אני אמא לשלושה ילדים, בת 10, בן 7 ובת 4. הילדים גרים באותו החדר ובקרוב אנחנו עוברים לבית גדול יותר שבו יהיו שני חדרי ילדים. בהתחלה הייתי בטוחה שהבת הגדולה היא זו שתקבל חדר לעצמה כי היא בתחילתו של גיל ההתבגרות אבל היום אני כבר לא ממש בטוחה שזהו הצעד הנכון. האם כדאי להפריד בין הבנים לבנות או לאפשר לילדה הגדולה פרטיות?

"גם אם הבנות מחוברות אחת לשנייה ומסתדרות ביניהן, בעוד כמה שנים המצב ישתנה והגדולה כבר תהיה חייבת את הפרטיות שלה ותרצה להיות לבד. בגילים המאוחרים כבר רוצים להביא חבר או חברה, להכין שיעורים יחד, לסגור את הדלת, להסתגר בחדר ולעשות דברים של מתבגרים, ואז מי שגר עם המתבגר בחדר בעצם מפריע לו.

בעבר, כל הילדים היו חיים בחדר אחד, בלי התחשבות בפערי הגילים ביניהם, אבל זו הייתה תקופה שונה כי הילדים היו מסתובבים יותר בחוץ. אני תוהה האם כדאי להשאיר את שלושת הילדים באותו החדר ורק בעוד שלוש שנים, כשהילדה הגדולה תגיע לגיל ההתבגרות, להפריד אותה מהילדים הצעירים?

בגיל ההתבגרות הבת הגדולה תהיה חייבת את הפרטיות שלה". צילום אילוסטרציה: Ingimage / ASAP

יכול להיות שזה רעיון מהפכני ושווה לשקול אותו אבל ההיגיון אומר שצריך להיות חדר בנות וחדר בנים כי השתיים לא תתביישנה אחת מהשנייה ותוכלנה להחליף בגדים בחופשיות. בכל אופן, לא משנה מה תחליטו, תודיעו לילדים שההחלטה אינה סופית ותלויה בשינויים שיקרו בעתיד. אתם יכולים להתייעץ עם הילדים ולשאול לדעתם אבל הם צריכים לדעת שההחלטה הסופית היא אך ורק של ההורים".

אני אמא לשתיים, בת חמש ובת שנתיים וחצי. בתי הגדולה מתקשה לחלוק. אם אחותה הקטנה נוגעת בצעצועים שלה היא דוחפת אותה וזה מוביל לריב וצרחות נוראיות. כשאני מבקשת ממנה לוותר היא אומרת לי ‘אמא, זה שלי, אני לא חייבת!'. בגן היא משחקת יפה עם הילדים אבל כשאני לוקחת אותה לגינה אחר הצהריים היא מתיישבת בנדנדה ולא מוכנה לרדת ממנה אפילו כשיש עוד ילדים שרוצים לעלות ומחכים בסבלנות שיגיע תורם. איך אלמד את הילדה לשתף ולחלוק?

"בתך הגדולה מקנאה באחותה הקטנה אבל ילדים מוכרחים לחלוק ביניהם, במיוחד אם מדובר באחים. זה טוב שהיא יודעת לשחק עם חבריה בגן ומוכיח שהיא מודעת לקודים החברתיים וכן יודעת לשתף. הילדה צריכה ללמוד שלפעמים דברים יקרו גם בניגוד לרצונה וזה כי אמא תגרום להם לקרות. אמא יודעת טוב יותר ודואגת לשתי הבנות שלה באופן שווה. ברגע שהיא אומרת לך ‘אני לא חייבת' תודיעי לה בפירוש שהיא כן חייבת.

סכמי איתה שתבחר שלושה או ארבעה דברים שיהיו רק שלה ואף אחד לא יגע בהם אבל בשאר הדברים, כולם יוכלו להשתמש, גם בניגוד לרצונה. הילדה צריכה להבין שיש מצבים שהיא כן חייבת וכדי ללמד אותה, תיצרי מצב שבו תוכיחי לה שלפעמים גם אמא לא חייבת. 

אם למשל אתן יושבות לאכול והיא מבקשת כוס מים תגידי לה ‘אני לא חייבת, לכי קחי לבד'. זה מעצבן אך זו אינה אכזריות וככה היא תרגיש מה קורה לבן אדם כשאומרים לו ‘אני לא חייב'. תני לה להישאר עם הרגש הזה, בלי פיצוי. זו תהיה הפעם הראשונה שבתך תבין שגם לך יש רצונות משלך.

אחת הבעיות של ההורות החדשה היא שהילדים לא יודעים בכלל שלהורים יש צרכים ורצונות משלהם כי ההורים לא מעזים להגיד לילד ‘לא בא לי' או ‘לא מתחשק לי'. תראי לילדה שאת הורה נחוש, סמכותי ומבצע, ולא הורה שכפוף לצרחות ולדרישות שלה".

בני בן השנתיים גילה שהוא יכול להעיף חפצים מהמרפסת, אחרי שפעם אחת הפרחנו בלונים לשמיים. הוא לא בררן, זורק מכל הבא ליד ואני מוצאת את עצמי רודפת אחריו בכל פעם שאני רואה אותו מחזיק משהו. איך לדעתך אוכל למנוע זאת ממנו?

"מעבר לעניין שהילד נהנה לזרוק חפצים והם עפים באוויר הוא גם יודע שאת לא מרשה. בנך בגיל שבו נפרדים פסיכולוגית מאמא וזו הפעם הראשונה שהוא מרשה לעצמו להיות עצמאי ולמרוד. הילד צריך להבין שאם הוא זרק משהו מחוץ לבית, החפץ כבר לא יחזור הביתה. יכול להיות שאם זה יהיה המוצץ שלו הוא יבכה במשך יום שלם וזה בסדר - תני לו להרגיש מה קורה כשהוא מאבד משהו שהוא מאוד זקוק לו. תודיעי לו שכל פעם שיתקרב עם חפצים למרפסת את תסגרי את הדלת. הוא יכעס ויבכה אבל אל תסכימי ותעמדי על שלך.

אם הוא רוצה לצאת למרפסת הוא יצטרך להפקיד את החפצים בידייך ורק אז לצאת למרפסת וכך יתמודד עם ההגבלה שהצבת לו".

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה". הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי