אחותי היא אם חד-הורית לתאומים, בן ובת, בני 3.5. בנה הוא יותר עצמאי ובעל קליטה יותר מהירה, לעומת הבת שיש לה קשיים בצבעים, צורות וכולי. בנוסף, הבת עדיין עושה פיפי במכנסיים במשך היום. אנו (האם, הסבתא ואנוכי הדודה) מסבירות לה מה היא צריכה לעשות, אבל היא עדיין עושה במכנסיים. היא מתאפקת ומשלבת רגליים ואומרת שאין לה פיפי, אבל כשאנחנו לוקחות אותה לשירותים היא עושה פיפי.

כמו כן, הילדה מחוברת מאוד לאחיה התאום ומדברת בלשון זכר אפילו אם מתקנים אותה. בשנה הקרובה היא תלך לגן שונה מזה של התאום שלה, ובו יסייעו לה ויעבדו איתה על הפרש הידע שלה, אך בגן החדש היא תהיה הבת היחידה בכיתה. כיצד ניתן לפתור את שתי הבעיות הנ"ל?

"בנושא בריחת השתן נוצר יתר תשומת לב. הילדה מפעילה אתכן, היא מרגישה שיש לה פיפי, ולפי התיאור שלך היא שולטת עליו וכבר יודעת להתאפק. תגידו לה שאתן מפסיקות לדבר איתה על הפיפי, וכשיהיה לה - שתעשה. תסבירו לה שבשירותים זה הכי טוב, אך גם אם היא לא תעשה פיפי בשירותים, אלא על הרצפה, אתן תנגבו את הרצפה ותחליפו לה, ואל תדברו על זה יותר.

חייבים להעביר את תחושת השליטה בחזרה לילד, ההורות של היום נגועה ב'דברת נפוצה' ולפעמים ההתעסקות היתרה מעצימה נושאים מסוימים והופכת אותם למאבק כוח ולהפעלת יתר. 

אני ממליצה שתיגשו ליועצת משפחתית הבקיאה בתאומים עוד לפני 1 בספטמבר, כי הניתוק בגיל הזה מאחיה יהיה לאחייניתך מאוד קשה. יכול להיות שהיא מחקה אותו ומדברת בלשון זכר בגלל הקשיים שלה. גם לעניין הזה אתן צריכות להתייחס באותו אופן ולא ללחוץ עליה. תפסיקו להגיד לה 'תדברי כמו בת'. פשוט תדברו אליה בלשון נקבה ותניחו לה".

בתי בת ה-8 אובחנה בדיסלקציה ובעיות קשב וריכוז, והיא צריכה לקחת תרופה לטיפול בבעיה. אנחנו לא רוצים שהיא תתבייש בזה, ברור לנו שהיא מיוחדת, אבל חשוב לה מאוד להיות כמו כולם. כיצד נסביר לה מדוע דווקא היא צריכה לקחת את התרופה?

"לילדה בגיל כזה לא אומרים שהיא מיוחדת, זה רק יעצבן אותה כי היא רוצה להיות כמו כולם. תגידו לה: 'יש כל מיני ילדים, יש אחד רזה ואחד מלא, אחת גבוהה ואחת נמוכה, אחת מאוד שקטה ורגועה ואחת מאוד תוססת, אחת שיכולה לקרוא נורא מהר ואחת שלוקח לה קצת יותר זמן, ויש ילדים שמאוד מרוכזים ויש ילדים שפחות מרוכזים.

"תגידו לה שזה כמו ויטמין שיחזק אותה". צילום אילוסטרציה: Ingimage / ASAP

את, מתוקה, קצת פחות מרוכזת, אבל יש דרך שתעזור לך להיות מרוכזת ולקלוט במהירות את כל מה שהמורה אומרת. וכדי לעזור לך בדברים האלו, את צריכה לקחת כל בוקר כדור, זה כמו ויטמין שיחזק אותך וזה ממש חשוב'. היא לא תבין שהיא צריכה להתבייש אם אף אחד לא יעביר לה מסר כזה. תסבירו לה שאתם אחראים לבריאות ולהתקדמות שלה, ולכן היא צריכה לקחת את הכדור". תגידו לה שזה כמו ויטמין שיחזק אותה.

בני בן ה-5 מאוד בעייתי עם אוכל, הוא לא נוגע בפירות וירקות בכלל. ניסיתי להתעקש, אך הוא נלחם בי. הבנתי שאני לא נוהגת נכון וירדתי מזה, אך מאז הוא לא אוכל שום פרי ושום ירק. אני מרגישה שזה הפך לסוג של אישיו כי אני מכינה אוכל במיוחד בשבילו, הוא לא אוכל ואז אני מתוסכלת. כיצד עלי לנהוג?

"בררנות באוכל יכולה לנבוע ממגוון סיבות - שינוי בטעמים, מאבק כוח, מרקמים ואפילו חיקוי של ילדים אחרים. העניין הוא באמת לא לעשות מזה אישיו. לתפיסתי, לא מכריחים ילדים לאכול, כך עלולות להתחיל להיבנות הפרעות אכילה לסוגיהן. לדעתי עלייך להעביר אליו את השליטה כי נוצר ביניכם סוג של מאבק, תגידי לו שאת מפסיקה לריב איתו על הנושא, ושמעכשיו הוא יחליט מה הוא יאכל, ותודיעי לו שמכיוון שבדברים שהוא לא אוכל יש חומרים מאוד חשובים לגוף, את תספקי לו אותם בצורה אחרת.

אכילת ירקות ופירות חשובה בגלל הערכים התזונתיים שיש בהם ובגלל הסיבים שהם מכילים. תני לו ויטמינים בכל יום ותשימי לו סיבים באוכל על מנת שיקלו לו על היציאות. את יכולה לערבב את הסיבים בכל מאכל שהוא, אין להם צבע וטעם והם נמסים בכל דבר. תשימי לו אותם בלי שהוא ידע כדי למנוע מאבקים נוספים.

בנוסף, תכיני לו את הדברים שהוא אוהב אפילו אם מדובר בסיר נפרד כי חשוב שהוא יאכל. אם לא תעשי זאת ותאלצי אותו לאכול מהאוכל של המבוגרים, יכול להיות שהוא ימלא את עצמו בחטיפים או בדברי מתיקה. רק כאשר הוא יבין שלא נלחמים איתו ושהוא לא צריך להיות במאבק, יש סיכוי שהוא יתרצה ויתחיל לאכול".

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה". הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי