-10 כוסות ביום, היינו אוכלים פחות.

לנסות פינוקים שאינם קשורים לאוכל: סרט או סדרה בטלוויזיה, אמבטיה מפנקת, קריאה של ספר מרתק או מאמר מעניין, שיחת טלפון ממושכת עם חבר טוב. נשמע לא סביר? שווה לנסות, יש סיכוי שתופתעו מהתוצאות.

נאוה רוזנפלד היא חברה בעמותת "עתיד"
nava@avocados.co.il