> יש לי חברות ששמרו דם טבורי אחרי שהן ילדו והמליצו לי לעשות זאת. אני שוקלת את הנושא ורציתי לדעת מה דעתך בעניין.

פרופ' לסינג עונה: בתוך השליה, האיבר שנצמד אל דופן הרחם, יש כמות גדולה מאוד של דם. זה המפגש בין דם העובר לדם האם בנוסף לחומרי מזון, חמצן, פסולת. כאשר היילוד נולד, אנחנו מנתקים את חבל הטבור וזורקים את השליה. עם השנים למדנו שבדם הטבורי ישנם תאי גזע ולהם יש פוטנציאל גדול, בדרך טיפולית רפואית, לגרום לתאים האלה להפוך לתאי דם, ובבוא העת לתאי עצב או לתאי שריר.

הרעיון הוא שאם ניקח את הדם הזה ונמצה מתוכו את תאי הגזע ונקפיא את זה, הרי במקרה שקרוב משפחה, או הילד עצמו לוקה במחלה שצריך בגינה לעשות השתלת מח עצם, נוכל להשתיל את תאי הגזע מאחר שהם תאים בעלי מעט מאוד נוגדנים ויש סיכויים טובים מאוד שהתאים האלה ייקלטו ולא יידחו. השימוש השכיח נכון להיום הוא במחלות דם. זה ההיגיון המדעי שעומד מאחורי הדברים האלה.

יש מספר חברות בשוק שנותנות את השירות הזה, השימוש בו הוא יחסית קטן, ויש כמה מאות מקרים בארץ ובעולם שבהם נעשה בזה שימוש. חובה לציין שגם בנק הדם של מגן דוד אדום משמר דגימות של דם טבורי והן ניתנות לכל דורש. כאשר פרט מסוים משמר את שלו, הרי זה רק שלו וזה היתרון שקיים בהליך הזה של שמירת דם טבורי בבנקים פרטיים.


לתאי הגזע יש פוטנציאל גדול. צילום: ingimage/ASAP

> רציתי לשאול שאלה בעניין המנופאוזה. אם אני הולכת לשאול רופא על המנופאוזה, הוא שואל אותי איזה הורמון אני רוצה. בעיקרון, אני לא רוצה לקחת שום הורמון. אני בריאה, עושה ספורט. השאלה היא אם יש תחליף כלשהו להורמונים, היות שגלי החום שאני חווה מאוד חזקים, והשינה שלי לא סדירה.

פרופ' לסינג עונה: אני מן הסתם לא הייתי שואל אותך איזה הורמון את רוצה, אלא הייתי אומר לך מה לדעתי עלייך לקחת. ולאור התלונות שאת מציגה, ראוישתיקחי את הטיפול ההורמונלי, והייתי כמובן מסביר לך שאין כל רע בלקחת אותו. יש לנו היום כל הכלים כדי להבטיח איכות חיים טובה ובריאות. בואי נבין רגע מה זה גיל המעבר, מה שאת קראת לו מנופאוזה.

זה פוקד את הנשים בישראל בגיל ממוצע של 51.5, שבו מלאי הביציות בשחלות אוזל. רמת האסטרוגן בגוף הולכת ונסוגה. אצל נשים רזות זה קצת יותר בולט מאשר אצל נשים כבדות משקל. מסיבות אלה ואחרות מרכז בקרת החום בגוף מתחיל להשתבש ומופיעים גלי חום. טיפול הורמונלי מסלק את זה באופן מלא ותוךמספר ימים. חוסר אסטרוגן מעלה קצת את תחלואת הלב וגורם לבריחת סידן. 

נשים נרתעות מלקחת אותו משום שיש חשש שנובע מעלייה קלה באפשרות של סרטן שד, בערך אחת לאלף נשים. אבל אם עושים ממוגרפיה בצורה מסודרת, והיה וזה קורה, ניתן לגלות זאת ולטפל בזה מבעוד מועד. אחת לכמה שנים אפשר לעשות בחינה מחדש ולהחליט אם להמשיך או לחדול. אני הייתי ממליץ לך על הטיפול הזה.

> אני בת 32. כל חיי היו לי מחזורים תקינים. יש לי ילד אחד בן ארבע ונקלטתי מהר מאוד מהרגע שהחלטתי להרות. במהלך ההריון שמנתי מאוד, ההריון לווה ברעלת הריון ובסוכרת הריון. יילדו אותי בשבוע ה-35, ומאז המחזור שלי לא סדיר. המאמצים שלי לרדת במשקל לא צלחו. קרוב לשנתיים אני מנסה שוב להיכנס להריון. כל תוצאות הבדיקות שלי ושל בעלי תקינות ואני רוצה להבין, עד כמה העלייה במשקל קשורה לזה והאם זה הפיך.

פרופ' לסינג עונה: להשמנת יתר בהחלט יש השפעה לא טובה על הסיכוי להתעבר. זה יוצר סיטואציה הורמונלית שיכולה להכשיל את הביוץ ולבטח יכולה להקשות על ההריון. נטייה לרעלת הריון ולסוכרת קשורה מאוד לסוגיית המשקל. את מתארת מחזורים לא סדירים שבאופן די גס יכולים גם להצביע על ביוץ לא סדיר ואנחנו יודעים שיש קשר בין העדר ביוץ להשמנת יתר. 

כמובן שהדרך הקלה ביותר היא לומר, רדי במשקל והכל יסתדר, אבל זה פרויקט שקשה לעמוד בו. צריך לעזור לך בדרך תרופתית כדי שתבייצי, ואת זה אנחנו יודעים לעשות.

פרופ' יוסי לסינג הוא מנהל בית החולים ליס. תוכניתו "תשעה חודשים" משודרת ברדיו אקו 99FM בכל יום שישי (12:00-13:00).