בתקופות של בשורות קשות, בין שהן פתאומיות וקצרות ובין שהן כרוניות, בין שהן ברמה האישית-הפרטית (פיטורים, גירושים, מוות של קרוב) ובין שהן ברמה הלאומית, כפי שחווינו בתקופה האחרונה, ניכרת השפעה על התיאבון ועל דפוסי האכילה.

בלי קשר לסיבה, מתח הוא כמעט אורח חיים במאה הנוכחית. עבור חלק מהאנשים, תופעות של חרדה ומתחים יכולות להוביל לירידה בתיאבון ולתפריט מצומצם ודל, בעוד אחרים אוכלים יותר, הרבה יותר, ומוסיפים את העלייה במשקל לרשימת הדאגות שלהם. 

הקשר בין לחץ לצריכה קלורית הוא אבולוציוני וקיים דורות רבים, זהו מנגנון הישרדות שסייע בעבר לבריחה מטורפים. הגוף מפעיל מערכת הורמונים בכל פעם שאנחנו חשים מאוימים, ואלה נותנים לנו את הכוח לברוח או להילחם בלחצים המופעלים עלינו. כמו אז, גם היום. 


הקשר בין לחץ לצריכה קלורית קיים דורות רבים. צילום: יוסי מזרחי, פלאש 90

ההורמונים המשתחררים הם אדרנלין, שנותן לנו אנרגיה מיידית, יחד עם הורמון קורטיקוטרופין (CRH) וקורטיזול. השניים הראשונים מפחיתים תחילה את התיאבון, אבל השפעתם לזמן קצר יחסית. הקורטיזול, לעומתם, נמצא זמן רב יותר במערכת ברמות גבוהות, והוא גורם להגברת התיאבון שבסופו של דבר מוביל לאכילה של כמויות גדולות.

אם מנגנון זה הגן עלינו בעבר, היום הוא לא משרת אותנו, אלא להפך. הלחצים הם לרוב תוצאה של עומס נפשי ולא קושי פיזי. לחצים שמלווים אותנו לא רק בשעות העבודה, אלא גם בבית. המתח קיים סביבנו 24 שעות ביממה יום אחרי יום, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, וגם אם יש הפוגות הן קצרות ולא מאפיינות את אורח החיים המודרני.

התגובה שלנו היא לשבת ולהתבשל (תרתי משמע) בדאגה, בתסכול, בכעס, בעלבון, בבדידות, בעייפות ואפילו בשעמום. ההוצאה הקלורית עלולה להסתכם בהתרפקות על כתף המקרר (ותכולתו) או לחלופין בצעדה קצרה לפיצוצייה הקרובה. המערכת ההורמונלית שלנו לא מבחינה בין הסיבות ללחץ, ומופעל האות לחידוש המאגרים שגורמים לנו לחוש ברעב ולאכול.

בדרך כלל אכילה רגשית נגרמת בנסיבות שליליות. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהיא יכולה להיות גם תוצאה של סיבות משמחות: אירוע משפחתי (יום הולדת, לידת תינוק) או כתגמול על הצלחה בלימודים, קידום בעבודה, מכירה מוצלחת (של בית או מכונית) וכו'. זיכרונות מהבית, מתקופת הילדות יכולים אף הם לסגל אכילה רגשית. יש ילדים שמקבלים סוכרייה או גלידה לאחר קבלת ציון טוב במבחן (או בנסיבות פחות נעימות כמו למשל, קבלת זריקת חיסון).

ימים לא פשוטים עוברים עלינו. לפנייה לאוכל, כאמור, יש מנגנון פיזיולוגי, אבל אכילה כמענה להפגת מתחים, כנחמה וכפרס אינה פותרת את הבעיה הרגשית, אלא מעצימה אותה, במיוחד במקרים של עודף משקל והמנה. בפעם הראשונה בגלל הסיבה המקורית לאכילה, ובפעם השנייה בגלל הכעס והאכזבה מעצמנו על שבחרנו באכילה (או ברחנו לאכילה מיותרת).


אכילה מעצימה את המתחים. אוכלים במקלט. צילום: חיים אזולאי, פלאש 90

על מנת להתמודד עם התופעה קודם כל צריכים להיות מודעים לה - וללמוד להבחין מתי אנחנו בוחרים באוכל כמוצא למצוקה רגשית. רעב רגשי יכול להיות חזק. כתוצאה מכך, קל לטעות בו ולחשוב שמדובר ברעב פיזי. הנה כמה דרכים לבחינה אם האכילה היא רגשית או אמיתית, פיזית. 

לפני האכילה 

רעב הדרגתי או פתאומי רעב פיזית פתח לאט ובהדרגה. רעב רגשי, לעומת זאת, מגיע "בדחיפות", כאן עכשיו ומיד. דורש סיפוק מיידי.

פירות וירקות או שוקולד ובורקס - כאשר רעבים מבחינה פיזית, כמעט כל דבר נשמע טוב וטעים, גם מזונות שפחות אוהבים או פופולריים. אבל ברעב רגשי יש תשוקה למזונות מתוקים ו/או שומניים המספקים דחף מיידי. אתם מרגישים שאתם צריכים שוקולד או בורקס, ושום דבר אחר לא "יעשה את העבודה".

מודעות למה וכמה שאוכלים - רעב רגשי מוביל לעתים קרובות לאכילה לא מודעת. לפני ששמים לב, השקית המרשרשת או קופסת הגלידה כבר ריקות... ולא תמיד אפילו נהנים מהן. באכילה בעקבות רעב פיזי בדרך כלל מודעים יותר למה שאוכלים.

"בטן מקרקרת" או לב שבור - הרגשת הרעב הפיזי מגיעה מהבטן, בעוד רעב רגשי מגיע - כמה צפוי - מהלב שמוביל אותנו לטעמים, ריחות ומרקמים מסוימים.

אחרי האכילה

חוסר סיפוק - אכילה אחרי רעב פיזי גורמת להרגשת מלאות ושובע. אכילה בגלל רעב רגשי אינה מספקת, גם כשיש תחושת מלאות. הרצון להמשיך לאכול קיים, גם אם הרצון והאכילה גוררים הרגשת אי נוחות.

סיפוק או נקיפות מצפון - אכילה אחרי רעב פיזי מרגיעה ומשמחת, בעוד לאחר רעב רגשי, מבינים לעתים, שהאכילה הייתה מ"סיבות לא נכונות". יש תחושת אשמה, חרטה, בושה, תסכול וחוסר אונים.

איך להתמודד בטווח הקצר

עשר דקות - לנסות להמתין עשר דקות לפני שאוכלים. בינתיים, לטלפן לחבר טוב, לגלוש באינטרנט, לסדר את עיתוני סוף השבוע, לבלות באמבטיה טובה, פעולות אלה עשויות להימשך יותר מעשר דקות, ויש סיכוי שאם נעבור את מחסום עשר הדקות האלה, נתגבר על הצורך לאכול - כאשר מדובר ברעב רגשי.

לנהל יומן אכילה - לציין מה אוכלים ואת מצב הרוח באותה עת (עצבות, כעס, ריקנות), מה שיאיר זרקור על הנסיבות ולפעמים די בכך כדי לצמצם את האכילה הרגשית. 

איך להתמודד בטווח הארוך

פתרונות חלופיים וסיוע מקצועי - להבין את הסיבה האמיתית לאכילה ולטפל בה. הפתרונות
נמצאים במגוון ערוצים שונים, לבד או בעזרת אנשי מקצוע. פיתוח תחביב, התנדבות, בילוי קבוע עם חברים, טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי או פעילות גופנית יכולים לסייע.

קבלה וסליחה - ואם כן אכלנו ולא הצלחנו לעצור מבעוד מועד, חשוב ללמוד לסלוח לעצמנו. כפי שוודאי היינו עושים אילו היה מדובר בחבר טוב, שהיה מספר לנו כי "חיסל את כל חבילת העוגיות, והוא מרגיש נורא". אין טעם להכות על חטא ולגרור אשמה וכעס. כאמור, התנהגות זו מאפיינת אנשים רבים, היא אנושית ואף נתמכת בהסברים אבולוציוניים ופיזיולוגיים. ייתכן שהפעם לא הצלחנו אך בפעם הבאה ודאי נצליח יותר, במיוחד אם נכין עצמנו לקראתה. לימים שקטים יותר.