בני בן ה-41 חזר בתשובה לפני הרבה שנים ולצערי הרב ניתק איתי כל קשר, יש לו חמישה ילדים והוא מונע ממני לראות אותם. הוא אמר שאם אעביר את הדירהשלי על שמו הוא יחדש את היחסים איתי, והוא ביקש שאשלם 200 שקלים על פגישה של רבע שעה עם כל אחד מנכדיי. אני אוהבת אותו אבל אין לי איך לעזור לו, הוא מסתכל עלי כאילו אני בנק ולא אמא. עצוב לי מאוד וקשה לי להתמודד עם המצב. מה אפשר לעשות?

הרבה פעמים הורים לא מבינים שהתצורה המסוימת של הילד והמצב הרגשי שלו נובע מטעות שהם עשו אבל כרגע זה כבר לא רלוונטי. בשורה התחתונה, הבקשה של בנך להעביר את הבית שלך על שמו ולשלם לו עבור פגישה עם נכדייך היא על סף חוסר השפיות. אלו לא משפטים שאדם סביר יכול בכלל להגיד,אבל החיים הם לעתים מורכבים ולא הגיוניים ואין לך מה לעשות ביחס לזה. אני מציע לך לפעול במנותק ממנו ולנהל איתו מערכת יחסים חד צדדית עבור הנשמה שלך.

את יכולה לדוגמה, לכתוב לו כל שבוע ברכת שבת שלום, ולשלוח לו מדי פעם מכתב קטן, כאילו את מנהלת איתו שיחה. תעשי את זה כדי שתהיי רגועה עם עצמך ותדעי בערוב ימייך שגם כשהוא היה מנותק ממך את הבעת את אהבתך, רצונותייך ודרכייך. תקבלי על עצמך את הדין, ככה נועד להיות. תהיי חזקה ותחליטי מה את כאמא רוצה להגיד לו ומתי. תתעלמי ממנו לגמרי ואל תחכי לתשובות או לשינוי, את תמשיכי לפנות אליו כי ככה את רוצה וזה מה שמגיע לך.

אני בן  37, עובד כבר 4 שנים בחברה גדולה ומסודרת. העבודה שאני עושה היא משרדית ומתבצעת מול מחשב. אני אהוב את התחום אבל אני מרגיש שאני עומד במקום וכל הזמן בוער בי לשנות כיוון ולעשות משהו אחר בחיים. אני מתלבט אם לשנות עיסוק ולהתחיל לעבוד עם אנשים, או לעזוב הכל וללכת ללמוד תחום מקצועי וטכני. מה דעתך? 

השאלה שלך היא כוללנית ולא באמת ניתן לענות עליה, אבל אני אנסה לכוון אותך. החיים שלנו הם תזזיתיים נורא ואנחנו לא באמת יודעים מה יקרה, אבל יום אחד כשנלך לעולמנו, שנייה לפני שאנחנו עוצמים את העיניים, חשוב שנוכל להגיד לעצמנו שאנחנו מרוצים מאיך שניהלנו את החיים שלנו ושהגשמנו את עצמנו.

בעיני, 'לעזוב הכל ולעשות מה שבא לי' זו לא הגשמה עצמית, ההגשמה היא עצם הידיעה שאני עושה באומץ את מה שאני צריך לעשות כדי להיות שלם עם עצמי. אם אתה יודע שאתה לא נמצא במקום שאתה רוצה אז תעשה תוכנית עבודה אמיתית, תברר מה האופציות מול כל דבר, ותציב לעצמך יעדים. אם אתה צריך להשלים ידע תתכנן לקחת קורסים כאלו ואחרים, או שתקדיש אפילו כמה שעות בשבוע כדי ללמוד או להתמחות במה שאתה צריך. כמובן שתתחשב בגורמים שונים בחייך כמו - אישה, ילד ופרנסה. אין דבר כזה 'החלטה מושלמת' כי הבחירה היא לא בין חושך לאור.

יש המון מרכיבים שאתה צריך לשקול, העניין הוא לצאת לדרך כי כשאתה מתחיל לזוז דברים קורים. תחליף את ההתלבטות בעשייה, ולא משנה אם זו העשייה המדויקת ביותר. העולם לא מוחא כפיים למחשבות, הוא מוחא כפיים למעשים.

>> רוצים לקבל ניוזלטר של מעריב השבוע? הירשמו כאן


לעזוב הכל זו לא הגשמה עצמית. צילום: ingimage/ASAP

אנחנו זוג צעיר, נשואים כבר שנה וחצי. בגלל שעסק שהייתי שותף בו כשל, נקלענו לחוב כספי וחזרנו לגור עם ההורים שלי. אבל למרות הנוחות והחיסכון הכלכלי, המגורים שם הם כמו עצם בגרון ולא קלים לנו. אנחנו מתלבטים אם להתחיל לחיות בכוחות עצמנו ולשכור דירה, או להמשיך לגור אצל וההורים עוד שנתיים כדי לחסוך כסף לדירה משלנו. האם לדעתך המצב הנוכחי שווה את כל "הסבל"?

מניסיוני, אין הרבה מקרים בהם מגורים עם ההורים, כפי שאתה מתאר, הובילו לדברים טובים, ואני גם לא מכיר הרבה אנשים שהצליחו לחסוך כסף בכך שגרו אצל ההורים. אם היית אומר שכיף לכם לגור שם ושאתם עובדים לפי תוכנית כלכלית מסודרת, הייתי ממליץ לכם להמשיך לגור אצלם. אבל זה לא המצב שאתה מתאר.

הרבה פעמים אנחנו חושבים שלא נורא אם נסבול עכשיו כי אחר כך יהיה טוב, אבל שום דבר הוא לא ודאי, ואף אחד לא הבטיח לך שבעוד שנתיים תוכל לרכוש דירה. אתם רוצים לצאת לעצמאות ולבנות את החיים אז צאו ותבנו אותם. חייה את החיים שלך כפי שאתה בוחר לחיות אותם ובמקביל תתנהל נכון כלכלית. תעשו הוראת קבע, עם הזמן תנסו להגדיל אותה, ואחרי כמה שנים תתחילו לבנות הון ראשוני שאפשר לעבוד איתו.


מגורים עם ההורים, ברוב המקרים לא מהלך מוצלח. צילום: ingimage/ASAP