בתי עושה דיאטה לנכדתי בת ה-5 אף על פי שהיא כלל לא שמנה, ואני מאוד חוששת מהנזקים הפסיכולוגיים שייגרמו בשל כך. מלבד העובדה שהיא הודיעה לנכדתי שהיא צריכה לרזות, הילדה גם מסתתרת מאמה ואוכלת בהיחבא כשמישהו אחר נותן לה פרי או חטיף. כשכל המשפחה הולכת יחד למסעדה (וזה קורה לעתים רחוקות), בתי לא מסכימה לאף אחד מאיתנו להזמין קינוח, כדי שבתה לא תתגרה ותאכל. האם בתי נוהגת בצורה נכונה?

הדבר הראשון שעלייך לעשות הוא להגיד לבתך להפסיק להשתמש במילה דיאטה כשהיא מדברת עם נכדתך, כי המילה הזו מתחברת לרזון, לאנורקסיה ולמשהו חברתי. בתך צריכה להגיד לנכדתך שהיא החליטה שבבית שלהם חייבים לשמור על תזונה נכונה, ולהסביר לה שתזונה נכונה משמעה לאכול בצורה בריאה,להקפיד על כמויות, ולהימנע מחטיפים. 

חשוב להבין, אם אחד הילדים בבית סובל מעודף משקל ואנחנו רוצים להקנות לו הרגלים נכונים, אי אפשר לתת לאחיו חטיפים וממנו למנוע אותם. כל הבית צריך לעבור לתזונה נכונה, כי להגיד רק לילד אחד שאסור גורם נזק כי שום דבר הוא לא אסור, הכל מותר במינון. את צריכה לכבד את הרצון של בתך. היא רוצה לשמור על בתה והיא רוצה שהיא תרזה, ואם לדעתה קינוח במסעדה הוא מיותר, אתם צריכים לדעת שכשאתם הולכים יחד למסעדה לא יהיו קינוחים לאף אחד. 

אם יש לך עוד ילדים מלבדה והם מזמינים לילדיהם קינוח, זה לגיטימי שהם לא יסכימו להירתם לשיגעון של בתך. אבל אם זה קורה, ונכדתך רוצה לטעום מהקינוח, בתך צריכה לאפשר לה ולהחמיא לה על כך שהיא מסתפקת רק בטעימה. העניין הוא איך היא מתווכת לה את כל הרעיון הזה של 'לשמור על עצמה'. ברגע שהקטנה מתחילה להחביא או ברגע שמתחילים להיות איסורים זו בעיה, הילדה לא צריכה לחשוב שאסור לה אלא שלא כדאי לה.


אל תשתמשו במונח דיאטה. צילום: ingimag/ASAP

מה דעתך על הנקה ועל אמהות שבוחרות לא להניק את ילדיהן?

הנקה היא מאוד חשובה, בחלב האם יש כל החיסונים שהילד צריך, ואין ספק שזו התזונה הכי נכונה לתינוק. הנקה מצוינת חשובה גם לחיבור בין התינוק לאמו, ולסימביוזה ביניהם. הנקה היא של אמא, היא הציצי של אמא והיא הגוף של אמא. לבחור אם להניק או לא זה בדיוק כמו שאנחנו יכולות היום לבחור אם אנחנו רוצות לצאת לעבוד או להישאר עם הילדים.

אפשרות הבחירה הזאת היא הדבר הכי פמיניסטי בעיני. כשהורה בטוח בעצמו ובבחירות שלו, הוא צריך לדעת שהוא עושה את זה גם לטובת הילד, כי הורים טובים הם הורים שטוב להם, ומזה צריך להתחיל.


הבחירה היא הדבר הכי פמיניסטי, הנקה. צילום: ingimage/ASAP

בני בן ה-15, אמור לעלות לכיתה י'. בשנה שעברה הוא למד בחטיבה ואף על פי שהיו לו ציונים טובים, הוא בחר לעבור לתיכון מקצועי. לאחרונה הבנו שבתיכון שבו הוא לומד אין אפשרות לקבל תעודת בגרות מלאה, אך כשפנינו לעירייה וביקשנו להעביר אותו לתיכון רגיל הסכימו להעביר אותו רק אם הוא ירד כיתה ויחזורשוב על כיתה ט'.

לבני יש אח תאום, ואני חוששת שההבדל שייווצר ביניהם יגרום לו להרגיש נחות, כי הוא יראה את אחיו ואת חבריו תמיד בשלב מתקדם יותר ממנו. הילד ממש נואש ומצוברח, והוא אפילו הציע ללמוד בערבים בכיתה י', כדי לצמצם פערים ולעלות בשנה הבאה לכיתה י"א כמו שצריך. מה כדאי לעשות לדעתך?

אני חושבת שבנך צריך להיות מעורב בהחלטות שיתקבלו, ולדעתי עלייך לגרום לו להבין שהרווח שיקבל יהיה הרבה יותר גדול מההפסד. כשאנחנו מוציאים החלטות אנחנו צריכים להסתכל קדימה ורחוק עד כמה שאפשר. אם ההחלטה היא לעבור לתיכון השני ולרדת כיתה, הפסד של שנה זה הפסד קל. בעוד חמש-שש שנים הוא יצמצם את הפערים עם אחיו ושניהם יהיו פחות או יותר באותו שלב בחייהם. 

הרווח שהוא יקבל מלימודים בתיכון הרגיל הוא בגרות מלאה וטובה, וזה ישפיע על כל עתידו. תסבירי לו שאם הוא ירד כיתה זו לא השפלה, הכל תלוי באיך אנחנו מציגים את זה, יש פה המון אומץ ונחישות, וזה גם מה שהוא יגיד לאלו שלועגים לו. טוב לנו כשאנחנו עושים את מה שטוב לנו וכשאנחנו שלמים עם עצמנו, ואם הוא רוצה להיות שם הוא יבלע את הגלולה המרה הזאת ויגיד לעצמו - עוד חמש שנים זה יהיה מאחורַי, וחמש שנים זה מעט מאוד.

אם בנך רוצה ללמוד בערבים, זה חייב להיות מוסדר עם בית הספר שלו. בכל מקרה, את צריכה לשדר לילד שהוא אדיר ושאת סומכת עליו. לכו על זה, חינכת אותו מצוין לעצמאות ולנחישות.

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה".

הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי.