לבני בן החמש יש בעיית הרטבה, וכל הזמן בורח לו פיפי. בדיקה של אורולוג הראתה שהכל תקין אצלו מבחינה פיזית, ולכן אנחנו מאמינים שהוא מפספס כי הוא מתעצל לקום לשירותים. ניסינו לתמרץ אותו בשיטה של פיפי-פרס והבטחנו לו שאם הוא יישאר יבש, הוא יקבל פרס, אבל זה לא עבד. מה אפשר לעשות?

"מכיוון שאתם רגועים ויודעים שאין לבנכם שום בעיה רפואית שגורמת לתופעה, ומאחר שניסיתם שיטות שונות ושום דבר לא עבד, אני מציעה שתשחררו את הנושא באופן טוטאלי. ברגע שאנחנו משחררים, משהו נפתח גם אצלנו וגם אצל הילד". 

"תבהירו לבנכם שמאחר שהוא ילד נבון עם המון יכולות, החלטתם שהוא והגוף שלו יחליטו לבד מתי הוא רוצה ללכת לשירותים ומתי לא ותעבירו לו את כל השליטה בעניין. כשבורח לו הפיפי, תזכירו לו שהוא צריך להחליף בגדים כדי שהוא לא יישאר רטוב, ואל תדברו על זה יותר. תשחררו את הילד לדרך עצמאית, זה שלו וזה יסתדר כשהוא יחליט".

"זו אמונה בילד וביכולות ובכוחות שלו, ואתם מעבירים אותה במסר נסתר בכך שאתם לא בלחץ. דבר נוסף שעליכם לעשות כשאתם משחררים את הילד הוא להסביר לו כיצד גופו פועל. תמחישו לו את העניין בכך שתיקחו כוס וקנקן ותראו לו איך שלפוחית השתן (הכוס) מתמלאת בכל פעם ששותים, וכיצד השתן בורח כשאין כבר מקום".

"תסבירו לו שכאשר שלפוחית השתן מכילה הרבה נוזלים, היא לא מצליחה להחזיק אותם, ואז הפיפי בורח וזה קורה לכולם. תגידו לו שאם הוא ירגיש בבטן את הדגדוג של השלפוחית המפוצצת, הוא צריך להחליט לבד אם בא לו לשחרר את השלפוחית בשירותים או לא. אחרי שהסברתם לו את הנושא - תרפו. עכשיו זה תלוי בקצב של לקחת יום ויכול לקחת שבוע".

>> רוצים לקבל ניוזלטר של מעריב השבוע? הירשמו כאן


"תשחררו את הנושא באופן טוטאלי". ילד הסובל מבעיית הרטבה. צילום: ingimage/asap

אני אמא לילדה בת שש ולילד בן שלוש. אני נוהגת לקלח את שני ילדיי יחד, ועדיין לא צצו מצדם סוגיות או שאלות חריגות בנושא. באיזה גיל עלי להפסיק את המקלחות המשותפות?

"הנושא הזה מאוד תלוי בתרבות ובערכים של ההורים. יש אנשים שמגדלים את הילדים שלהם לעירום, והם והילדים שלהם (בכל הגילאים) נוהגים ללכת עירומים. בגישה הזו יש איזשהו סוג של קלות ואהבה, ואין טאבו של קבלת הגוף".

"מצד שני, יש אנשים עם ערכים שונים, שבחיים לא היו מאפשרים לבן ולבת להתקלח יחד, והם גם לעולם לא יתקלחו עם הילדים שלהם. אצל ילדה בת שש וילד בן שלוש יש סקרנות לגבי הנושא המגדרי, אך היא לא מינית (בטח לא אצל בן השלוש), ואף אחד מהם לא נוגע באיברים המוצנעים אחד של השני".

"הם נהנים מ'שפריצים' וממקלחת של אח ואחות. הם רואים מולם גוף, ופה זה נגמר, ולכן אני לא רואה בזה שום בעיה. הקושי והחשש שבעניין הם אצלנו בראש, ולכן ההחלטה מאוד תלויה בהורים. אם הם אומרים לעצמם שזה כבר לא מתאים באותו רגע, הם יפסיקו את המקלחות המשותפות. כל זמן שאת לא מרגישה שיש מצד ילדייך שאלות או סוגיות, אז סימן שאין, ואין צורך להמציא אותן, אך ההחלטה היא מאוד אישית וסובייקטיבית והתשובה לסוגיה הזו תלויה בך. תלכי אחרי תחושת הבטן שלך".

בני בן השמונה הוא ילד חרדתי. כשהוא חוזר מבית הספר הוא צורח מפחד כי הוא חושש שאף אחד לא יהיה בבית, ולאחרונה הוא גם התחיל לפחד שאשתי תלך לעולמה. אני חושב שהחרדות שלו נובעות מכך שבילדותו הוא עבר הרבה שינויים - כשהוא היה פעוט גרנו בחו"ל ועברנו הרבה פעמים דירה, וכשעלינו לארץ הוא הרגיש אבוד ולא מצא את עצמו. גם בבית הספר לא קל לו, ולפני זמן מה בני כיתתו כלאו אותו בכיתה וזה גרם לו לשבר. כיצד אוכל לעזור לו להתגבר על החרדות?

"אתה צודק, בנך הוא ילד חרדתי. מעברי הדירה הצפופים, יחד עם העלייה ארצה ועם הכליאה בכיתה, גרמו לו לטראומה, והעובדה שהוא גדל ומתחיל להבין דברים לעומק גורמת לו לפחד שאמו תמות. אני מציעה שתפנה לרופא משפחה. לפעמים חסר רכיב כימי במוח, ותרופה יכולה לפתור את הבעיה.

בנוסף, עליך לקחת את בנך לטיפול, הוא חייב עזרה מקצועית נפשית-רגשית חזקה כי צריך לחשוף בפניו את הכוחות שלו. הוא לא מכיר אותם כי כל פעם הוא היה צריך להתמודד ולהסתגל מחדש, ולא היה לו שקט. כדאי שהרופא והמטפל ישוחחו ויחליטו יחד על תוכנית פעולה. תפנו גם להדרכה הורית שתעזור לכם להיות שם בשבילו ולתמוך בו. המצב הזה פתיר, תהיו אופטימיים, הוא רק בן שמונה".

>> רוצים לקבל ניוזלטר של מעריב השבוע? הירשמו כאן


המצב פתיר, תהיו אופטימיים. ילד שסובל מחרדות/ צילום: ingimage/asap

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה". הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי