שני ילדיי בני השלוש מאוד מפונקים בשינה שלהם ואין לילה שאין אצלם "טיילת" מהמיטות, ולמרות שהם כבר עברו למיטות משלהם והם עצמאיים בכל לילה אחד מהם בא לישון איתנו. ניסינו לגרום להם להישאר במיטות שלהם אבל גם אחרי שאנחנו מחזירים אותם למקומם הם דורשים שנשב ליד המיטות שלהם ונחזיק להם את היד עד שהם יירדמו שוב. זו הפכה להיות מלחמת התשה ומרוב שעייפנו מההתעסקות הזאת כבר הפסקנו להחזיר אותם למיטות. כיצד ניתן לפתור את הבעיה?

קשה להתעסק עם בעיות שינה כשמדובר בילד אחד וזה קשה על אחת כמה וכמה כשמדובר בשניים. ילדים אוהבים לישון עם ההורים שלהם, אחד הדברים הכי מהנים וכיפים עבורם הוא לישון ליד אמא ואבא, להתכרבל לצדם ולהרגיש את חום גופם, העניין הוא שלנו זה לא נוח ואנחנו רוצים לעצור את התופעה. בדרך כלל ילדים יעשו מה שבא להם ומה שנעים להם והם יפסיקו להתעקש רק כשהם יבינו שאין טעם במה שהם עושים ושהמטרה שלהם לא תושג. 

במקרה הזה המטרה שלהם היא להיכנס למיטה שלכם ורק כאשר הם לא יצליחו לעשות זאת הם יפסיקו לקום. כדי לגרום לילדיכם להפסיק עם ה'טיילת' הזו אתם צריכים להיות מאוד נחושים ועקביים ובכל פעם שהם יורדים מהמיטה ומתגנבים למיטתכם אתם צריכים להקפיד להחזיר אותם למיטות שלהם ולחזור למיטה שלכם (אל תישארו לידם).

תעשו את זה שוב ושוב ואל תוותרו. אתם יכולים לגעור בהם לרגע אך אל תכעסו עליהם. זה ייקח שניים-שלושה לילות, אולי כדאי שתעשו תורנויות או שתיקחו חופש מהעבודה כדי שיהיו לכם כוחות להתמודד עם הבעיה. הנחישות, העקביות והעובדה שאתם לא כועסים יעשו את העבודה.


אל תוותרו לילדים. צילום אילוסטרציה: ingimage/ASAP

אנחנו משפחה של שתי אמהות, ויש לנו תאומים, בנים, בני שנתיים ושבעה חודשים. התאומים דוברי שתי שפות, עברית וצרפתית, וכשהם מדברים על עצמם בעברית הם משתמשים בלשון נקבה, לדוגמה: אני הולכת, אני אוכלת וכו'. אני חושבת שהבלבול נובע מהעובדה שאנחנו שתי אמהות והאינטראקציה שהם שומעים רוב הזמן זו אינטראקציה של נשים, גם בגן יש להם רק גננות ויכול להיות שגם זה משפיע עליהם. אנחנו קצת מודאגות, כיצד נוכל לגרום להם לדבר בצורה נכונה?

את צודקת, שפה נרכשת מתוך חיקוי והמודל שלהם, גם בבית וגם בגן, הוא מודל של אינטראקציה בלשון נקבה. בנוסף בצרפתית אין הבחנה בין זכר ונקבה וגם זה תורם לבלבול שלהם. חצי מהחיים שלהם הם בגן וכשהם בבית רק בחלק מהזמן הם שומעים פנייה בלשון זכר כשאתן מדברות איתם בעברית, זאת אומרת שזה רק חלק יחסי קטן בכל ההתפתחות השפתית והקוגניטיבית שלהם.

אני מציעה שני דברים: ראשית, תיכנסי לאתר האינטרנט ishla.org.il, האתר של האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת, באתר יש מקום לשאלות ולהתייעצות עם קלינאי תקשורת. תפני שם לאיש מקצוע שמתמחה בדו-לשוניות והוא יוכל לתת לך כלים להתמודד עם הקושי של בנייך. שנית, בבית, כשש מישהו מהבנים מדבר על עצמו בלשון נקבה אל תתקני אותו, כשאת מדברת תכניסי את השימוש בלשון זכר ושימי על כך דגש, זאת אומרת תחזרי על דבריהם בצורה הנכונה.

אם אחד מהם אומר לדוגמה - 'אני לא צריכה', אז תגידי 'אני מבינה שאתה לא צריך'. אל תתקני באופן ישיר, תעשי את זה בעקיפין כי ברגע שאנחנו עושים תיקון ישיר זה קצת מעליב וזה עלול להכניס אותנו לסוג של מאבק כוחות.


לא לתקן את מה שהם אומרים באופן ישיר כדי לא להעליב. צילום אילוסטרציה: ingimage

בני בן השנתיים וחצי הוא יליד סוף דצמבר. לאחרונה נודע לי שהוא התקבל לגן טרום חובה אבל אני מתלבטת אם להעביר אותו גן. למרות שהוא ילד מאוד חכם הוא קטן גם בגיל וגם בגודל ובנוסף הוא עדיין לא גמול וחייב לישון שנת צהריים. לאיזה שיקולים אני צריכה להתייחס כדי להחליט לאן לשלוח אותו?

לפי מה שאת מתארת בנך עדיין לא מתאים למסגרת של גן טרום חובה. בגילאים האלו צריך להביא בחשבון את היכולות הרגשיות של הילד ופחות להתייחס לעניין הדידקטי כי את העושר הלימודי את יכולה להקנות לו בפאזלים, במספרים, בחוג יצירה, יש אפילו ילדים שבגיל 4 מתחילים לקרוא לבד.

את האתגר השכלי את יכולה לספק לו בשעות אחר הצהריים, שעה ביום כל יום או שלוש פעמים בשבוע. כרגע החום והיחס הם יותר חשובים כי בנך בגיל שאת צריכה לפתח בו את הביטחון העצמי. אם תשאירי אותו בגן הפרטי עוד שנה הוא יהיה בין הגדולים בשנה הבאה וכך הוא יהיה ראש לשועלים ולא זנב לאריות, יקבל יחס אישי יותר ויפתח חסינות רגשית וכושר מנהיגות.

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה". 

הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי.