אני קצת מודאגת לגבי העובדה שבני בן השנתיים לא מדבר ברור. הוא נולד עם לשון קשורה ולדעתי היא גם כבדה ואני ממש חוששת. האם אני צרכה לפנות כבר עכשיו לקלינאי תקשורת?
"ברגע שאת מודאגת מדבר מסוים לכי ותבדקי אותו. קחי את בנך לקלינאי תקשורת, לדעתי לא יטפלו בו עדיין בגלל גילו הצעיר, אבל יתנו לך אבחנה. יכול להיות שיגידו לך שהתופעה מוכרת, יכול להיות שיגידו שבגיל ארבע תצטרכי לטפל בבעיה, ויכול להיות שיגידו שאין בכלל בעיה. זה לא משנה, אם את דואגת כל אבחנה של איש מקצוע תרגיע אותך אפילו אם הוא יגיד שצריך טיפול.

"אני ממליצה לכולם: כאשר אתם דואגים או לא בטוחים, פנו לאיש מקצוע. הוא ייתן לכם תשובה לכאן או לכאן, אבל לפחות זה ייתן איזשהו סוג של מענה וירגיע".

בשעה טובה בתי הבכורה ילדה בן ראשון אך לצערי היא ובעלה החליטו לא לעשות לתינוק ברית מילה כי הם רוצים את הילד "שלם". אני מבינה שהם הורי הילד ואחראים לחייו ולבריאותו, אך נפשית אני לא שלמה עם ההחלטה, מה גם שהמשפחה סביבי כועסת שאני לא מספיק משכנעת אותה. אני מרגישה שהשמחה בלידת נכדי לא שלמה ואני לא יודעת מה לעשות.
"אין לך דרך לגרום לבתך ולבן זוגה להחליט אחרת. את לא יכולה לאיים על בתך שלא תיפגשי איתה או שתנשלי אותה מהירושה. אני יודעת שכאשר ילדים מחליטים החלטות כאלה זה מאוד קשה להורים, אבל אני חושבת שהמקום שלנו כסבים וסבתות במקרים כאלו הוא לקבל בהכנעה את ההחלטות של הילדים שלנו.

"אלו החיים שלהם והגורל שלהם וילדיהם הם אלו שיצטרכו להתמודד עם ההחלטות של ההורים שלהם. את גידלת את בתך להיות עצמאית וקשובה לאמיתות החיים שלה, ואלו לפעמים יתנגשו עם אמיתות החיים שלך. את צריכה להסתכל בעיניים לכל בני המשפחה שכועסים עלייך,
לעמוד כמו גיבורה מאחורי הבת שלך ומאחורי הבחירות שלה, ולהבהיר לכולם שאת לא הולכת לכופף לה את היד".


"חוזרת ומלטפת במשך שעות, אבל הוא לא נרגע", צילום: אינג'אימג'


"נכון שזה יהיה קשה, אבל עם הזמן כולם יאהבו את התינוק הזה כל כך, והדברים יעברו ויישכחו. בתור סבתא את רק צריכה לאהוב את נכדך, וההחלטות של הוריו לא אמורות להשפיע על היחס שלך אליו. תשדרי לבתך שגם אם את לא מסכימה איתה את עומדת מאחורי ההחלטות שלה ואת מהווה רשת ביטחון עבורה".

בני בן התשעה וחצי חודשים סבל מגיל חודש מקוצר נשימה, ואושפז פעמיים עקב מצוקת נשימה קשה מאוד. במשך כל התקופה הזאת הוא לא ישן טוב בלילות בגלל המצוקה הנשימתית, ורוב הזמן הוא היה על הידיים בגלל מצבו, ונהג לישון במיטה איתי ועם בעלי. במשך הזמן מצבו של בני השתפר פלאים, וקיבלתי ילד חדש ופורח אבל לצערי בעיית השינה שלו התעצמה והפכה לבלתי נסבלת.

 אני מתחילה את טקס השינה שלו בשעה שש וחצי, והוא כולל בקבוק, מקלחת, כיבוי אורות ולמיטה. כשאני יוצאת מהחדר ומשאירה אותו לישון הוא לא מפסיק לצרוח. אני נותנת לו דקה לבכות ולאחר מכן חוזרת, מלטפת ויוצאת, וכך שוב ושוב במשך שעות אבל הוא לא נרגע. האם אני פועלת נכון? בנוסף, בני עדיין יונק ואני מעוניינת לגמול אותו מהנקה.מה לעשות?

"כל מה שעשית עד עכשיו היה נכון, כי ילד שמאושפז וסובל מקוצר נשימה לא מחנכים, אלא עושים את מה שצריך כדי לטפל בו. לפעולות שלך היו השלכות, והן הסיבה לכך שבנך מסרב לישון לבד במיטתו ואפשר להבין את זה. אם את נוהגת באותה שיטה כבר כמה ימים, ויוצאת ונכנסת שוב ושוב אל חדרו של בנך והוא עדיין בוכה במשך שעות, אז ככל הנראה השיטה הזו לא עובדת. אני מציעה שכאשר בנך בוכה תישארי איתו בחדר.

הוא נורא קטן, ובגילו לא משאירים ילד בוכה לבד אלא נמצאים לידו גם אם זה לוקח שעות. תני לו להרגיש שאת שם עבורו ושומרת עליו. אם את רוצה להפסיק להניק אותו, פשוט אל תתני לו יותר ציצי. ההחלטה היא שלך. הוא יבכה וירצה לינוק, ויכול להיות שאת צריכה לרתום את בעלך לעניין, כי כשבנך עלייך הוא מתעקש על ציצי, אבל אצל אבא זה יהיה מהיר יותר כי הוא יודע שמאביו הוא
לא יונק.
התהליך הזה הוא לא קל, קשה לראות תינוק בוכה וצורח ולא מקבל את מבוקשו. אני ממליצה לך לפנות ליועצת שינה, ולקבל הדרכה ותמיכה. אשת מקצוע תוכל ללוות אותך ולעזור לך גם עם נושא השינה וגם עם נושא ההנקה".

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־ 10:00 ב"רדיו ללא הפסקה" הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי