אני אמא לילדה בת חמש. מחוץ לבית היא נורא ביישנית ונדבקת אלי בכל הזדמנות, ובבית היא מלאת ביטחון עצמי ודעתנית. אני רוצה לעזור לה להיות יותר משוחררת ובטוחה בעצמה  מחוץ לבית וחשבתי לרשום אותה לטיפול באמצעות תרפיה באמנות. היא ילדה חכמה ורגישה לניואנסים ואני לא רוצה שהיא תרגיש שהיא לא בסדר וצריכה עזרה. כיצד אוכל להציג בפניה את הטיפול בצורה שלא תפגע בה?

"אחד הדברים שהכי עוזרים לילדים ביישנים זה העובדה שלא דוחקים בהם. אם בתך נצמדת לך לרגל לדוגמה, שימי יד על הראש שלה ותאפשרי לה לעשות את זה. אל תגידי לה 'לכי', 'כדאי לך' וכו', פשוט תני לה לעמוד לידך בשקט. ברגע שהיא לא תרגיש שלוחצים אותה ומפצירים בה אז היא תהיה פנויה לגמרי מבחינה רגשית ופתאום היא תשים לב איך האחרים משחקים.

ברגע שהיא לא תחוש שאמא מדברת בשמה ודוחקת בה לצאת ולדבר חלק מאוד גדול מהלחץ שלה ירד. יש ילדים שקל להם מאוד בבית והמעברים קשים להם יותר, אל תדאגי, לאט־לאט זה יעבור, הדברים  האלה משתנים מאוד. בנוגע לחוג, מכיוון שבתך היא ילדה חכמה ורגישה לניואנסים תני לה כבוד ואל תשקרי לה.


צילום: אינג אימג'

תתווכי לה את הטיפול בצורה אחרת, תגידי לה - 'יש אישה שעושה חוגים מהממים באמנות. דרך אמנות ילדים לומדים המון דברים ואמנות מחזקת את הביטחון העצמי של בני האדם. בגלל שאני מכירה אותך ואת כזאת מהממת וחכמה אבל קצת קשה לך בהתחלה בגן, החוג הזה יהיה מהנה עבורך'.

אל תציגי את זה כטיפול אלא כחוג שחשוב להתפתחות של ילדים. אם היא תגידי שהיא לא רוצה ללכת תסבירי לה שבמקרה הזה את קובעת ותלכו לפחות פעם אחת ותדגישי שגם את תהיי שם. אם היא תשאל למה אין עוד ילדים בחוג מלבדה תגידי לה שמדובר בחוג פרטי, תציגי את זה כיתרון".

יש לי תאומים, בן ובת, בני חמש ועשרה חודשים. בני הוא קצת תחרותי ובתי לעומת זאת מאוד נוחה וזורמת. עד היום הם היו תמיד רשומים יחד לגנים. השנה הם עולים לכיתה א' וכדי שלא תהיה ביניהם תלות ביקשתי שהם יהיו בכיתות נפרדות.

רציתי שלכל אחד יהיה את העולם שלו ואת החיים שלו אבל כשקיבלתי את השיבוץ גיליתי שהם משובצים באותה כיתה. האם עלי לגשת לבית הספר ולהפוך שולחנות כדי שיפרידו ביניהם או שמא עלי לקבל את העובדה שהם שובצו יחד ולהירגע? יש לציין שתשעה ילדים נוספים מהגן שלהם שובצו באותה כיתה והאח שאבחר להוציא יהיה לבדו בכיתה נפרדת.

"הנטייה היא להפריד תאומים כדי לייצר להם איזשהו עולם אינדיבידואלי משלהם כי כל ילד הוא עולם אחר. אני חושבת שההפרדה היא טובה וחשובה ואני לא מבינה למה שמו אותם ביחד, אחים חייבים ריחוק לפעמים. בנך הוא ילד תחרותי ואת צריכה לאפשר לבתך לחיות ללא תחושת תחרותיות מצד אחיה כי סביר להניח שהוא תמיד ישווה בין הציונים שלהם. אני חושבת שאת צריכה לטפל מהר בנושא ולדאוג שהם לא יהיו יחד. תעבירי כיתה את מי שאת חושבת שיוכל להתמודד יותר בקלות עם הימים הראשונים של הלבד, מי שישלו לדעתך יותר חוסן או יותר תחושת סוציאליזציה, ושיותר קל לו בחיים. סיפרת שהבת יותר זורמת אז לדעתי תפרידי אותה. גשי לבית הספר ותגידי שביקשת באופן מיוחד שהם יהיו לחוד. אם יגידו לך שם שבכוונה לא רצו להפריד ביניהם אז תגידי שאת סומכת על בתך שתסתדר ותתאקלם בקלות".


 אני סבתא לילדה בת שנתיים, האם זה בסדר מבחינה חינוכית ומנטלית שבמשך חודשי הקיץ נכדתי מסתובבת בבית רק בתחתונים?

"חינוך הוא בעצם הערכים שההורים מקנים וקובעים לילדה, והם תלויי תרבות ומוצא. יש משפחות שמאפשרות לילדים להסתובב עירומים לחלוטין, ויש משפחות שלא יסכימו לכך בגלל ערך חזק מאוד של צניעות. אלו מסוג הדברים שהם אמת פנימית לאותו בן אדם, לא אמת אוניברסלית ולכן השאלה אם נכון או לא להסתובב בבית בתחתונים לא תלויה בי, אני יכולה להגיד רק מה נכון בעיני. מבחינת הילדה - ילדה בת שנתיים מקבלת באופן טבעי את ההחלטות של הוריה, עדיין אין לה מוסר וערכים והיא עדיין לא יודעת מה מותר ומה אסור, לה זה לא משנה. אני באופן אישי לא רואה בכך שום נזק מבחינה של חינוך לטווח ארוך, אין כאן משהו שיכול להשפיע באיזושהי צורה על ההתפתחות של הילדה. לדעתי, אם זה מתאים לסולם הערכים של ההורים, ההתנהלות הזאת מעבירה איזשהו מסר לגילאים הקטנים שהגוף שלי הוא ממש בסדר ושבתוך המשפחה זה אפשרי". 

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב- 10:00 ב"רדיו ללא הפסקה".
הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי