כבר חודש שבני בן השנתיים ישן לילות שלמים ולא מתעורר כדי לאכול. כבר התחלתי להתרגל לרעיון של שינה רצופה, אבל לצערי בשבוע האחרון הקטנצ'יק שוב מתעורר באמצע הלילה לבקבוק של אוכל. מתי מסיימים עם זה?

"את מסיימת עם זה עכשיו. יכול להיות שבפעם הראשונה שבנך התעורר משהו הציק לו והעיר אותו, אולי צמא, ואולי חום או קור, יכולות להיות לכך מספר סיבות. ברגע שהוא התעורר הוא עוד היה מחובר להתניה של פעם, לבקבוק, כי ההתניה הזו מרגיעה אותו ואת אכן נתת לו בקבוק, אבל ילד בגילו לא צריך לאכול בלילה. כשהוא יתעורר שוב באמצע הלילה אל תיתני לו אוכל, שבי לידו וחכי שהוא יירדם. תגידי לו - 'לא אוכלים בלילה, זה לא טוב לגוף'. עכשיו הוא צריך לחזור להרגל הקודם שפיתח ולהרדים את עצמו מחדש כי מחזורי השינה גורמים לו להתעוררויות. אל תחזרי לבקבוק, צריך להחזיר אותו לשינה הרצופה של 10-11 שעות, זה הרבה יותר חשוב. רופאים אומרים שמגיל שמונה חודשים ילד לא אמור לאכול בלילה מכיוון ששינה רצופה היא הרבה יותר חשובה, כי שם עובדות כל המערכות שגורמות לתינוק להתפתח".

בתי בת השנתיים היא הילדה היחידה שלנו כרגע. היא מוקפת בהמון חום ואהבה מאחר שהיא ילדה ראשונה, נכדה ראשונה ונינה ראשונה. כרגע היא אצל מטפלת, ובספטמבר היא תתחיל ללכת לגן. אני חוששת, כי כשהיא בחברת ילדים בגילה ואפילו קטנים ממנה היא פשוט לא מוצאת את עצמה, היא מפוחדת נורא, מסתגרת וצופה מהצד, ואם ילד מתקרב אליה או זורק לה הערה, היא פשוט מתחילה לבכות ונכנסת למצוקה נוראית. כואב לי מאוד לראות אותה לא משתלבת וחסרת אונים מול ילדים אחרים. אודה לעזרתך.

"קשה לדעת ממה התנהגות כזו נובעת. זה יכול להיות הניצוץ האלוהי שילד נולד איתו, של מישהו שלא אוהב עימותים, מסתגל באיטיות ומשתלב יותר לאט. כנראה שכאשר בתך נמצאת בקרבת ילדים אחרים, יותר תוקפנים ממנה, זה מלחיץ אותה כי זה פשוט לא הסגנון שלה, זו לא היא. היא כנראה אף פעם לא תהיה ילדה שדוחפת או מושכת. אל תדאגי, בתך עדיין קטנטונת, בגן הדברים האלה ישתנו. כרגע נוח לה יותר בחברת מבוגרים, וכשהיא מתמודדת עם ילדים היא לא יודעת איך ואין לה כלים. כשבתך תתחיל ללכת לגן, את צריכה לספר לגננת על הקשיים הללו ולבקש ממנה שהיא כל הזמן תשלב את בתך ותיתן לה תפקידים".


צילום ארכיון: ingimage/ASAP

"כרגע, כשאת רואה את בתך נכנסת למצוקה כשהיא בקרבת ילדים, התפקיד שלך הוא פשוט להיות שם בשבילה. אל תדחקי בה ותגידי לה, 'תלכי', 'תיקחי' 'ואל תבכי'. כשאת עושה את זה את גורמת לה לדואליות פנימית שמכבידה עליה עוד יותר - קשה לה כי היא לא יכולה, זה לא הסגנון שלה ולא מתאים לה להתנהג בצורה כזו, ובנוסף אמא מצפה ממנה שהיא כן תעשה את זה, מה שמכפיל עבורה את הקושי. תניחי לה ואל תילחצי, תני לילדה לבכות כדי שהיא תכיר את התסכול הזה. עם הזמן היא תעז לעשות דברים אחרת. לא תמיד צריך לסדר לה את העניינים, רק כך היא תלמד שיש עניינים שהיא אמורה לסדר לבד".

לפני שנתיים התגרשתי מאשתי, ויש לנו בן משותף בן עשר וחצי. בתקופה האחרונה לבני אין כוח לשום דבר, והוא מסרב להזיז את עצמו. מכיוון שאני לא רוצה שהוא יהיה פדלאה, אני מנסה לתת לו תפקידים גם כשהוא שוהה אצלי וגם כשהוא אצל אמו, אבל אשתי לשעבר לא משתפת איתי פעולה, והכוונות שלי מתמסמסות. כיצד אני יכול לגרום לבני להיות יותר פעיל ולעשות דברים בבית?

"אתה לא יכול לדרוש מבנך שיעשה דברים בבית אמו, אתה לא שם ואין לך השפעה על המתרחש, אז אל תיכנס לזה כי זה לגמרי מיותר. אתה צריך לטפל במה שקורה לידך, ואם אתה רוצה לתת לו תפקידים ומטלות, צריכה להיות כאן עשייה שלך. ילדים בגילו של בנך כבר מבינים את ההדדיות שביחסים, כלומר כדי שילד יבין שכדאי לו לפנות את הכלים מהשולחן לדוגמה, צריך להבהיר לו שאם הוא לא מתחשב באבא, אז אבא במצבים מסוימים לא יתחשב בו. אחת הצרות של ההורות המודרנית היא שאנחנו, ההורים, שמים את הילדים כל הזמן לפנינו במקום שנשים אותם לצדנו. ילדים צריכים להבין את המקום שלהם וכדי שהם יבינו אותו, אנחנו צריכים לפעול. ולכן כאמור, מה שקורה אצל אמא - תעזוב, ובביתך תתחיל לייצר מצבים שבהם הילד יבין שכדאי לו לשתף איתך פעולה".

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה".
הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי