אני ובעלי בשנות ה-60 לחיינו. אנחנו נשואים באושר שנים ארוכות ועברנו חיים מלאי עליות וירידות. כיום הגענו לגיל שבו כל אחד מאיתנו מסתכל על החיים בצורה אחרת.

אני רוצה שקט, נחת, ליהנות מהנכדים ומהמעט שיש, ואילו בעלי שאפתן ומשקיע את כל כולו בעשייה בלתי פוסקת. אני מרגישה שהוא עומד בצד אחד ואני בצד אחר ולא מצליחה להסביר לו את הצד שלי. כיצד נצליח למצוא את עמק השווה?

"הפרת ‘החוזה הישן' ביניכם יכולה להיות תהליך של שדרוג והעצמת ‘החוזה החדש' אבל ברוב המקרים כשהאנשים המעורבים רגשית מנהלים את התהליך הוא לא מצליח. את לא מודעת לכך שהדברים הקטנים הם לא שטויות מפני שדבר קטן שגורם לכעס גדול הוא אינו שטות אלא ביטוי פיזי לבעיה מנטלית והשטויות האלה הם סימני הדרך החשובים ביותר בדרך אל הפיתרון.

אחד התהליכים המורכבים ביותר לאחר זוגיות ממושכת הוא סימון ‘הילדות החדשה' שלכם. זו יכולה להיות חגיגה גדולה אך גם בור נוראי כי כל אחד מכם רוצה למלא ולחיות את ה'ילדות החדשה' הזו על סמך ניסיון חייו האישי והמסקנות שאליהן הגיע בעצמו.

"אני רוצה נחת ושקט - ובעלי שאפתן". צילום: Ingimage/ ASAP

אתם חייבים להבין שיש פה משא ומתן - שני גופים שקיימו חוזה במשך שנים ארוכות, יוצאים כעת לדרך חדשה ועובדים על חוזה חדש שיגדיר את הפעילות הבאה לעתיד. אם תיעזרו בבעל מקצוע ותמצאו את הדרך המשותפת, לא תחסירו דבר מעצמכם.

אל תעבדו בצורה פרטנית ואישית כי זה רק ירחיב את הקרע ויגדיל את הסיכוי שתישארו לבד. אל תחכו עד לרגע האחרון שבו הנטישה המנטאלית והרגשית תשתלט עליכם - תתחילו לעבוד על זה כאן ועכשיו".

אני בן 57, בעל עסק עצמאי למיזוג אוויר כ-30 שנה. אני אוהב לתת שירות ונהנה מעבודה עם אנשים. החיים טלטלו אותי מקצה לקצה, עברתי חוויות קשות ומעצימות, למדתי גרפולוגיה ואני נמשך מאוד לתחום הייעוץ. אני עושה זאת בעבודה היומיומית שלי על ידי מתן שירות אבל אני לא יודע איך לעשות את המעבר המלא מתחום מיזוג האוויר לתחום הייעוץ. יש בי המון חששות כי אני לא בטוח אם זו סתם גחמה לשינוי או שאני באמת מוכשר בתחום שאני אוהב. מה דעתך?

"אני חושב שאתה יודע שאתה מתאים לתחום שאתה אוהב. במשך שנים רבות הוכחת לעצמך שאתה נמשך לתחום ושאתה עושה זאת בתשוקה רבה ולכן אני בטוח שאתה קרוב ללבך ומודע ליכולות שלך. ההתלבטות האמיתית היא האם לקחת את הסיכון. החששות שלך לגיטימיים, אבל מה לעשות? חיים רק פעם אחת.

הפחדים שלנו צפים בהתאם ובקו ישיר לנסיבות החיים. רוב האנשים המבוגרים מצטערים שלא מימשו את עצמם ולא העזו ללכת אחר לבם. הגיע הזמן שתגיע להחלטה, קבל ליווי צמוד, תתמקד ותתמקצע. מפה והלאה מדובר אך ורק בטקטיקה וטכניקה. זו דרך שאתה צריך לעבור אך אם לא תצא אליה, בשלב מסוים לא תסלח לעצמך.

תמצא את הדרך הלוגיסטית והנכונה להתמודד עם הרצון שלך או שתחיה בסימן שאלה עד סוף ימיך".

אני אמא לשתי בנות. בתי הקטנה עומדת להתגייס לצבא ובינתיים טורחת להזכיר לי שוב ושוב שהיא כבר בת 18 ושאני לא יכולה לקבוע לה מה לעשות. אני מבינה שהיא רוצה להיות עצמאית אבל כשהיא יוצאת לבלות עם חברים וחוזרת לפנות בוקר זה מכניס אותי ללחצים ואני מוצאת את עצמי יושבת וכוססת ציפורניים עד שהיא חוזרת. אני בטוחה שאני יכולה ואפילו צריכה לקבוע לה באיזו שעה לחזור כל עוד היא חיה בבית שלי אבל היא עקשנית מאוד, ממש כמוני. כיצד אוכל לגרום לה להקשיב לי?

"לדעתי את טועה ובגדול. בגיל 18, דקה לפני שבתך מתגייסת, היכולת האמיתית שלך להגיד לה מתי לחזור מבילוי פשוט אינה קיימת. אם את חושבת שתצליחי להכריע את בנותייך אז כנראה שאת חיה ביקום מקביל. את צריכה להבין שככל שתדאגי יותר, היא תחזור מאוחר יותר, ומכיוון שאין צל של ספק שתפסידי במאבק מולה, את יכולה רק להיות שם עבורה.

את צריכה להגיד לה שאת דואגת לה ולתאם איתה ציפיות, כמו למשל לבקש ממנה שתענה לך להודעות טקסט בלילה, רק כדי שתדעי שהכל בסדר ותישארי רגועה. תזכרי שגם כשאנחנו היינו צעירים לא היינו חוזרים הביתה עד עלות השחר. שתיכן עקשניות לא קטנות, וככל הנראה התפוח לא נפל רחוק מהעץ אז אל תכעסי שהפרי שלך גדל כמו העץ".

מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב-08:00 ב"רדיו ללא הפסקה". הביאה לדפוס: אפרת קורמן