אני אמא לילד בן שלוש ואני עומדת ללדת בת בקרוב. בני די מפונק, וכל בני המשפחה עוטפים אותו בהמון אהבה. אני קצת חוששת מהתגובה שלו בימים הראשונים לאחר הלידה, ואני מפחדת שהוא יקנא באחותו ולא ימצא את מקומו. כיצד אני צריכה להתנהג אליו אחרי שאלד?

החששות שלנו נובעים מנקודת מוצא שאנחנו לא סומכים על החוסן הנפשי של הילדים שלנו, אבל ילדים הם מאוד הישרדותיים ומסתדרים בכל מצב. כשתלדי, בעלך צריך להיות ענייני ולספר לבנכם שהלכת ללדת את התינוקת שלכם ולהגיד לו שבקרוב הם יבקרו אותך. כשתחזרי הביתה, תני למישהו אחר להחזיק את התינוקת כדי שהידיים שלך יהיו פנויות לרוץ ולחבק את בנך.

כשתגיעי ספרי לו כמה התגעגעת, תתייחסי אליו ותשתפי אותו במה שעובר על אחותו, הכל בהומור ובקלילות. הקנאה לא תצוץ בימים הראשונים, היא תגיע רק אחרי כמה שבועות כאשר הוא ישים לב שאת ואביו לא פנויים אליו כמו שהייתם בעבר. התפקיד שלנו הוא לא לרחם על הילד ולגונן עליו בגלל השינוי שחל בחייו, התפקיד שלנו הוא לייצר מציאות שתגרום לו להתרגל כמה שיותר מהר לעובדה שיש תינוקת בבית.

יצרנו לו אחות שתהיה איתו כל חייו, אין סיבה לרחם עליו. יש גישה שאומרת שצריך לפצות את הילד ולהביא לו מתנה מהתינוקת. אני לא מסכימה עם הגישה הזאת, ילד לא יצליח להסתגל וליהנות מהמציאות החדשה אם הוא ירגיש שאנחנו מפצים אותו כי ילד יודע שכאשר מפצים אותו, כנראה שקורה משהו לא טוב. תסמכי על הכוחות שלו ואל תחששי, יהיה לו קשה, אבל הוא יצליח להתגבר על זה. תני לו ללמוד ואל תנסי למנוע ממנו לקנא.

קנאה זה רגש, והוא צריך ללמוד לחיות עם הרגש הזה, ולכן יחד עם האהבה והיחס האישי אליו למדי אותו שיש בבית עוד בן אדם שצריך להתחשב בו למרות שהוא גוזל את הזמן של אמא.


ילדים הם מאד הישרדותיים. צילום: ingimage/ASAP

בני בן השנה נהיה תוקפני. בכל פעם שהוא רוצה משהו ואני מסרבת לו, הוא מתעצבן ומשתטח על הרצפה בצרחות. כשהוא נמצא בגן הוא מרביץ לילדים, ואפילו לסבתא שלו הוא מושך בשיער. כיצד אפשר לשנות את ההתנהגות הזאת ולעצור את התקפי הזעם שלו?

זה טבעי שבנך מתעצבן, כולנו מתוסכלים כשאומרים לנו 'לא', הוא פשוט מוציא את זה בדרך של ילד קטן, יש לו את האנרגיות שלו ואת העוצמות שלו והוא רוצה לקבל משהו ואת מסרבת לו. ברגע שאמרת לו 'לא' - אסור לך לוותר בעקבות התקפת הזעם שלו ולאפשר לו לקבל משהו שסירבת לו בהתחלה. זה אחד הדברים הבודדים שאני אומרת עליהם 'אסור'. על דברים אחרים אפשר להתגמש, אבל ברגע שאמרת לו 'לא' הוא לא יקבל. אם הוא נשכב על הרצפה, תרימי אותו ותגידי לו 'אתה עצוב וכועס, בוא נשחק במשהו אחר', ותסיחי את תשומת לבו. 

ברגע שבנך מושך לסבתו בשיער, היא צריכה לפתוח את היד שלו ולהגיד לו - 'אני עצובה עכשיו, אני לא משחקת איתך', וללכת. כשהיא הולכת, לכי אחריה באופן מלאכותי ותנחמי אותה ותשאירי אותו לבד. אז יעמוד שם ילד שאף אחד לא שם לב אליו, אבל הוא בעצם רואה מה קורה כשהוא עושה משהו רע. תביני, הילד מוציא את התסכול שלו בצורה תינוקית והוא צריך להבין את התוצאה למעשיו והתוצאה היא לא שיחה-דיבור-הסבר, זאת למידה באמצעות פעולות.

כרגע כל הזמן אומרים לו 'לא', 'די', 'אסור', 'זה לא יפה', 'תבקש סליחה'. כל הדברים האלה בעיני הם תגובה לא נכונה למעשה הרע, וזה רק מעצבן אותו עוד יותר וגורם לו לרצות לעשות דווקא כדי להראות שהוא יכול. אל תדברו יותר מדי, תפעלו, הוא צריך להבין שיש השלכות למעשיו.


אמרתם לא? אל תוותרו. צילום: ingimage/ASAP

בעלי עובד בפנימייה לטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים ומטפל בבגירים בני 22. במסגרת עבודתו נצטרך להתארח בפנימייה פעמיים בחודש. יש לנו ילדה בתשנה, ואני חוששת שהעובדה שהיא תיחשף לדיירי הבית תשפיע עליה. האם היא עלולה לחקות את ההתנהגות שלהם?

לדעתי, החיקוי לא יהיה קיים כי זה מאוד נקודתי. בתך תפגוש את הדיירים פעם בשבועיים ולא תבין את השונות שלהם, היא רק תדע שבאים לגור איתם וחוזרים הביתה. כמו כן, בדרך כלל ילדים מושפעים ומחקים ילדים אחרים שפחות או יותר בגילם ומלבד הוריהם הם לא מחקים מבוגרים, ולכן את לא צריכה לחשוש. אםאתם מתארחים בבית שיש בו בגירים אחרים, בתך לא תחקה אותם. ככל שבתך תגדל היא תבין שאתם באים לשמור על הדיירים כדי שהם לא יהיו לבד והיא תייצר סוג של ריחוק. אל תגידו לה שהם ילדים, תגידו שהם אנשים מיוחדים.

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה". הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי.