נהר הרון הוא השער ההיסטורי לכל הגפנים של צרפת, מלכת היינות. דרך נמל מרסיי עלתה בנהר הרון כל התוצרת החקלאית שיובאה לצרפת על ידי הפניקים והרומאים. פעם לא היו הרבה זנים מעמק הרון בישראל והורינו גדלו על הגרנאש שהגיע משם. נזכיר כי הזן האדום שיינותיו עזי טעם לא הצליח להפיק בישראל אדום איכותי ולכן שנים ארוכות שתינו אותו בגרסתו הוורודה - גרנאש רוזה של כרמל מזרחי, שמעלתו היחידה הייתה שהוא היה פחות רע מהפנטזיה הוורודה, יין מוגז וממותק.

למרבה המזל, מאז המהפך שחל בשנות השמונים השתפרה מאוד תעשיית היין בארץ. גידול הכרמים והפקת היין עברו לשיטות המודרניות ביותר וזה אפשר לגדל בהצלחה זנים נוספים מעמק הרון. הכוכב הראשון היה הסירה. אותו זן שנשלח בזמנו לאוסטרליה כשהייתה מושבת עונשין של האימפריה הבריטית. היין היה תרופה מחזקת וראשוני הייננים באוסטרליה היו בעצם רופאים. שם הוא קיבל את השם שיראז.

כשאתם מתלבטים מול המדף בין סירה לשיראז, תדעו שמדובר באותו יין בסגנון הפקה שונה. הסירה יהיה תמיד רך, עדין ומאוזן והשיראז עוצמתי ופירותי. אחריו עלה ארצה הזן הלבן שמככב בעמק הרון - הויונייה, לבן ארומטי שטעמיו מזכירים פירות של קיץ. יקבים רבים בארץ מערבים מעט ויונייה לבן עם הסירה או השיראז האדומים כדי להעניק להם תיבול פירותי.


כרם בעמק הרון. צילום: ingimage/ASAP

העלייה השנייה

אנחנו נמצאים כעת בעידן של גל עליה גדולה ומגוונת לישראל של זנים חדשים מעמק הרון. כמעט כל כמה שבועות אנחנו מופתעים מיין ישראלי חדש המורכב מזנים שלא הכרנו. ראשית הופיעו הממסכים הקלאסיים שנקראים GSM, כלומר, עירוב של סירה, גרנאש ומורבדר. 

יקב שאטו גולן שהיה מחלוצי האופנה הבריק וקרא ליין הזה בעברית - גשם. תרגום מושלם. הגשם הוא יין רון קלאסי, עמוס טעמי פרי שנועד להתיישנות ארוכה ומשפרת. ביקב סוסון ים מפיקים GSM ישראלי יותר עממי מאותם הענבים. זהו הרומיין, יין שולחני, טוב וזול בסגנון הקוט די רון. היין שיגישו לכם בכוסות או בכדים בכל ביסטרו צרפתי. יקב שאטו נטופה נטע במורדות הר תבור כרמים גדולים של מורבדר, היינות הראשונים שלהם מבטיחים מאוד.

גם יקב אלכסנדר מתקדם לאיטו בגל הזה. בטעימות חבית, של יין שנמצא עדיין בתהליכי הפקה, היו הגרנאש והמורבדר טעימים מאוד. היינן מתכוון לשווק אותם כיינות זניים. נחזור רגע ליקב סוסון ים שהפתיע לפני כמה שבועות עם יין צ'פלין שכולו על טהרת הגרנאש, ואילו יקב ברקן מציע את צפית מסדרת אסמבלא'ז, יין שמבוסס על הכלאות של גרנאש עם זנים אדומים קלאסיים. החקלאות המודרנית מאפשרת לזני עמק הרון להסתגל לכרמי הארץ. המשותף לטרואר הישראלי וזה של הרון הוא שפע השמש והגבעות הסלעיות. 

>> רוצים לקבל ניוזלטר של מעריב השבוע? הירשמו כאן

זאב דוניה מיקב סוסון ים בסלפי עם הבציר שלו. צילום: יח"צ

העלייה השלישית

החודש השיקו ביקב ויתקין יין לבן חדש - גרנאש לבן. היינן אסף פז נסע לפני כמה שנים לסיור בדרום צרפת כדי לאתר זנים חדשים שיתאימו לישראל. הגרנאש בגרסתו הלבנה היה אחד שזכה לעלות ארצה. הוא ניטע בגבעת חצץ גירי בגליל העליון כדי לעזור לו להתגבר על הגעגועים לאדמת מולדתו. היין מעורב עם לבןנוסף שעלה מעמק הרון - הרוסאן. הזן הזה מרכיב את היינות הלבנים הגדולים ביותר של צפון הרון. יקב בנימינה היה הראשון שהפיק רוסאן ישראלי שמשתפר משנה לשנה. 

הגרנאש הלבן הוא בין הזנים המרכיבים את הגרסה הלבנה של ה"שאטונף די פאפ", מלך היינות של עמק הרון. לצדו גדל בארץ גם המרסאן, זן שמפיק יינות צעירים לימוניים בטעמם. כורמים שהתעקשו לעכב את הבציר ולדלל את יבוליו הצליחו להפיק יין לבן מעולה עם ניחוח דבש. אגב, רוב היינות הלבנים של זני עמק הרון מתיישנים בחביות עץ ממש כמו האדומים.

היינות האלה כמו סוגרים מעגל עם נמל מרסיי. היום יוצאים ממנו מיטב זני עמק הרון לארץ ישראל. בתקופות קדומות הם יצאו מהמזרח התיכון למרסיי ומשם נדדו דרך נהר הרון לתוך צרפת. ספינות העץ של פעם לא יכלו לשוט ריקות.

לכן במרסיי היו מרפדים את קרקעיתן ברעפים כדי לייצבן. מרסיי הייתה נמל הרעפים של אירופה כשבערי הנמל של ארץ ישראלבנו מהם את גגות הרעפים הראשונים באזורנו. לבנות "אה לה פרנג'י", כלומר, כמו הצרפתי, היה אז חלום ארכיטקטוני. גם ותיקי היישוב שבנו את בתי הרעפים בכל מושבות החלוצים עוד זוכרים את המושג "רעפי מרסיי", כשם נרדף לאיכות.


גרנאש לבן. צילום: אייל קורן