אני בת 23, סטודנטית למדעי המחשב. מעולם לא הייתי תלמידה משקיענית וזה גורם לי לקושי כיום. אני מתקשה להניע את עצמי לעשות דברים ובעיקר לשבת ללמוד. בעבר יכולתי להתמודד עם הקושי בלימודים על ידי כך שהייתי מקשיבה בשיעורים אבל בלימודים אקדמאים זה כמעט בלתי אפשרי להצליח רק באמצעות הקשבה. בחרתי במדעי המחשב בגלל שהמקום האנליטי בא לי יותר בקלות מאשר מקצועות שדורשים קריאת אלפי מאמרים וסיכומם אבל נוכחתי לדעת שגם הלמידה הזו קשה לי. מה עלי לעשות?

"את אותם קודים שלא פתרת בלמידה שלך בילדות את סוחבת עם עצמך כעת בלימודים במכללה וזה יותר מועצם. מקור הבעיה הוא בעובדה שאף אחד מעולם לא ישב איתך לפתור את הדברים. אני מציעה שתיגשי לתחום מזווית אחרת ותעסקי בו מבלי ללמוד את אותם לימודים.

את יכולה לבחור מורים שמעבירים קורסים ומעצימים את אותן שיטות או אותם לימודים. לא תמיד צריך ללמוד במכללה או באוניברסיטה, הגישה הזאת של "תואר שווה הצלחה" לא תמיד עובדת. יש אנשים שלומדים מניסיון, וגם את יכולה לגשת לקורסים שבהם בעיקר תתמקצעי בתחומי העניין שלך ותקבלי יותר ניסיון. את פשוט צריכה להבין מהם הכישורים שלך ולצאת מהקופסה.

"הגישה הזאת של "תואר שווה הצלחה" לא תמיד עובדת". צילום: Ingimage / ASAP

אחד התפקידים שלנו כהורים הוא לקרוא את כתבי הנשמה של הילד שלנו ולא לנסות להעביר אותו רק בדרכים שמוסכמות על ידי כולם. יש ילדים שלומדים בצורה מאוד דידקטית ומאוד קל להם, יש ילדים שלומדים דרך ניסיון ויש ילדים שלומדים רק דרך חברותא. בעיני רוחי, כשאני קוראת את הכתבים שלך נראה שהיכולת שלך ללמוד היא ידי ניסיון ובאמצעות חלק יותר מעשי ולא על ידי למידה שדורשת ישיבה ושינון. אדם צריך להיות נאמן לעצמו, לדרך הפנימית שלו ולהכרה העצמית שלו ואת לא הבנת שאת צריכה ללמוד בצורה של יציאה מהקופסה".

אני בת 38, יש לי תואר במשפטים ובמקצועי אני דרמה תרפיסטית, אני עוזרת לילדים עם קשיים על ידי טיפול בדרמה במסגרת בית הספר. אני עוסקת במקצוע כבר כשנה וחצי וקשה לי להבין את הפער שיש בין הילדים של היום לבין בית הספר שעדיין פועל במתכונת ישנה. אני חושבת שבין היתר הקושי שלי הוא לעכל את הילדים החדשים כי אלו ילדים מאוד שונים ממה שאני ובני דורי היינו, ואני פוגשת ילדים מאוד קשים למרות כל הכלים שהם מקבלים. מה דעתך?

"את בחרת להיות דרמה תרפיסטית כי בתור ילדה היית רוצה שיטפלו בך כי לא הייתה לך אפשרות להביע את הרגשות שלך, ואת ממלאת את אותו צורך שהיה לך על ידי כך שאת מטפלת בילדים באמצעות דרמה תרפיה.

"אני חושבת שיש לך קושי בגלל שמכאיב לך שאף אחד לא יכל להכיל את הקשיים שלך בעוד את מכילה קשיים של ילדים אחרים. לך לא היה מי שייתן לך את האפשרות לחשוב אחרת וגם לילדים כיום אין את האפשרות הזאת כי מערכת החינוך היא המערכת היחידה שמכילה אותם.

כואב לך כי מדובר בילדים קשיי יום שבאים מבתים קשיי יום ואת יודעת שהם מקבלים את הטיפול הזה רק שעה בשבוע וזה עבורם מעט מאוד כמו טיפה במדבר לנווד צמא שבעצם מחפש בנדודים שלו בעולם הנפש שלו איזושהי רוויה שאותה הוא לא מוצא כי הוא נודד בתוך עצמו. הכאב שלך מובן כי מערכת החינוך לא יכולה לספק תמיכה בלי תמיכה של שרשרת דורית, בלי הבנה ובלי הכלה של כל מה שצריך וזה אחד מהקשיים שיש היום לעולם המערבי - העובדה שיש לו צרכים מאוד גבוהים לעומת מה שהוא יכול לספק מבחינת הזמן".

לפני שבע שנים אמרת לי שאני צריכה ללמד ועד עכשיו לא עשיתי עם זה כלום. יש לי מחסומים שאני לא מצליחה להתגבר עליהם, אני מרגישה שאני לא מספיק טובה ויצירתית כדי לעסוק בהוראה. אני ממש רוצה להתגבר על הקשיים ואני חושבת להתחיל ללמד השנה, האם זה מאוחר מדי עבורי?

"כדי ללמד את צריכה לתת מעצמך ולמצוא את היצירתיות שלך אבל את מפחדת מהיצירתיות שיש בתוכך. לפי הכתבים של הראייה האחרת ללמד זה כמו להיוולד וללדת, יולדים ידע או ילדים. מי שלא מסוגל ללמד תמיד נשאר דל במהות - אם את מסוגלת ללמד את גדלה במהות שלך ואת מתעשרת ואם את לא מסוגלת ללמד אז את הופכת להיות תמיד דלה במהות שלך. אז דווקא הכתב הזה מלמד לא להישאר דל במהות, לגדול, להתעשר, להעביר מהות וללדת את הידע שיש בתוכך".

מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, כל יום שני ב-20:00 ב"רדיו ללא הפסקה". הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי