יש לי ילד בן שלוש ותינוקת בת עשרה חודשים. לאחרונה הבן שלי מרבה להתבכיין על כל דבר, הוא עושה את זה אם למשל אחד הילדים בגן חוטף לו משחק, או אם הוא לא מקבל את מבוקשו. אני ואשתי צעקנו עליו כדי שיפסיק לבכות אך לשווא.

ניסינו גם לדבר עמו בדרכי נועם, אבל זה פשוט לא עובד - הילד מתבכיין הרבה ומתיש אותנו עם הבכי שלו. אינני יודע אם זה קשור אבל הוא מקנא מאוד באחותו. איך אפשר להתמודד עם הבעיה?

"מה שאנחנו מגדירים כבעיה אצל ילד הוא קושי, לפעמים מצוקה, ולעתים קרובות יותר - משבר. בנך חווה מעבר חשוב מאוד בחייו - לידת אחותו, והוא מקנא מאוד. לעתים ילדים מקנאים בצורה כזו או אחרת באחיהם כמעט לאורך כל החיים. הורים מנסים למנוע את הקנאה הזאת, אבל אין בכך צורך או טעם: תפקידנו כהורים הוא ללמד את הילד לחיות עם הקנאה הזאת.

כשבנך מתבכיין, תבינו שרע לו. אם הוא מתבכיין גם בגן אז בכלל קשה לו מאוד, כי בדרך כלל עושים את זה רק ליד ההורים. אני מציעה להגיד לילד כך: 'מתוקי, יש לי פטנט, בכל פעם שאתה מרגיש עצוב בוא אלינו מהר לחיבוק לפני שאתה מתחיל לבכות'.


צילום: אינג אימג'

נוסף על כך עליכם להחליט שהבכי לא משגע אתכם יותר. אני יודעת שזה מתיש, אבל לילד שלכם קשה. הוא מסכן ורע לו, והוא מפעיל גם אתכם. פשוט תגידו לעצמכם שקשה, לו ותחשבו איך אתם יכולים לעזור לו. חיבוק הוא התחלה טובה. בשלב הבא הייתי מציעה הדרכת הורים".

יש לי ילד בן שלוש ועשרה חודשים, ויש לו אחות קטנה בת שנה ושלושה חודשים. בני משנה את התנהגותו ליד אנשים זרים ובני משפחה - כשהוא איתי הוא מתחצף, לא מקשיב לי ומתנהג באלימות מסוכנת כלפי אחותו אבל עם אחרים הוא מתנהג למופת.

כשהוא ישן, לדוגמה, אצל אמא שלי הוא התנהג יפה, אבל מהרגע שנכנסתי בדלת הוא כאילו הפך לילד אחר והתחיל להתפרע. אני מאוד מתוסכלת ולא יודעת איך להתמודד עם ההתנהגות הזאת, מה לעשות?

"המצב שאת מתארת הוא מאוד מוכר. ההתנהגות של בנך בבית מעידה על האינטראקציה בינו לבינך, בנך למד מה לעשות כדי לקבל את שני הצרכים הפסיכולוגיים הכי בסיסיים שיש לכולנו: תחושת נראות ותחושת מסוגלות. כך נוצרו כל ההתנהגויות של ה'לא רוצה' ושל ה'דווקא'.

הוא מתנהג בצורה הזאת כי יש לו רווח קיומי ופסיכולוגי מכך: את התייחסת אליו. לא חשוב לו אם תשומת הלב שקיבל שלילית; העיקר שהגבת לו. התגובה שלך אליו נחוצה לו שבעתיים בייחוד אחרי שנולדה אחותו.

אתם צריכים להגיב להתנהגות של בנך באופן שילמד אותו שאין טעם להמשיך כך. אתם יכולים למשל להגיד לו שאתם יודעים שהוא אוהב את אחותו, אבל שלפעמים הוא עושה לה דברים מסוכנים וזה נורא מלחיץ אתכם.

אחרי שתגידו את זה תסבירו לו שאחד התפקידים של ההורים הוא לשמור על הילדים שלהם, וכמו שאתם תמיד תשמרו עליו אתם חייבים גם לשמור על אחותו התינוקת, שיידע שאם הוא יעשה לה דברים מסוכנים אתם תיקחו אותה ותרחיקו אותה ממנו. אם הוא מכאיב לאחותו אחרי שהבהרתם לו את זה, אתם לא מעירים לו אלא פשוט לוקחים אותה ומתייחסים אליה.

אם הוא ימשיך לנסות להכות אותה, תגידי לו שאם הוא יציק לה אז תצטרכי להיכנס איתה לחדר אחר ואם וזה קורה תעשי זאת ותגידי לו שתצאו רק אחרי שהוא יירגע. זה ירגיז אותו אבל מזה הוא צריך ללמוד. בנוסף אני מציעה שתפנו להדרכת הורים בנושא".

נכדי בן ה-4 הוא ילד נורא נקי ומסודר. לפני חודש הוא ובת דודתו בת ה-7 שיחקו יחד בחדר הצעצועים שלו. היא בלגנה לו את החדר והוא ביקש ממנה לסדר אותו אך היא לא ענתה לו, והלכה עם ההורים שלה מבלי לסדר אחריה. נכדי התעצבן, פרץ בבכי ואמר שבת דודתו לא תיכנס יותר לחדר שלו. כיצד עליי להגיב לסיטואציה הזו?

"הנכד שלך צודק, בת דודתו זלזלה בו ומכיוון שהוא הבין את זה הוא לא רוצה להכניס אותה לחדר שלו. בפעם הבאה שהיא תבוא והוא לא ירצה לתת לה להיכנס תשתפו איתו פעולה, תגידו לנכדתך שהוא צודק - היית, שיחקת, בלגנת, את אמורה לסדר, זה דבר בסיסי.

מעבר לכך היא ידעה שזה חשוב לו ובכל זאת הלכה. כשהוא יגדל אתם תצטרכו לבדוק אם הצורך שלו בסדר וניקיון הוא לא מוגזם מדי ולא גובל בסוג של כפייתיות, אבל כרגע ההתנהגות שלו הייתה לגיטימית ואין סיבה לדאגה.