אני סבתא אוהבת לכמה נכדים. אני מסתדרת עם כל נכדיי וכולם אוהבים אותי מלבד בנו של הבן הצעיר שלי. מדובר בילד שאני מאוד אוהבת, הוא בן שנתיים וחצי, מאוד חברותי וחם לכל בני המשפחה, אבל רק ממני הוא נרתע.

הוא לא מסכים לחבק ולנשק אותי כשהוא מגיע אלי הביתה. אני לא מבינה מדוע הוא סולד ממני, הקשר ביני לבין הוריו הוא טוב, אחיו הקטן בן החצי שנה מטורף עלי, ורק הוא מתרחק ממני. כיצד אני יכולה לגרום לו לאהוב אותי?

"אי אפשר לדעת למה זה קורה ודווקא אותך הוא ‘לא אוהב'. בגיל שנתיים וחצי ילדים הם עקשנים כי זה גיל ההתבגרות הראשון שלהם, והם פתאום מבינים שיש להם כוח להחליט. בעיניו של ילד קטן, היכולת לא לבוא למישהו שמבקש אותו זה הרבה כוח. לדעתי, כדי לשנות את יחסו של נכדך כלפייך את צריכה להתחכם ולנהוג אחרת.

את צריכה ליצור איתו קשר בלי להתחנף אליו, בלי להגיד לו ‘סבתא רוצה'. צילום: Ingimage / ASAP

כרגע, ככל שידברו איתו על הנושא, הוא יתעקש יותר, ולכן כולכם צריכים להפסיק לדבר איתו על כך באופן מוחלט. בפעמים הבאות שהוא ייכנס אלייך הביתה (ואם הוא נכנס, כנראה שהוא אוהב לבוא) תאמרי לו שלום ותתעסקי עם הבנים שלך ועם הנכדים האחרים. אם את מארחת, כשאוכלים אצלך רק את תגישי לו את הצלחת. תבואי אליו, תניחי את הצלחת מולו ותגידי לו: ‘בבקשה, בתיאבון'.

את צריכה ליצור איתו קשר בלי להתחנף אליו, בלי להגיד לו ‘בוא', ‘סבתא רוצה', ‘סבתא אוהבת', ובלי שיגידו לו ‘לא יפה, לך לסבתא'. הוא יבוא אלייך לבד כשאף אחד לא ידבר איתו יותר על הנושא וכשהוא כבר לא ירגיש שהוא צריך לעשות דווקא. הוא צריך להרגיש ממך שאת אוהבת את כולם ושאת לא לוחצת עליו".

לפני כחודשיים אני ובעלי לקחנו את בתנו בת ה-3.5 לסרט בפעם הראשונה. זה היה סרט תלת-ממד עם זבובים ודבורים שכביכול הגיעו עד אליה, והיא ממש הרגישה שהדמויות נוגעות לה בפנים ונכנסה ללחץ. מאז יש לה פחד מסרטים, היא לא רוצה ללכת לקולנוע בכלל, והיא מתחילה לבכות בכל פעם שמעלים את הנושא. כיצד אוכל לעזור לה להתגבר על הפחד שלה?

"הפחד של בתך הוא מובן. ילדים מערבבים בין עולם הדמיון ועולם המציאות. בתך באמת נבהלה, ומבחינתה זה פחד ממשהו אמיתי. במצבים כאלה המוח אומר לבן אדם שהוא בסכנה. החשש של בתך יעבור אם החוויה לא תחזור על עצמה. לדעתי, בחצי השנה הקרובה אתם לא צריכים להציע לה בכלל ללכת לסרט כי בכל פעם שמציעים לה ללכת לקולנוע, חוזרת אליה מיד החוויה של הפחד כי הזיכרון עוד קיים. פשוט תנו לזה להישכח.

יש ילדים שצופים בהצגה ורואים ליצנים או דמויות אחרות שמפחידות אותם ויותר לא רוצים ללכת להצגות בכלל, כי מבחינתם ההצגה זאת החוויה המפחידה. אותו הדבר תקף גם מבחינת בתך כי עבורה היום המילה ‘סרט' היא שוות ערך לבהלה ולפחד והיא לא יכולה לנתק בין הדברים. כאמור, כדי להשכיח ממנה את אותה חוויה צריך שלא יהיו מצבים שמזכירים לה אותה. אל תדברו איתה על זה לפחות עד פסח ואל תיקחו אותה לסרטים. תעשו איתה פעילויות בבית ותצאו איתה למקומות אחרים, רק לא לסרט. פשוט תניחו לעניין וזה יעבור. החוויה תתפוגג ותיעלם רק בתנאי ששום דבר אחר לא יעורר ויתסיס אותה כל פעם מחדש".

אני אב לשני בנים בני 10.5 ו-7.5. במהלך החופש הגדול ילדיי מאוד נהנו לבלות עם ילדי השכנים, בני 11 ו-8.5, ובמשך כל אותה תקופה הם לא רצו להיפגש עם אף ילד מכיתתם. גם היום כשאני מציע לבני הבכור להזמין חבר מהכיתה, הוא מסרב ואומר לי שהוא מעדיף לשחק רק איתם. חופשות החגים מתקרבות, ואני חושש שהמצב יחזור על עצמו. האם עלי להתערב?

"ילדים פועלים בהתאמה למציאות שבה הם נמצאים. אם ילדיך נהנו ושיחקו יפה, אני לא רואה טעם לפגם בכך שהם בילו רק עם השכנים במהלך החופש הגדול. אני מבינה את החשש שלך, יכול להיות שהם קצת מתרחקים מחבריהם לספסל הלימודים, ויכול להיות שגם במהלך תקופת החגים זה עדיין יהיה ככה, אבל אל תדאג, הם יחזרו לשגרה בקרוב. 

במהלך השנה הם ישחקו שוב עם חברים בהפסקות, יהיו נוכחים בערבי כיתה, ובאופן טבעי השינוי יקרה מעצמו, אז אל תלחץ על ילדיך. לדעתי, גם השכנים (שהם יותר גדולים מהילדים שלך) יתנתקו משני החברים הקטנים שלהם ויחזרו לשחק עם חברים מהכיתה".

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה". הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי