לאחרונה בני בן השנתיים ושמונה חודשים לא מצליח להתמודד עם כל מיני מצבים ובוכה מכל שטות - הוא לא מצליח להזיז כיסא ובוכה, נשפכים לו מים על הרצפה והוא בוכה. זה בכי רגעי אבל אני מוצאת את עצמי מאוד כועסת עליו על כך שהוא בוכה, ואני לא מצליחה להכיל ולהבין אותו. תוכלי לתת לי כלים להתמודד עם המצב?

הבכי של בנך מפעיל אותך בגלל משהו שקשור בך, אולי ההתנהגות שלו נתפסת בעינייך כחולשה ואולי דברים שנראים לך פעוטים גורמים לך לתסכול שמתבטא בכעס. בכל מקרה שהכעס מציף אותך תזכרי שהוא שלך ואת צריכה להתנהג אחרת. נסי להסתכל על הדברים מהזווית של בנך, מדובר בילד שהוא כמעט בן שלוש ובשלב ההתפתחות הנוכחי שלו הוא מתחיל להבין שהוא מסוגל לעשות דברים לבד ובכוחות עצמו.

מצד אחד הוא רוצה להתחיל להראות קצת שליטה על עצמו ועל מציאות חייו אך מצד שני הוא לא מצליח וזה תסכול נוראי עבורו. אלו מצבים שטופחים על פניו בחוסר האונים שלו, בפספוסים שלו ובנחיתות שלו, ונקודת השבר שלו היא בדיוק במקומות שהמציאות מוכיחה לו שהוא לא "שווה" (בעל ערך) מספיק ובעיניו זה נורא ואיום.

כשבנך נכשל ובוכה אל תגידי לו שהוא לא צריך לכעוס ושזה לא נורא, כי למרות שאנחנו אומרים את המשפטים האלו כדי לעודד הוא עלול לתפוס אותם כזלזול ברגשותיו. כשאת רואה אותו מתמודד עם מצבים כאלו אל תתייחסי אל הבכי, תביני ממה הוא נובע ותני לבנך לגיטימציה לתסכול. את יכולה ללמד אותו להתגבר בכך שתזדהי איתו ותבטאי את רגשותיו במילים. תציעי לו עזרה בקלילות ואם הוא יסרב לכי ותני לו להתמודד. זה ירגיע אותו, הוא יראה שמבינים אותו וילמד להתגבר עם הזמן.

      ילד בוכה. ingimage

אני ובעלי גרושים כבר שבע וחצי שנים והורים לשתי בנות. כשבנותיי שוהות אצל אביהן הן כמו חיילות, עושות מה שהוא אומר ומצייתות לחוקים הנוקשים שלו. בתי הקטנה בת ה־ 8 סובלת מוויסות שמיעתי ומוטרדת מרעשים קטנים. כשהיא אצל אביה היא לא מתנהגת כהרגלה ומפחדת לבכות או לריב עם אחותה מכיוון שהוא אלים מילולית. התחלתי לשלוח אותה לטיפול רגשי אך כרגע הוא לא מניב תוצאות. מה אפשר לעשות?

בדרך כלל כשיש הורה תקיף שהילדים פוחדים ממנו, אז הם נמנעים מלריב בקרבתו. בתך מחזיקה את עצמה כדי לא להגיע למקום שבו אביה יוציא עליה את הכעס שלו. את זקוקה להדרכה הורית כי לדעתי טיפול בילדה כזו חייב להיות מערכתי, ולא רק פעם בשבוע בקליניקה של המטפלת, אלא גם בבית.

את צריכה לקבל הדרכה שתלמד אותך איך להגיב כשהילדה אומרת לך דברים מסוימים ואיך להגיב כשהיא אומרת שהיא מפחדת מאביה. אם יש לה בעיה של ויסות שמיעתי אז כנראה שגם בבית זה מפריע לה. עדיף לך למצוא איש מקצוע שבקיא ומבין ספציפית בתחומים של הרצפים האוטיסטים, כדאי שידריך גם אותך ואם אפשר, להכניס גם את אבא שלה לתמונה כי הוא בוודאי צריך לעשות עבודה.

אל תגידי לו שמשהו לא בסדר אצלו. תנסי להסביר לו שזה למען הילדה ובגלל מצבה אתם זקוקים להדרכות שונות מהרגיל.

אחיות. ingimage

בתי בת השלושה וחצי חודשים היא תינוקת חייכנית ורגועה פרט לזמן ההשכבה. אנחנו משכיבים אותה לישון לאחר טקס קבוע של מקלחת והנקה, אך כשאנחנו מניחים אותה במיטה היא מתחילה לצרוח ולהתפתל ונרדמת רק לאחר חצי שעה של ליטופים והרגעה ולפעמים אנו נאלצים להרדימה על הידיים. בגלל גילה הצעיר לא ברור לנו כיצד עלינו לפעול. נשמח לעצתך.

כשמדובר בפעוטות מתחת לגיל חצי שנה אנחנו לא חושבים על חינוך הילדים באופן מודע או מתוכנן אך זה ברור שכל מה שאנחנו עושים עכשיו מתחיל ליצור אצל הילדים מין סוג של הרגל או התניה. פעוטות בגיל הזה עובדים על החושים הראשוניים והבסיסיים שלהם.

לבתך קשה להירדם כי היא כבר יודעת שיש מצב אחר שטוב לה יותר והוא על הידיים, זה לא משהו מודע שעובר לה בראש, זו מין תחושה מאוד הוליסטית של כל הגוף שלה. לדעתי בגילאים הרכים האלה, במיוחד כשמדובר בילד ראשון, צריך עדיין ללכת עם הלב כי אחרת גם לכם, ההורים, יהיה קשה.

תפעלו אינסטינקטיבית ותעשו מה שאתם חושבים שנכון לילדה. שלושה וחצי חודשים זה גיל מאוד צעיר ובגיל כזה ההורה צריך להיות מאוד בטוח בעצמו כדי להתעקש על היר־ דמות של תינוק במיטה שלו, אם אין לכם את הביטחון הזה אז יאללה על הידיים. בעוד חצי שנה כשהילדה תהיה קצת יותר גדולה, תבין הק־ שרים ותהיה תקשורתית איתכם, תתמודדו, בינתיים תדחו את ההתמודדות הזאת.